אנחנו דור ביניים. בין גלות לגאולה. מצד אחד אחוזים עדין במנהגים, טעמים, ריחות וצבעים של מה שהיה אלפיים שנה. מצד שני אנחנו כבר פה מצפים ומתכוננים לגאולה, ביודעין או שלא ביודעין. העניין הוא שבחיצוניות שלנו אנחנו עדין ‘היהודי הגלותי’. אלא שבפנימיות שלנו הולך ומתפתח ‘האיש הישראלי’. ישות עוצמתית חדשה ברוח האבות, השבטים, הנביאים שחיו פה. קורה כאן משהו עצום שיכול לקרות רק כאשר נשמות ישראל פוגשות שוב את ארץ ישראל. אז הכל נורא מבולבל עכשיו. אנחנו בין זהות אחת לזהות חדשה. אבל יש לזה תכלית. אנחנו צריכים להיוולד מחדש ולהיות כלים מוכנים לאור הגאולה.

אחת התכונות המאפיינות את האיש הישראלי היא דווקא היכולת כן לחיות בין שני עולמות. הפרשה מספרת על ‘חלום הסולם’ שחלם יעקב בדרכו לחרן. “ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה השם ניצב עליו”. ‘סלם’, כפי שכתוב בתורה בלי האות ו’, בגימטרייה ‘סיני’. בהר סיני התחברו שמיים וארץ, רוחניות וגשמיות. הסולם מרמז על האפשרות לחבר את שני הרבדים של מציאות האדם. מצד הנשמה, האדם הוא בחינת מלאך. מצד הגוף, האדם הוא בחינת בהמה. העבודה היא לחבר בין שניהם בצורה טובה ותכליתית. בכל דבר ועניין – מצד אחד ‘האיש ישראלי’ ניצב יציב על הארץ, רגליו על הקרקע, הוא איש מעשה. מצד שני, ראשו בשמיים, הוא איש רוח. למעשה, הוא מסוגל לחבר בתוכו את הארציות של העולם הזה יחד עם המעוף הרוחני.

יעקב רואה בחלומו את השם “ניצב עליו”, וכמובן שלא מדובר על עניין גשמי. אלא שנתגלה כאן אור רוחני גדול. בכל מקום שכתוב ‘ניצב’, ‘ניצבים’, ‘התייצבות’ – הדבר מעיד על גילוי של אור אלוקי. כמו המלאכים שניצבים על אברהם בפרשת ‘וירא’. כך גם כאן החיבור המיוצג בסולם מעיד על צינור של שפע אלוקי. כשאדם מחבר את הארציות של חייו אל הנשמה שבו, אל האלוקות, אז הוא עצמו הופך לצינור לשפע גדול.

לשם כך, צריך שינוי תודעתי. כתוב על הסולם, “מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”. האדם צריך להוריד ארצה אל תחתית סולם החשיבות את הרצון לקבל לעצמו, האגואיזם שלו. ולהעלות מעלה השמימה, ברום החשיבות, את הרצון להשפיע טוב ולהועיל לזולתו. שינוי התודעה מכוון את הרצון שלנו ואז מתקיים דברי ה”תיקוני זוהר” – “הפוך רצון ותמצא צינור”. במקום רצון מוגבל לקבל לעצמו, האדם הופך לצינור של שפע.

אנחנו דור הסולם – מחברים עבר עם עתיד, תורה של חיצוניות עם תורה של פנימיות. כל אחד מאתנו צריך לשאוף להיות עם רגליו מוצבות ארצה ויחד עם זאת שראשו יהיה בשמיים.

אהבתם? שתפו

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.