כל מילה בשפה שלנו מעוררת פרשנויות והקשרים אישיים שונים אצל כל אחד. ישנן גם מילים שמעצמן נושאות מספר משמעויות. שם הפרשה הוא ‘פקודי’, והיא פותחת במילים, “אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה”. ישנם אנשים אשר בשבילם כל השורש הזה – ‘פ.ק.ד’ – מעורר אסוציאציה צבאית בלבד. ישנם כאלו שהשורש הזה מאיים עליהם או דוחה אותם. וישנם אלו שזוכים ומוצאים את ההקשר הרוחני שלו.
רש”י מפרש את המילה ‘פקודי’ ואומר, “בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו”. כלומר, ‘פקודי’ מלשון ‘מפקד’, לשון ‘ספירה ומנין’. מצד חכמת הפנימיות האדם הוא המשכן. כמו שכתוב, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, בתוך כל אחד ואחד מהם. כלומר המפקד הוא מפקד פנימי של כל חלקי המשכן שלנו. הפרשה החותמת את חומש ‘שמות’ קוראת לנו לעשות סדר פנימי.
המשכן נקרא ‘משכן העדות’ כי הוא עדות לכך שהקב”ה סלח לבני ישראל על מעשה העגל. אחרי החטא עמדו הלווים בשער המחנה וקראו את הקריאה הנצחית, “מי להשם אלי”. קראו להתפקדות רוחנית. ממש כמו אותה קריאה נצחית שקרא הקב”ה לאדם הראשון בגן עדן אחרי החטא, “איכה?”. איפה אתה אוחז? באיזו מדרגה? השאלות האלו מופנות תמיד אל כל אחד מאתנו. ועכשיו זהו הזמן לערוך מפקד פנימי. לבדוק איזה חלקים בתוכי עדיין שבויים תחת השליטה של הרצון לקבל לעצמו, האגואיזם. ואיזה חלקים הם להשם. כלומר, נתונים תחת הרצון להשפיע ולהיטיב.
המילה ‘פקודי’ גם קרובה ללשון ‘פיקדונות’. ההתפקדות הפנימית מעוררת סדר פנימי שמאפשר לאור הקדושה להאיר בתוכנו. ספר הזוהר קורא למצוות ‘פיקודין’, מלשון ‘פיקדונות’. ‘מצוה’ מלשון ‘צוותא’, חיבור. המצוות מחנכות את האדם לתדר של השפעה. בכל מצוה מתגלה עוד פיקדון של אור שהבורא נטע בתוך כל אחד מאתנו. אלה פיקדונות של אור אינסוף המסוגלים להאיר מקצה העולם ועד סופו.
* * * * * * * * * * * * * * * * * *
גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
תורמים להפצת חכמת הקבלה >>
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת ערן חיים בן לאה, משה בן עליזה, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת רויטל בת חביבה ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.