לג בעומר – המפגש עם רבי שמעון

החג הגדול של כל עם ישראל

סיפורים, סודות ורמזים ליום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, יום שמחת מתן תורת הסוד

דוד אגמון
בזכותו של בר יוחאי

הבן איש חי, מגדולי המקובלים האחרונים, חיבר פזמון לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי והפזמון גדל והיה להמנון העממי של יום ההילולא בל"ג בעומר. בחיבורו הוא מכנה את רבי שמעון בתארים גבוהים מכל, "אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא… דָּרַשׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת… לְכָל יִשְׂרָאֵל הֵאִיר, בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר, כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר", ואומר, "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ". במילים נשגבות אלו משתקפת עוצמתו וגודל השפעתו של רבי שמעון בר יוחאי על כל הדורות. מדי שנה בל"ג בעומר מאות אלפי בני ישראל פוקדים את הציון הקדוש שלו במירון, מהאדמורי"ם הגדולים ביותר ועד לעמך ישראל כולם. כמו שאמר הרב הקדוש מקרלין, "מה הקדוש ברוך הוא לכל, אף רבי שמעון לכל, אפילו לחייבים". הציון הקדוש ניצב כמו מגנט גדול המושך אליו רבבות גם בכל ימות השנה. מסופר שכאשר רבי חיים בן עטר, "אור החיים הקדוש", עלה לארץ, הוא החל במסעות שונים של עליה לקברות צדיקים. כאשר הגיע למרגלות הר מירון, שם קבור רשב"י, ירד מעל החמור והתחיל לטפס על ההר על ידיו ועל רגליו והיה בוכה וצועק כל הדרך, "היכן אני השפל נכנס?! למקום אש להבת שלהבת, הקב"ה וכל הפמליא של מעלה כאן, וכל נשמות הצדיקים שמה!". כתוב בגמרא, "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" (בבלי ברכות ט, א), ואנחנו הרי דור של שעת הדחק. יותר ויותר נראה שכל ביאתו של רבי שמעון לעולם היתה בעיקר בשבילנו, הדור האחרון לפני ביאת משיח. כמו שכתוב בתיקוני הזוהר, "כַּמָּה רַב כֹּחוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בָּעוֹלָם, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ כַּד יִתְגַּלּוּ לְתַתָּא בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵהּ, 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ'", פירוש, כמה בני אדם למטה יתפרנסו מזה החיבור שלך כאשר יתגלה למטה בדור האחרון בסוף הימים, ובזכותו יתקיים הפסוק 'וקראתם דרור בארץ', המרמז על הגאולה השלמה. ועוד כתוב בזוהר שאמר משה רבנו לרשב"י, "בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי", פירוש, בזכות החיבור שלך, ספר הזוהר הקדוש, יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים, ללא צרות ויסורים וללא צער חבלי משיח.

מערת הסודות

במשך תקופה של שלוש עשרה שנה ישב רבי שמעון עם בנו ר' אלעזר במערה, שם השיגו את סודות הזוהר הקדוש. מסופר בגמרא "שפעם ישבו רבי שמעון, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים ששלטו בארץ): תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג" (שבת ל"ג ב'). מחמת הגזרה ברחו רבי שמעון ובנו מירושלים והגיעו אל אותה מערה בגליל, התנתקו מהעולם וישבו ללמוד תורה. "קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם המים. ואליהו ז"ל, היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם" (זוהר חדש, כי תבוא).

השנה השלוש עשרה

הגמרא מספרת, שתים עשרה שנה לאחר כניסתם למערה, מת הקיסר הרומאי ובטלה גזירת המוות מעל ראשו של רשב"י. אליהו הנביא הגיע אל פתח המערה ושאל בקול: "מי ילך להודיע לרבי שמעון שהקיסר שמבקש את נפשו מת ובטלה גזירתו?" מכאן, הבינו רבי שמעון ורבי אלעזר כי ניתנה להם הרשות לצאת מן המערה. בשעה שיצאו, ראו אנשים חורשים וזורעים בשדות. הגמרא מספרת על תגובתם הקשה, "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!", עוזבים התורה ועוסקים בגשמיות?! התוצאה היתה "שכל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף", ומיד, "יצתה בת קול ואמרה להם, להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם". נכנסו חזרה אל המערה לעוד שנים עשר חודש ולאחר שיצאו, היה רבי אלעזר מחריב את המקומות שהיה רואה, ואילו רבי שמעון היה מתקנם. מסופר שפגשו אדם זקן שרץ בערב שבת, ושני ענפי הדס בידו. שאלו אותו, למה אתה רץ עם הדסים בידך? ענה להם, הדסים הללו אני לוקח לכבוד שבת. שאלו אותו שוב, והרי היית יכול לקחת רק ענף אחד? ענה להם הזקן, אני לוקח ענף אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, ראה כמה חביבות המצוות על בני ישראל (שבת, ל"ג ב'). השנה השלוש עשרה עשתה תיקון גדול. שלוש עשרה בגימטרייה אחד בגימטרייה אהבה. אחרי השנה השתים עשרה יצאו עם הרבה דין על באי העולם. אחרי השנה השלוש עשרה יצאו עם רחמים. רחמים בארמית זה אהבה. רבי שמעון שהיה אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא שנותרו אחרי המגפה, הצליח לתקן את הפגם שלא נהגו כבוד זה בזה, ותיקון זה מתגלה בספר הזוהר.

ספר האהבה

למעשה ספר הזוהר מביא את הלב של התורה, את הפנימיות שלה. לכן כתוב בזוהר,"והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך, של רשב״י, שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים ניסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם, ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (זוהר נשא). הרב שליט"א אומר, "ככל שנתעסק בספר הזה יותר ויותר, יתגלה עוד הרבה מהטוב שבעולם, ולא נצטרך להגיע לשלימות ע"י ייסורים, אלא נזכה להגיע לכך בשמחה, ע"י הרצון של 'רעוא דרעוין' (רצון הרצונות), כלומר ע"י גילוי הרצון האמתי של הקב"ה שברא את עולמו כדי להיטיב לנבראיו. ובזכות רבי שמעון בר יוחאי, דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון בני ישראל מגלותא ברחמי, בע"ה בקרוב". לא בכדי אומר הפייטן, "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ", שכל בריאת האדם נעשתה בשביל להביא את רבי שמעון לעולם. עוד מוסיף הרב שליט"א על מהות יום ההילולא, "השער הגדול שפותח את כל השערים, הוא ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא כנגד הוד שבהוד, שאז נפתחים כל השערים, ושמחה גדולה שורה בעולם… עיקר היום הוא השמחה, ממש כמו בשמחת תורה… יום ההילולא של רשב"י, הוא ג"כ בחינת שמחת תורה, ואפילו יותר, כי ביום זה נגלה הסוד שבתורה… ההבנה השלימה שהקב"ה טוב ומיטיב, לא רק מתוך אמונה פשוטה, אלא ידיעה ברורה. וביום הזה שמתגלה הסוד, השמחה כפולה, ולכן עיקר היום הוא להיות בשמחה".

מדרגות החיבור אל רבי שמעון 

כבר הבאנו את דברי הרב הקדוש מקארלין, "מה הקדוש ברוך הוא לכל, אף רבי שמעון לכל, אפילו לחייבים", וחשוב להבין איך באמת כל רבדי העם מתחברים כזה חיבור אל צדיק אחד. במאמר לסיום הזוהר כותב בעל הסולם, "וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ"ה מדריגות כוללות", ישנן סה"כ 125 מדרגות רוחניות להשגה עד לחיבור השלם עם השורש הרוחני שלנו. הוא מסביר, בכל הדורות היו בני עליה מועטים שזכו לכל זה ואילו בדורו של משיח עתידים כולנו להשיג זאת. הרשב"י ודורו, בעלי הזוהר זכו לכל קכ"ה המדרגות בשלימות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח, "וע"כ נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות", הזוהר הקדוש מכיל את כל 125 מדרגות ההשגה כולן. "ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח". בכל אחד מהדורות, כאשר רב מקובל כתב ספר הוא כתב אותו ממדרגת ההשגה הרוחנית שלו, ועל כן רק מי שהגיע לאותה מדרגה, נפתחו בפניו שערי הספר. כפי שממשיך בעל הסולם, "שאם מדריגות המעיינים אינן בכל השיעור של מדריגת המחבר לא יבינו רמזיו משום שאין לשניהם השגה משותפת". אולם הזוהר ורבי שמעון בר יוחאי שונים מהכלל הזה, "שמדריגת בעלי הזהר היא בכל הגובה של קכ"ה מדריגות", ועכשיו אנו רואים שהזוהר הקדוש מתגלה ברבים וזה סימן שאנחנו כבר ממש בימות המשיח, וכך גם ניתן להבין איך כל שכבות העם, המצויים על פני כל מדרגות ההשגה למקטנם ועד גדולם, כולם מוצאים את עצמם בחיבור עם רבי שמעון בר יוחאי.

הקשת ומידת הדין

אחרי המבול אמר הקב"ה לנח, "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר"(בראשית ט' י"ג). הקשת המופיעה בענן היא אות לכך שבני האדם חטאו וגרמו במעשיהם שהעולם יתמלא בדין, ואילו הקב"ה זוכר בריתו ומעורר את מידת הרחמים. בפירוש רש"י לפסוק זה, רש"י מביא את דברי המדרש, "יש דורות שלא הוצרכו לאות הקשת לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בר יוחאי". הצדיקים הגמורים מגנים בזכותם על כל העולם, כמו שכתוב בגמרא, "ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה" (סוכה מ"ה ב'). בכל ימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת כלל ולזכר זה יוסד מנהג ישראל הקדוש לירות בחץ וקשת ביום ההילולא שלו. רבי אברהם שמחה מבארנוב מביא טעם נוסף מהפסוק, "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים" (תהילים קכ"ז ד'), "הנה בהיות רבי שמעון בר יוחאי הראש והראשון שגילה סתרי תורה בספרו הזוהר הקדוש, וכל בעלי הקבלה המה עדיין תלמידיו. על כן נחשב כאילו הוא בעצמו עדיין בחיים כי לא פסק כוחו, והוא כדוגמת החץ העושה את הפעולה למרחוק. לכך ביום ההילולא שלו יורו בחיצים לאות על כוחו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי שזכותו וצדקתו לעולם עומדת".

אש קודש

מנהג קדוש נוסף הוא הדלקת המדורות וריבו הנרות והאור ביום ההילולא, ושורשו מובן מדברי ה'בני יששכר'. הוא אומר, "דהנה ביום ההוא באדרא קדישא (האסיפה הקדושה) אמר, "ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב״ה, כי כולם, דהיינו כל הסודות שאני מגלה, מתעטרים בראשי. ויום הזה לא יתרחק מלבא למקומו לעולם ההוא, כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי" (זוהר, אדרא זוטא צ"ז), רצה לומר שהיה היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך, היינו שיתפנה מהעולם, עד שנתן לו ר' שמעון רשות, וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב היינו רזין סתימין דאורייתא (הסודות הסתומים של התורה) אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים… על כן אור היום ההוא היה מתארך ושמר פקודתו של ר' שמעון, הבן, הנה לבעבור זה מרבין אור ביום הזה" (בני יששכר). יום ל"ג בעומר מכונה גם יום מתן תורה של תורת הסוד וגילוי זה של האור הגנוז הוא הסיבה להרבות באורות ביום הזה. בנוסף ידוע שכאשר היו החברים לומדים את התורה הקדושה היתה אש מלהטת סביבם, ולהלן בתאור הסתלקותו של רבי שמעון מסופר על האש קודש הגדולה שנראתה ביום ההוא, האש שמורגשת היטב בכל אלפי המדורות המודלקות לכבוד התנא האלוקי.

הסתלקות רבי שמעון הן יוחאי

רבי אבא, אותו תנא אשר כתב את כל דברי רבי שמעון בזוהר, מתאר את רגעי ההסתלקות של בר יוחאי, "לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים וגו'. אח״כ, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך וגו׳.  כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות. קם ר׳ חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו… לקחו אותו ממקומו, על מטה העשויה כסולם כדי להעלותו על מטתו… וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו ללקחו בכח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם, אלא שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מן הבית, היתה עולה באויר, ואש היתה לוהטת לפניה. שמעו קול. הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של ר׳ שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם" (זוהר, אדרא זוטא).

מוקדש לרפואת אודליה חיה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה, עליזה בת נעימה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה