ט"ו בשבט – הקשר שלנו לעץ החיים

בהשראת חוברת "בצל האילן הקדוש" מאת כ' הרב שיינברגר שליט"א.

מאמר המגלה את רוחניותו של ט"ו בשבט, הזדמנות נפלאה לבדוק את רמת החיבור שלנו למציאות הרוחנית ולהשפיע על איכות הפירות שיצאו מעבודתנו בשנה הקרובה

דוד אגמון
ראש השנה ל"אילן"

המשנה מציינת את ט"ו בשבט כראש השנה לאילן ואנו חייבים לשים לב ללשון המדויקת של חז"ל. הם לא קראו לו ראש השנה לאילנות, למרות שעד בואו של האריז"ל, ט"ו בשבט צוין בעיקר כתאריך בו מתחיל השרף לעלות באילנות והאילנות מתחילים לחנוט פירותיהם ולכן גם נקבע מועד זה כראש השנה לדיני האילנות התלויים בחשבון השנים, כמו עורלה ומעשרות. אולם חכמי המשנה בחרו לקרוא לו ראש השנה לאילן ובכך רמזו לנו שבעצם ברובד העמוק יותר מדובר על "האילן" – עץ החיים. התוכן הפנימי של חג זה סובב על הקשר שלנו עם עץ החיים. אם כן, בבואנו לט"ו בשבט אנו חייבים לברר מהו אותו עץ חיים המוזכר בספר בראשית, "וַיַּצְמַח השם אֱלֹקִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב'). ברור שלא מדובר בעץ גשמי. כמו כן, מה העניין שלאחר שאכל האדם הראשון מעץ הדעת נאמר, "וַיֹּאמֶר השם אֱלֹקִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (שם). מדוע החשש שיאכל האדם גם מעץ החיים? ומה הפירוש של "וחי לעולם"? בט"ו בשבט יש לנו הזדמנות לקבל מענה לשאלות אלו.

סדר ט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא יום של תיקון גדול ולכן כשהופיע האר"י הקדוש הוא ייסד את מה שמוכר היום לרבים כסדר ט"ו בשבט, שעיקרו הוא סעודה של פירות ארץ ישראל. מספרים שבשולחנו של האר"י היו 160 סוגי פירות כמניין עץ. במהרה, פשט מנהג סדר ט"ו בשבט והושרש בכל קהילות ישראל באשר הן היו אז. האר"י בעצם חידד את גדולת היום כיום של תיקון האכילה.

שורש רוחני למצוות

תורת הקבלה מלמדת אותנו שלאכילה יש ערך עליון חשוב מאוד. אומר כ' הרב שיינברגר שליט"א, שמבחינה מסוימת אפשר לומר שזהו השורש של כל תרי"ג המצוות. כתוב שהבורא שם את האדם בגן עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (שם). נשאלת השאלה, בגן שהקב"ה עשה ונטע בעצמו יש מקום לעבודה? אלא שחז"ל דרשו שלעבדה אלו מצוות עשה, ולשמרה אלו מצוות לא תעשה, כלומר שהם כוללים כל התרי"ג מצוות. כמובן שבאדם הראשון שהיה כולו רוחני לא מדובר במצוות כפי שאנו מכירים אותן, אלא שכתוב, "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (שם). כלומר כל הציווי שקיבל הסתכם במצוות אכילה – מה לאכול ומה לא לאכול, ואנו גם רואים מכאן עד כמה חשובה אכילת פירות.

קלקול הבריאה באכילה

האדם הראשון קלקל. הוא אכל מעץ הדעת. בעקבות אכילה זו נתקלקלה כל הבריאה. אותו עולם שכולו טוב, שכולו אור, אותו גן עדן, נשבר. ניצוצות של אור התפזרו בכל הבריאה, נשרו אל עולם הקליפות. הרע התערבב בטוב והטוב ברע. לכן במציאות שלנו כל דבר מעורב מטוב ורע. אין לנו בהירות לא לגבי הטוב ולא לגבי הרע. המציאות שלנו מטושטשת גבולות והראיה שלנו לגבי החיבור לטוב האמיתי גם היא לקויה ונגועה בקליפות של תאוה ורצון לקבל. זה מה שאומר הנביא, "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיהו ה' כ').

תיקון הבריאה באכילה

אם כן עיקר הקלקול של הבריאה התחיל באכילה ולכן גם עיקר תיקון הבריאה נעשה באכילה. בכל דבר ודבר יש ניצוצות של אור ולנו יש תפקיד חשוב בבירורים של הניצוצות מתוך הקליפות. בכך אנחנו נהיים שותפים לבריאה שכתוב, "…וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (ישעיהו נ"א ט"ז), ובתיקוני זוהר כתוב, אל תקרא עמי אלא עימי, שהקב"ה אומר לנו עימי אתם בשותפות. שותפים בבניה המחודשת של גן העדן מקדם, חזרה אל מציאות שכולה טוב.
כל כך קשה לזכור ויחד עם זאת כל כך חשוב והכרחי לזכור בכל פעם שאנו ניגשים לאכול, שעיקר האכילה הוא ברור רוחני. כשאנו אוכלים מזון כשר ומברכים עליו, אנו משחררים את הניצוץ הכלוא באותו מאכל ומעלים אותו במדרגה, מצומח וחי למדבר. לעומת זאת אם אנו אוכלים אכילה גסה או אוכלים בלא ברכה, אותו הניצוץ נשאר כלוא ובמקום לעלות הוא יורד ומוריד אותנו עימו. זה טבעם של מאכלים אסורים שהתורה מזכירה, שהניצוץ בהם אסור. זאת אומרת שאי אפשר עדין לברר אותו.

סוד קבלת האורות

המקובלים מדברים בשפת הענפים. המילה אכילה מורה על קבלה של אור החכמה, אותו התענוג שכולנו משתוקקים אליו, השפע שגלום בכל דבר. כאמור, כשאנו אוכלים נכון אנחנו מעלים ניצוצות ומתחברים אל יותר אור. לעומת זאת, כשאנו אוכלים אכילה בהמית בלבד, אנחנו מתנתקים. הסוד האמיתי של ט"ו בשבט והוא עיקר עניינו עומד על ברור האכילה. דהיינו, סוד החיבור לאור או ח"ו הניתוק ממנו. ט"ו בשבט נקרא ראש השנה לאילן שזהו עץ החיים ואמרנו שהאדם הראשון גורש מגן העדן אחרי החטא מחשש שמה יאכל מעץ החיים. דהיינו, יתחבר ויקבל את האורות הגדולים, לפני שיתקן את פגם עץ הדעת, יתקן את הכלים שלו לקבלת השפע. בכל השנה עלינו לברר ולתקן את הכלים שלנו כדי שנתחבר חזרה אל האור בצורה נאותה. אולם, אומר כ' הרב שליט"א שהאכילה בט"ו בשבט היא ממש תיקון של עץ הדעת עצמו.

סוד החיבור הרוחני

החיבור הזה הוא שורש כל העבודה שלנו וזה גם רמוז במילה אילן. אילן בגימטרייה 91 כמניין שני השמות הוי'ה (26) ואדנ"י (65). בלשון המקובלים חיבור נקרא ייחוד. הרב שליט"א מסביר שיחודיי שמות פירושו שיש בעולם דברים הנוגדים זה את זה, שהעולם למעשה מורכב כולו מסתירות, ושפעולת הייחוד היא המציאות של החיבור ביניהם. מה שכתוב, "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי השם עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו מ"ה ז'). אם אנו רוצים לישב את הניגודים בעולמנו, אנו צריכים להתחבר לכח הבורא שברא כל אלה. החיבור הנכון נעשה בייחודיי שמותיו. ייחוד הוי'ה אדנ'י הוא הייחוד הבסיסי והגבוה ביותר של כל הייחודים. הוא נקרא גם חיבור של שמים וארץ, זיווג של הקב"ה והשכינה. הוי'ה זה שם של רחמים ואדנ'י זה שם של דין. הייחוד של שניהם זה אמונה שלמה. בורא אחד שעושה את הכל, ואין שני דברים, אין שני מנהיגים, אין שני פועלים, שהאחד פועל טוב והשני פועל רע ח"ו, אלא פועל אחד עושה את הכל במטרה אחת לתכלית אחת של הטבה.
החיבור למציאות הרוחנית הוא האמצעי להשיג אחדות ושלום ולהגיע לצמיחה אמיתית. הכוחות שסותרים זה את זה, שוחקים זה את זה, אותנו ואת העולם. בפעולתו, האדם הרוחני מגלה את הקו האמצעי, הכח הממוצע. בכך הוא מידמה לבורא שנאמר, "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כ"ה ב'). החיבור לעץ החיים, לאילן, הוא החיבור החשוב של ט"ו בשבט. יחוד שני השמות הנ"ל מחבר בחזרה את כל הפירודים ומגלה את המציאות השלמה.

האדם עץ השדה

כתוב, "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ' י"ט). האדם דומה לאילן, דומה לעץ. תכלית האדם היא מה שאומר דוד המלך, "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" (תהילים א' ג'). שידמה לעץ פרי, נותן פרי, שכל מעשיו להשפעה ולתועלת.
האדם בנוי מד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. ראשי תיבות ארמ"ע, בגימטרייה איש. כמו האדם כך העץ משתמש לצורך התפתחותו בכל אותם ד' יסודות: האש היא חום השמש שמחמם אותו, הרוח היא הרוחות שנושבות ומחזקות אותו, המים זה השקיה ויניקת העץ, והעפר מקום גידולו. כשהאדם עושה מעשים טובים, כאשר הוא שתול על פלגי מים, נטוע ברוחניות, הוא פועל נכון וארבעת היסודות מתחברים אליו ומסייעים להתפתחותו. אזי הוא נהיה לאיש, ואיש בגימטרייה שבט – להורות שהכל קשור זה בזה וכמו שהעץ צומח ע"י בירורים בין היסודות השונים, כך גם האדם צריך לברר את מסלול גדילתו תוך שימוש נכון ביסודות המרכיבים אותו.

כמה חשובה המחשבה

המקובלים לימדו אותנו שעץ זה מלשון עצה, מחשבה. זאת אומרת, שעיקר הבירור נעשה בעולם המחשבה. ישנם שלושה רבדים באדם – מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה היא השורש ולכן משפיעה על הכל. אם במחשבה אנו דבקים בעץ הדעת טוב ורע, אנו יורדים לעולם גשמי שמציאותו ניגודים וסתירות. אבל אם אנו דבקים במחשבה בעץ החיים, אנו מזדככים והעולם שלנו נהיה טוב יותר, רוחני יותר. בט"ו בשבט העצים נידונים על הפירות. זוהי הזדמנות נדירה לבחון ולהתבונן בפירות של מחשבתנו ולשנות דברים מהשורש. כי ידוע שבראש השנה נמצא הכל בכח ואפשר לפעול פעולות בראש, במחשבה, ולהשפיע ולשנות את מציאות חיינו בשורשה. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן וכל העבודה שלנו בו נעשית בתודעה ובבירור שעושים באכילת הפירות.

כל פרי והשורש שלו

אכילת הפירות עוזרת לנו להתחבר לאברים שונים של עץ החיים. חז"ל אמרו כי לכל עשב ועשב "יש מלאך שעומד עליו ברקיע ואומר לו: גדל!" (בראשית רבה). ר' חיים ויטאל זצ"ל מגלה לנו מעט מהשורש הרוחני של הפירות. הוא כותב שישנם שלושים מיני פירות האילן בא"י והוא מחלק אותם לפי שלוש קבוצות המשויכות לשלושת העולמות בי"ע – בריאה, יצירה, עשיה. עולמות שבונים את עץ החיים.
בעולם הבריאה עשרה פירות כנגד עשר ספירות שבו ומפני שעולם הבריאה מרוחק מן הטומאה וקרוב לעולם אצילות שמעליו, אשר עליו נאמר "לא יגורך רע", שאין בו רע, רק טוב, והכל בו באחדות גמורה ממש כבאינסוף, כך גם הפירות שבעולם הבריאה אין להם קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלים בשלמותם. כמו למשל ענבים או תאנים.
בעולם היצירה עשרה פירות כנגד עשר ספירות שבו. עולם היצירה הוא הממוצע בין בריאה לעשיה, חציו טוב וחציו רע ולכן גרעיני הזרעים שבתוך פירות אלו אינם נאכלים. לפי שאינם רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה. כמו למשל זיתים או תמרים.
בעולם העשייה עשרה פירות כנגד עשר ספירות שבו. עולם העשיה רובו רע ולכן בפירות שלו נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ, שקליפת הפרי היא המחיצה בינו ובין עולם החמודות כדי שלא יקבל טומאה, וזה סוד היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש. דוגמא לפירות אלו הם רימונים ואגוזים.
מדבריו של ר' חיים ויטאל אנו מקבלים טעם עמוק נוסף לגבי חשיבות הבירור של אכילת הפירות בט"ו בשבט. למעשה, מתחילה להתבהר התמונה כולה. ט"ו בשבט הוא לא חג חקלאי של נטיעות בלבד. כן, יש חשיבות עליונה לנטיעת עצי פרי בארץ ישראל. זו מצוה מהתורה. אבל החיבור שלנו הוא בראש ובראשונה חיבור פנימי. אומר הרב שליט"א, התורה מחברת את האדם לעץ החיים. בהתאם לרובד שהוא לומד כך הוא מתחבר לאיבר מסוים של העץ – ענפים, שורשים, עלים וכו'. אולם מי שלומד פנימיות התורה מתחבר לחיות הפנימית שזורמת בכל העץ.

והיינו לעץ אחד

זכינו לחיות בדור בו מתגלה פנימיות התורה לכל דורש. זכינו לחיות בזמן שקרוב מאוד לגאולה השלמה. דיברנו על בירורים ועל ייחודים, על הצורך לחבר את הכל למציאות רוחנית שלמה, ואי אפשר לסיים בלי דבריו של הנביא יחזקאל שהתנבא על הגאולה האחרונה. בנבואתו מתגלה כל ענין האחדות שאליו אנו שואפים ועתידם של ישראל נאמר שם גם כן על שם העץ."וַיְהִי דְבַר השם אֵלַי לֵאמֹר. וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וּלְקַח עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד, לְךָ, לְעֵץ אֶחָד… הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי… הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל… וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ… וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל ל"ז).

שנזכה לט"ו בשבט שמח עם תועלת רוחנית גדולה לנו ולעולם כולו

מוקדש לרפואת אודליה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה