טו באב – התעוררות של אהבה

חצות הלילה של השנה כולה

הטבע הרוחני של ט"ו באב, כיצד אפשר לקחת את הרגע הגדול הזה ולהפוך אותו לנקודת מפנה בצמיחה הרוחנית שלנו

דוד אגמון
נקודת מפנה רוחנית

ישנם רגעים בשנה שהם בבחינת פתח להתחלה חדשה. נקודות זמן רוחניות שנקראות עת רצון. האדם הרוחני ער לאותם פתחים ויודע איך להשתמש בהם לעבודתו הרוחנית, איך לנצל אותם לצמיחה והתפתחות. אנו ניצבים כעת, כבכל שנה, בסיומה של תקופה לא פשוטה, תקופת "בין המיצרים". תורת הקבלה מלמדת אותנו שכבר מתחילת חודש תמוז נכנסנו למתחם זמן, שכולו קטנות, קשיים והתמודדות לא פשוטה עם תיקונים שיש לכל אחד לעשות בפנימיות עצמו וכמובן גם בקשר החיצוני עם הסביבה. שיאה של התקופה היה כמובן יום תשעה באב עם השפל הגדול של החורבן והאבלות, תוך גילוי החסרון הנורא שהנה אבד בית מקדשנו, מקור האור של העולם כולו.
מתוך החושך הזה עולה ומאיר אורו של ט"ו באב, נקודת מפנה רוחנית בזמן, יציאה מהקטנות אל גדלות חדשה, יציאה מ"בין המיצרים" אל תקופה חדשה של נחמה הלוקחת אותנו הישר אל חיק ראש השנה הבא עלינו לטובה.

בחינת יום טוב

כתוב במסכת 'מועד': "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים…" ואכן, לאורך הדורות, התרחשו בימים אלה מספר דברים טובים שאותם מונים חז"ל. ביום זה נתבטלה הגזרה וחדלו למות דור המדבר בעוון חטא המרגלים. ביום זה הותרו השבטים שישבו כבר בארץ ישראל, לבא זה בזה ולהתחתן שבט בשבט. ביום זה הותר שבט בנימין, שהוחרם לאחר חטא פילגש בגבעה, לבא בקהל ולהתחתן שוב עם שבטים אחרים. ביום זה ביטל הושע הנביא את העבודה הזרה שהציב ירבעם בדרכים כדי למנוע מעולי רגל מלעלות לבית המקדש בירושלים. ביום זה גם הובאו המתים של 'ביתר' לקבורה. אכן, כל המקרים ההיסטוריים הללו מראים על יום שראוי לזכרו לטובה, ממש כמו יום טוב של חג.
אולם כיוון שבקבלה אנו עוסקים, אנו יודעים שתמיד צריך לחקור יותר לעומק. תורת הקבלה מלמדת אותנו שכל התופעות הגשמיות, הארציות, הינן רק ענפים לשורשים רוחניים. חשוב מאוד ללמוד, להכיר ולזכור את מורשת ישראל, אבל צריך להבין ולדעת כי ט"ו באב הינו יום מיוחד עוד מראשית בריאת העולם ובריאת הזמן. כי מימד הזמן נתפס בקבלה לא כדקות ושעות אלא כרצף של תיקונים בסדר של קודם ונמשך, סיבה ותוצאה. למעשה, אומר האריז"ל, שאם היינו מקיימים את כל נקודות התיקון במעגל שנה אחת, היינו מסיימים את התיקון שלנו בבת אחת. כיוון שאנו לא מצליחים לעשות זאת, אנו ממשיכים לצעוד בתוך הזמן (שנה מלשון שונה, אחר, אבל גם מלשון שונה, חוזר), וחוזרים למקומות שאותם לא תיקנו.
הנה אנו שבים אל ט"ו באב, יום טוב שכולו כאמור מקפצה לשינוי, יום שזכה לתואר "חג האהבה".

מה זאת אהבה?

כל כך הרבה מילים נאמרו אודות אותו רגש פשוט ושמו אהבה. אולם כידוע דוקא הדברים הפשוטים הם אלה שאותם הכי קשה לנו לתפוס. הדור שלנו שטוף רעיונות שונים על מה זאת אהבה. תורת הקבלה מסבירה את זה בפשטות. בדרך רמז, המילה אהבה שווה בגימטרייה 13. שלוש עשרה בגימטרייה גם שווה 'א ח ד'. יוצא שהערך של אהבה ואחד שווה. כששתי מילים בלשון הקודש שוות זה לא סתם משחק, זה אומר שיש ביניהם קשר פנימי. אהבה היא אולי גם רגש רומנטי אבל מעל הכל היא תחושה של אחד, תנועה אל עבר אחדות. המדד האמיתי לדעת אם אותו רגש פשוט ומופשט קיים בין שני אנשים, זה מידת האחדות שהם חשים יחד.
ידוע הסיפור על הרב אריה לוין זצ"ל שכאשר כאבה לאשתו הרגל הוא לקח אותה לרופא. כאשר הרופא שאל מה סיבת הביקור. השיב הרב לוין: "כואבת לנו הרגל"… כן! אפשר להגיע לזוגיות כזאת ששניים הופכים לאחד ממש. הקשר בין שני אנשים הוא קשר של השפעה הדדית. קשר שמבוסס על ביטול ה'אני' במחשבה על צרכיו ורגשותיו של זה שמולי. כששני אנשים מודעים לכך שזוגיות זאת עבודה רצינית והמטרה היא אחדות, אז הקשר ביניהם הופך לקרקע פוריה לצמיחת ה א ה ב ה. אהבה אמיתית, לא כזאת שמתפוצצת והולכת, לא כזאת שתלויה בדבר וברגע שבטל הדבר בטלה האהבה, אהבה אמיתית, רוחנית, שלמה.

אהבה שמיימית

למה ט"ו באב דוקא נקרא חג האהבה? בזוהר הקדוש, במקום המילה אהבה מופיעה המילה רחמים. תורת הקבלה מלמדת אותנו שהעולם מיוסד על ג' קוים, חסד, גבורה ותפארת. קו התפארת הוא המחבר בין החסד והגבורה והוא הידוע כקו הרחמים. אולם הרחמים הגבוהים באמת, מתפשטים אל העולם מהמקור הגבוה ביותר, הלובן העליון, ספירת הכתר, שם מופיעות י"ג מידות הרחמים של הבורא, המתפשטות אל המידות התחתונות. התנועה של אהבת הבורא לנבראים ידועה כרחמים, כי רחמיו על כל מעשיו.
התורה ציותה אותנו "וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים ל' כ'), להידבק בבורא, "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י' כ'). אלא שכתוב שהוא "אֵשׁ אֹכְלָה" (דברים ד' כ"ד), ושאלו חז"ל כיצד נידבק בו ולא נישרף? והשיבו, שלא בו נידבק אלא במידותיו. "מה הוא רחום וחנון אף את תהא רחום וחנון" (זרעים). תורת הקבלה מלמדת אותנו שדבקות רוחנית תלויה בשיווי צורה. אם אני רוצה להיות אחד עם הבורא, אני חייב להשוות צורה אליו. אם האהבה שלו היא רחמים הכוללים אהבה ללא תנאי והשפעת שפע אור תמידית, כך אני צריך לשאוף לנהוג עם כל הבריות, ובמיוחד עם בן/בת הזוג שלי. זה סוד התנועה הרוחנית שקרויה אהבה.

סדר זרימת השפע 

השורש לתנועה הרוחנית של ט"ו באב טמון בהשפעה של אור בספירות. ישנן עשר ספירות שהן למעשה חמש: כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות. ספירת התפארת מורכבת משש ספירות. הספירות עומדות כנגד שם הוי-ה. ספירת הכתר כנגד קוצה של י', חכמה כנגד י', בינה כנגד ה' ראשונה, תפארת כנגד ו', ומלכות כנגד ה' אחרונה.
בספר היצירה מתוארים שנים עשר צרופי שם הוי-ה המשויכים כל אחד לחודש אחר בשנה. סדר האותיות בצרוף שם הוי-ה של כל חודש מתאר את מצב הספירות וסדר זרימת השפע מהעולמות לעולם שלנו. תחילת השנה בחודש ניסן בצרוף ישר של שם הוי'ה: י-ק-ו-ק. בחודש תמוז הצרוף הוא בדיוק הפוך: ק-ו-ק-י. ניסן הוא צרוף שמעיד על רחמים גמורים ותמוז מעיד על דין גמור.
האותיות י' ו-ו' הן אותיות זכריות המעידות על התפשטות האור מהבורא והאות ה' מייצגת את הכלי. כשהכלי בא לפני האור זה מעיד על כלי ריק, על מצב של דין. אם נתבונן בצרוף של חודש אב, התמונה תתבהר. בחודש אב סדר האותיות הוא: ק-ו-י-ק. תחילתו דין וסופו רחמים גדולים. רחמים גדולים מפני שאותיות י-ק מייצגות את שלוש הספירות העליונות כאמור, שם שוכן האור הגדול ביותר.
יוצא שכל חודש תמוז וחצי חודש אב, עד לט"ו בחודש, זוהי תקופה של דין. המציאות שלנו בתקופה זאת היא של חיסרון גדול. בט"ו בחודש אב זה מתהפך. מצב הספירות משתנה וברגע אחד אנו נכנסים לתקופה של רחמים הנמשכת למעשה עד ראש השנה, כשאלול הוא חודש שכולו רחמים כמובן.
חשוב מאוד להבין את הדברים כדי לדעת איך להתנהל נכון יותר בהתאם לתנועה שיש בבריאה. יש תקופות של צמצום ויש תקופות של הרחבה, יש של קטנות ויש של גדלות. האדם הרוחני יודע לנצל כל רגע לצמיחה וגדילה. אגב, יש מקורות המשווים את העוצמה של ט"ו באב לעוצמה של ט"ו בשבט. שניהם נקודות מפנה של צמיחה רוחנית חדשה הבאה אחרי שבועות של צמצום.

הכל לבן

כתבנו כבר למעלה את דברי הגמרא: "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים…" ומוסיפה הגמרא: "שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו", ומה פירוש הדברים? למה דוקא בגדים לבנים ומי הן בנות ירושלים בפנימיות? ואיך כל זה קשור אלינו היום?
כותב ה"מאור ושמש", "הנה חודש אב, תחילתו קשה, עד ט' באב, ובשבת 'נחמו' הגם שהחשכות חלף והלך לו, האורות (הרחמים והאהבה הגלויים של הבורא) אין מתחילין להתנוצץ עד ט"ו בו… שעד חציו של חודש הוא התגברות הדינין (כאמור לעיל), ובט"ו בו מתעוררין הרחמים".
מסביר ה"מאור ושמש", שהמוחין, אותם אורות המדוברים, נקראים 'לבן' משום שהמילה לבן מורכבת משני חלקים: 1. ל"ב נתיבות חכמה (המקושרים לספירת החכמה) 2. נ' שערי בינה (המקושרים לספירת הבינה). ה'לבן' מייצג את האורות הגדולים של הספירות העליונות, המשפיעות. הספירות העליונות משפיעות את השפע למידות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, הנקראות בנות ביחס לעליונות.
הוא מוסיף: "כשהרחמים מתגברים מופיע הלבנונית אל המידות, ומזה נבוא לביאור… בנות ישראל יוצאין בכלי לבן שאולין. פירוש, בנות ישראל הן המידות, שהן בחינת נוקבא, שמקבלין מהמוחין עלאין… וכל ישראל שואלין זה מזה, פירוש כשהוא כן גם נשמות ישראל, מקבלין הארה ותוספת קדושה זו מזו, ומי שנשמתו אינה מאירה, מקבלת הארה ותוספת קדושה מנשמת הצדיק המאירה, ואין בה בושה… וזהו שלא לבייש את מי שאין לו. רצה לומר שהמידות העליונות שואלין זה מזה, ועל ידי זה גם בני ישראל מקבלין זה מזה, הארה ותוספת קדושה".
אז איך זה קשור אלינו? זה תלוי מה שנעשה עם האור הגדול והנפלא של ט"ו באב. אולי זה דוקא לא הזמן לרוץ ולנסות לחפש שידוכים, לחפש את האהבה בחוץ. אולי זה דוקא עת רצון להשתמש ב"שמיים הפתוחים ברחמים", באור הגדול, לתפילה והתבוננות. יש שפע גדול המושפע מהעליונים אל התחתונים, הלבנה במילואה מייצגת את הזיווג הרוחני הזה. צריך לקחת את כל השפע הזה ולכוון את הרצון, לתעל אותו לכיוון של חיבור נכון יותר, בתוכי, עם בן/בת זוגי ועם כל עם ישראל. בזכות הלימוד הזה, ב"ה, יזכו כל הרווקים והרווקות לזיווגים טובים במהרה בימינו, ללבוש את האור הלבן ולהתחיל לעשות את העבודה האמיתית של אחדות ואהבה.

התיקון האחרון

דבר אחרון, חשבתי, כיוון שט"ו באב הוא נקודת הציון הרוחנית החשובה האחרונה לפני ראש השנה וכתבנו לעיל שהשנה היא מעגל של תיקונים, יוצא שהתיקון האחרון של השנה הוא תיקון של אהבה, אהבת חינם אמיתית. תיקון לאותה תנועה של שנאת חינם שהחריבה את ביתנו וממשיכה להחריב בתים גם בימינו. בשבתות של שבעת השבועות בין תשעה באב לראש השנה אנו קוראים שבע הפטרות של נחמה. נחמה לעם ישראל על אובדן מקור החיבור, מקור האחדות והאהבה. הנחמה שבדברי הנביאים היא מקור העידוד והכח לעשות את התיקון האחרון של השנה, להשפיע אהבת חינם, להתאחד זה עם זה, כולנו ביחד ולהגיע לראש השנה "כאיש אחד בלב אחד", מוכנים להיוולד מחדש ולהתחיל שנה טובה ומיטיבה.

מוקדש לרפואת יעקב בן רוזה, אפרים בן רות, יצחק בן ברטה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה