בדור מבולבל כמו שלנו צריך רגישות גדולה כשעוסקים בנפשות בני אדם. אנשים זקוקים לעידוד, הקשבה והרבה אהבה מפרגנת. נראה שההתעוררות הרוחנית פוקדת כל בית ובית. כמעט בכל משפחה יש בעל תשובה או בעלת תשובה מסוג כזה או אחר. ההשגחה העליונה מעוררת אותנו כיחידים ולא תמיד התנאים הסביבתיים “מתאימים” לרצון שמתעורר באדם. התנאים לא תמיד מאפשרים להתקדם בדרך שבה הוא או היא היו רוצים ללכת. לכן חובת השעה היא לפתח סובלנות וסבלנות מיוחדת כלפינו וכלפי הסובבים אותנו.

אולי זה היה הדבר שראה יעקב אבינו ברוח קודשו כאשר שׂיכל את ידיו וברך את אפרים הצעיר ביד ימינו ואת מנשה הבכור ביד שמאלו. כל מעשיו של יעקב אבינו היו תמיד עם מבט אל העתיד, אל בני בניו, הדור האחרון שיחיה לפני הגאולה. כשיוסף מגיש לפניו את שני בניו, מנשה ואפרים, משׂכל יעקב את ידיו ובאופן מפתיע מברך את הצעיר בברכת הבכור. במעשה זה הוא נותן לנו הוראת דרך לעבודה הרוחנית שלנו כאן ועכשיו.

כשאדם בא להתקרב אל עבודת הבורא הכי טבעי זה שיאמרו לו, “לך תתנקה, תצום, תכפר על מעשיך הקודמים ואז תתקרב”. דבר זה מרומז בשמו של מנשה. ‘מנשה’ מלשון ‘נישוי’. קודם מרחיקים ומנשים את האדם עד שיטהר ורק אחר כך מקרבים אותו. לעומת זאת, ישנה גישה אחרת המרומזת בשמו של אפרים. ‘אפרים’ מלשון ‘הפריה’. אומרים לאדם, “בא ישר תתחיל לעסוק בתורה, מצוות ומעשים טובים, מתוך כך תטהר ותתקדש, תפרה ותגדל”. יעקב אבינו ראה את מצב הדור שלנו והבין שלא רבים יעמדו בדרך של נישוי והרחקה, אם בכלל מישהו יוכל לעמוד בכך. לכן נתן את הברכה והבכורה לדרך של אפרים. לומר לנו, תהיו רחמנים, אל עצמכם ואל הזולת, תקרבו ותתקרבו מתוך עשיה חיובית ורוח טובה מלכתחילה.

התורה בצורתה הגלותית דגלה בגישת הנישוי. אם נפלתי בבוץ עלי קודם כל להתנקות ואחר כך לגשת שוב אל העבודה. התורה של ארץ ישראל והגישה החסידית אומרות שגם כשנפלתי לבוץ אני עדין יהלום של המלך וראוי לעבודה תכף ומיד, איך שאני. אנחנו בהחלט דור מיוחד. לא נראה שנכתב ה”שולחן ערוך” שמתאים לכל הווריאנטים של המציאות שלנו. חכמת הקבלה מתפשטת עכשיו בהמון עם. אנחנו זוכים לגלות שהבורא הוא לא רק “מתחשבן ומעניש”, אלא שהוא “טוב ומיטיב”, אב הרחמן, אוהב את ילדיו בכל מצב. כך גם אנחנו אמורים להתנהג אל הזולת ואל עצמנו ברחמנות מהולה בהרבה סלחנות. הפרשה נקראת ‘ויחי’ ובה מתעצם ומתגלה כוח התחיה של עם ישראל. הכוח לו אנו זקוקים עכשיו יותר מבכל זמן. אם נשכיל להתנהג בדרך של הפריה אישית והפריה הדדית נזכה כולנו לחיות בחברה טובה ומיטיבה יותר, ונזכה כולנו להגיע יחד אל הדבקות המיוחלת בבורא הטוב והמיטיב.

אהבתם? שתפו

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.