פורים – גלוי הפנימיות במנהגי היום

סודות המגילה, דמויות המגילה, מסר של אחדות

הזדמנות לעלות מעל הדעת, למחות את הספק המכרסם בלבנו ולהתחבר למקור האמונה. הכל על ידי לימוד וקיום המצוות של יום הפורים

דוד אגמון
פתיחה

בואו נעצום עיניים רגע ונחזור אחורה בזמן… לפני בערך 2300 שנה. כ-70 שנה לאחר שנחרב בית המקדש הראשון. עם ישראל יושב בגלות, בממלכת אחשורוש, מהודו ועד כוש. ליודעי דבר ידוע שיש הבטחה שהגלות תגיע לסיומה כשיתמו 70 השנה שיועדו לה. רב היהודים חיים חיים רגילים, עובדים, עושים קניות, הולכים למשתה של אחשורוש. כולם משוקעים בחיי החומר של הגלות ונראה לעין כאילו אין סיכוי לגאולה, אין סיכוי לחזור הביתה. עם שלם ישן שינה רוחנית עמוקה.
יום אחד ממנה המלך שר חדש, המן שמו, ואותו שר אינו סובל את היהודים. היה לו כבר היסטוריה לא נעימה עם מרדכי היהודי והוא מצליח לשכנע את המלך לגזור גזרה נוראה על עם ישראל, גזרת שמד. ביום אחד לקום ולהרוג את כל היהודים באימפריה. לפתע, הגלות נהיית מקום שחור ביותר. במקום גאולה היהודים מוצאים את עצמם מאוימים כשחרב חדה מונחת על צוארם.
ההמשך ידוע, אנו קוראים אותו בכל שנה במגילה… היה לנו שם "ונהפוך הוא", נס גדול לכל היהודים, כל מה שהאויבים שלנו תכננו נהפך על ראשיהם, ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח' ט"ז). מאז אותו נס, מדי שנה בחודש אדר, אנחנו חוגגים את חג הפורים. בדור שלנו, כבר כמעט ונשכחה המשמעות הפנימית של החג האדיר הזה. ברב מחוזותינו פורים הפך להיות חג של חול, שתייה וקפצונים, מסיבות ונפצים. מה שבכל זאת כן נשאר, זאת השמחה הגדולה של כולם! שמחה ששורשה רוחני וגבוה עד בלי די. ננסה במאמר זה להיכנס קצת, על קצה המזלג, אל הפנימיות של חג הפורים ולהבין איזו הזדמנות מופלאה מתחדשת עלינו פעם בשנה בי"ד באדר, ומה ניתן לחולל עם אותה הארה גדולה של יום הפורים.

נס מתמשך

ראשית צריך להבין היטב שחגים ביהדות זה לא טכסי זכרון. חגים קורים עכשיו. אומר הרמח"ל ב"דרך השם", "שבשוב תקופת הזמן ההוא (של החג או המועד) יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון" (דרך השם פרק ז'). אין העדר ברוחני. בכל שנה מתגלה ומתחדשת ההארה של פסח, של מתן תורה, של חנוכה ומתחדש התיקון ההוא. אותו נס שקרה בשושן הבירה יכול לקרות לנו גם השנה. כמו שכתוב בסוף המגילה, "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט' כ"ח). אין סוף לימי הפורים האלה. אמנם הזיכרון של מה שהיה הוא חשוב, אבל כפי שמלמדת אותנו תורת החסידות, מהות הענין בעיתים האלה, היא הפעולה שפועלת בנפש של האדם. בפורים יכול להתחולל נס בנפש האדם, שינוי גדול. צריך רק להכין את הכלי המתאים, ללמוד ולהכיר את יסודות החג וכמובן לקיים את המנהגים של יום הפורים על פי ההלכה, אז ההארה הגדולה של פורים יכולה להאיר בנפשו של כל אחד מאתנו.

הארה גדולה

האריז"ל כותב שההארה שמתגלה בפורים היא יותר גבוהה מכל החגים ואפילו משבת. אפילו היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, הוא כ-פורים, כמו פורים. אמרו חז"ל שכל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים. כמובן שלא יתבטלו החגים עצמם אלא שבביאת משיח ההארה תהיה כה גדולה עד כי הזיו של החגים יתבטל לאור ההוא. לא החג עצמו, אלא ההארה שלו תתבטל, כמו נר בפני השמש. אבל הארת פורים כל כך עצומה שהיא תישאר לעד.

מגילת אסתר

נתחיל במגילת אסתר. בכל שנה, כל אדם, גברים ונשים, חייבים לשמוע פעמיים קריאת מגילה ויש לזה תנאים כמובן. המגילה חייבת להיות כתובה על קלף כשר בדרך מסוימת לפי ההלכה, וכמובן חשוב להיות בדממה מוחלטת, כדי לשמוע כל מילה ומילה של המגילה, מפני שאחרת, ההארה שבעניין אינה שלמה ואדם לא יוצא ידי חובה של שמיעת מגילה.
הרמב"ם כותב שלעתיד לבא, בימות המשיח, יתבטלו כל ספרי הנביאים וכל הכתובים של עם ישראל חוץ ממגילת אסתר (הלכות מגילה ב'). יתרה מזאת, מובא ב"בית אברהם" שצדיקים רואים במגילה את כל מאורעות השנה בכל העולם. נשאלת השאלה, איך יכול להיות שמגילה כל כך קדושה וחשובה תהיה מלאה בכל כך הרבה דברי הבל על מלך הדיוט וטיפש, וכל מערכת נישואיו, ברוח של סיפור חולין? הרי לפי דרגת החשיבות שלה, המגילה היתה צריכה להיות כתובה ברוח 'שירת הים', דברי שבח והלל לקב"ה על הנס הגדול שהתחולל.
מסביר הרב שיינברגר שליט"א, שכפי שהאור העליון, אור אינסוף ב"ה הולך ומשתלשל בעולמות, דרך צמצומים רבים, עד בואו אל העולם הזה, כך גם האור הגנוז במגילה השתלשל עד לגילוי של מגילה שנכתבה ברוח העולם של יושבי בתי חומר.

גילוי ההסתר

בשפה העברית המופלאה חשוב בכל פעם להתבונן היטב במילים. גם כאן שם המגילה, "מגילת אסתר", מגילה זה מלשון גילוי, ואסתר, אמרו לנו חז"ל, איפה מוצאים את אסתר בתורה, בפסוק "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים ל"א י"ח), אמרו חז"ל אסתיר זהו רמז לאסתר. אם ככה, במגילת אסתר רמוז הגילוי של ההסתר. המגילה נועדה לגלות את ההסתר. איזה הסתר? ההסתר הכפול שנפלו אליו היהודים בשושן הבירה, ההסתר שבו אנחנו נמצאים כיום, איש איש במדרגתו ובמקומו. בתוך סיפור החולין של המגילה מסתתר גילוי האור הגדול. אומרים לנו המקובלים שבסיפור עצמו, שהוא כביכול סיפור פשוט, יש סודות עצומים. הרב שליט"א מסביר שכל סודות הבריאה מצויים במגילה וכל התורה כולה נמצאת במגילה.

צופן

במגילה עצמה לא מסופר על הקב"ה. שמו לא מוזכר אפילו פעם אחת. אבל מבט מעמיק ולמוד מגלים כי המגילה מלאה בצרופים ושמות קדושים, אלא שהכל מוצפן. הגילוי והאור הגדול מוצפנים בהסתר בתוך המגילה. אדם שטרח ולמד את הדברים יכול לכוון באותם צרופים בשעת הקריאה של המגילה.
למשל, כאשר אסתר המלכה מזמינה את אחשורוש למשתה היא אומרת לו, "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם" (אסתר ה' ד'). כאן אנו מוצאים בר"ת את שם הוי-ה בסדרו הישר. אסתר משתמשת בשם השם בכדי לעורר את הרחמים העליונים, ודבר זה עמוק עד בלי די. בקריאת המגילה גם אנחנו יכולים לכוון בפסוק זה לעורר את רחמיו המרובים של בורא עולם.
בסופי התיבות של המילים, "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי" (אסתר ט' ד'), מסתתר הצרוף י.ל.י, אחד מהצרופים בשם ע"ב. צרוף הידוע בכוחו להוציא את הניצוצות מהקליפות, להעלות את הנשמות שנפלו למקומות נמוכים. גם כאן ניתן לכוון בשעת הקריאה.
צרוף נוסף מהצרופים בשם ע"ב, הוא גם כן שם קדוש של 3 אותיות, כ.ה.ת. הצרוף הזה מופיע בסוף תפילת שמונה עשרה בסופי התיבות של המילים "ולך נאה להודות". הצרוף גם מופיע בתהילים, בראשי תיבות של המילים הראשונות בפסוק, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ, הַלְלוּ-יָ-הּ"(תהילים ק"נ ו'). במגילה אנו נתקלים במשרתו של אחשורוש ושמו התך, אותן האותיות, אותו הצרוף. כל מגילת אסתר היא שבח והלל גדול, הודיה לבורא עולם. אלא שכאמור, הכל בהסתר. בכל פעם שמופיע שמו של התך צריך לכוון את השם הזה ולכוון בהודיה. כשאדם בהודיה תמידית הוא בעצם מכין את הכלי הכי גדול לאור.
המגילה כולה רצופה בשמות קדושים וכוונות ואנו רואים שדוקא במקום ההסתר, נמצא הגילוי הגדול ביותר. ברור אם כן, למה המגילה היא דבר כל כך קדוש. דוקא בתוך סיפור החולין נמצא קודש הקודשים. המגילה היא כלי לחיבור גדול מאוד אל ההארה של הבורא והאמת, שדי בכוונה פשוטה זו, ברצון פשוט זה, כדי באמת ליצור חיבור בעת הקריאה. עוד נראה בהמשך למה הארת המגילה והארת החג מסוגלות.

עד דלא ידע

כתוב בגמרא, "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מסכת מגילה). אדם חייב לשתות בפורים 'עד דלא ידע'. זאת אינה חלילה שתייה של הוללות, שהיא דבר מגונה, אלא שיש פה עניינים גבוהים מאוד. ידוע שיש יין המשכר ויין המשמח. הענין בפורים הוא חיבור ליין המשמח והשגת מדרגה שהיא מעל הדעת הרגילה של האדם.
יש סיפור בגמרא על רבה ורב זירא שהיו שותים בפורים ותוך כדי השכרות, קם רבה ושחט את רב זירא. אחרי שהוא יצא מהשכרות, ראה רבה שרב זירא איננו, אז התפלל עליו והחזיר אותו לחיים. ככה היו התנאים, הם היו מחיי מתים. בכל אופן, מגלים לנו המקובלים שיש כאן סוד עמוק. הרי להשתכר בכל יום אחר, זאת ממש עבירה כי ע"י שתייה מופרזת, אדם מאבד את דעתו וזה כל האדם, הדעת שלו – "דעת קנית מה חסרת". אבל בפורים אדם חייב לשתות ולהתבשם 'עד דלא ידע', כי ע"י המשתה של פורים אפשר להגיע למדרגה הכי גבוהה שיש, שאדם יכול להתחבר אליה, מדרגה שנקראת בקבלה 'רישא דלא אתידע'. צדיקים כמו רבא ורב זירא מצליחים ביום פורים להתחבר למקום הזה.
יש שתי מדרגות בעבודת האדם, קטנות וגדלות. כתוב שרבה זה גדלות וזירא זה קטנות. זירא בארמית זה קטן. רבה ורב זירא מסמלים את שני המצבים הללו. כשהם שתו בפורים, הם עלו ועלו במדרגות. כיוון שרב זירא היה קטן יותר הוא לא היה יכול להכיל את האור הזה והוא נדבק בשורש נשמתו ולא רצה לרדת. זה נקרא שחיטה. המהות הפנימית של שחיטה זה הוצאת הרוח, להעלות אותה לדרגה אחרת. אז כשכתוב שרבה שחט לרב זירא, זה אומר שהוא העלה אותו לדרגה שהוא לא היה יכול לרדת משם. הטבע של הנשמה זה לעלות למעלה חזרה אל השורש שלה. הגוף קושר את הנשמה שתישאר פה לעשות את העבודה. רב זירא נשחט, רוחו עלתה למקום כה גבוה שלא רצתה לרדת משם. כל זה בא לרמז לנו לאיזה דרגה אפשר להגיע בפורים.
מביא הרב שליט"א בחוברת "בשער המלך", בשם בעל הסולם, שהמשמעות של "בין ארור המן לברוך מרדכי" היא, שאדם לא ידע להבחין בין הטוב והרע שבבריאה, כי זה קשור לגמר התיקון שגם הרע נהפך לטוב. בפורים ניתן להתחבר לאור הגנוז שמאיר ביום הזה, האור של גמר התיקון, מקום כה גבוה שבו אין כבר רע. אדם יכול סוף סוף לראות שגם הרע הוא בעצם טוב, שהכל טוב. בסיום קריאת המגילה כל הקהל מריע שלוש פעמים, "ברוך מרדכי, ארור המן". הגימטרייה של 'ברוך מרדכי' והגימטרייה של 'ארור המן' עולות במנין אחד, 502, לרמז לנו שאכן הטוב והרע שווים, הכל טוב!

הדמויות במגילה

אומר רבנו בחיי, שכל אחת מהדמויות המרכזיות של המגילה, מרדכי, אסתר, המן ואחשורוש, מייצגת גרם שמים אחר. המן הוא מאדים ואחשורוש הוא שבתאי, ובחיבור שני אלה יש חורבן והשחתה. לעומת זאת, מרדכי הוא נגה ואסתר צדק, ובחיבור השנים יש אור וישועה. יש לנו כאן ממש מלחמת הכוכבים, והכל כדי לגלות את הכוח האחד השולט על כל גרמי השמים ועל כל אשר ישנו, הכוח המסובב את כל הסיבות.
מלחמת הכוכבים הזאת מתנהלת גם בתוך כל אחד ואחד מאתנו. כל אחת מהדמויות במגילה מייצגת חלק בנפש שלנו. בדרך החסידות צריך להסתכל על כל אחת מהן ולהבין את פעולתה בתוכנו. כך אפשר לעבור בחלון ההארה של פורים ולצאת עם תודעה חדשה, לחיים חדשים.

אסתר המלכה

אסתר מייצגת את השכינה הקדושה, את הכוח של הנשמה שלנו. השכינה כוללת את כל נשמות עם ישראל בתוכה, זו ספירת המלכות. כמו שכתוב, "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (אסתר ה' א'). מרדכי אומר לאסתר, התפקיד שלך בתור ספירת המלכות זה ללכת ולעורר את המלך, מלך מלכי המלכים, על מנת לצאת מהמצב הקשה בו אנו נמצאים. צריך לזכור שהמלחמה בהמן או בכל אויב אחר, היא לא מלחמה פיזית, אלא זו מלחמה רוחנית. מרדכי הסתכל בשורש הרוחני של הדברים.
אסתר אומרת למרדכי, "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד' ט"ז). בפנימיות היא אומרת שעל מנת לעורר את המלך, את האור העליון שיכול לבטל את כל הדינים והגזרות, צריך אתערותא דלתתא, התעוררות מלמטה. צריך לעורר את כל היהודים שישנים, לאחד ולהעיר. צריך לעשות תיקון שורשי. צריך לעשות מעשה, "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (שם), לחבר את כולם, לצום ביחד שלושה ימים, לעשות משלוח מנות איש לרעהו, לעורר את האהבה הגדולה בעם ישראל, "ואהבת לרעך כמוך".
אסתר, אחרי שלושה ימים של צום, צמצום הרצון לקבל, ניגשת אל המלך. המדרש אומר שהיתה ירקרקת. ירוק זה הצבע של קו אמצעי בספירות. הקו האמצעי התלבש במלכות, התעורר הרצון לקבל על מנת להשפיע. הכוח של המלכות המתוקנת התגלה.
החיבור לכח האחד של נשמת עם ישראל בתוכנו זו העליה הרוחנית היחידה שיש. לעורר בתוכנו את הכוח של אהבת ישראל. לעלות ממצב של מלכות ריקנית, מלאה בדינים, למלכות ממותקת שמחוברת אל האור.

מרדכי הצדיק

בכל דור יש אחד שיודע מה קורה. בשושן היה מצב שנקרא בלשון הקבלה דורמיטא, מצב בספירות הקדושות שנקרא שינה. מצד אחד, מלמטה, עם שלם ישן מהמצוות בתרדמה רוחנית, מצד שני, מלמעלה, כמו שמרמז המן, "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (אסתר ג' ח'), המלך של העם הזה ישן. כמובן שאין שינה אצל הקב"ה, "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהילים קכ"א ד'), אלא שהאור לא נכנס, אם לא עושים כלי עבורו, אין אור בלי כלי. המצב הזה של שינה הוא מצב קשה מאוד, מצב של הסתר כפול שבו יש אחיזה לקליפות והאדם נמצא בשבי שלהם. מצב של ריחוק גדול מרוחניות כלשהי.
כתוב שהיה אחד בדור ההוא שידע מה קורה. כתוב במגילה, "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (אסתר ד' א'). כתוב, "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג' ט"ו), כל העיר היתה בבלבול גדול, רק מרדכי היהודי נשאר מחובר לתכלית. הוא ידע שיש פרוד בעם ישראל, שהעם כולו ישן. הוא הבין שהחושך הגדול זאת מכה שבאה לעורר את כולם. בנבואה נאמר שהגלות תגמר בסוף שבעים שנה, בדיוק בזמן הזה, והנבואה חייבת להתקיים. כל הסיפור של מגילת אסתר קורה ממש רגע לפני סוף הגלות, לפני שעולים חזרה לארץ ישראל לבנות את בית המקדש השני. החושך של סוף הגלות מקדים את הגאולה. כפי שלמדנו הרבה פעמים, החושך דוקא בא לשרת את גילוי האור. אלא שכולם התרכזו בחיצוניות, בסבל, בגזירה האיומה ורק מרדכי ידע והיה אחוז באמונה שלימה, מחובר לפנימיות. הוא הצדיק.
לכן כל כך חשוב להשתדל להתחבר לצדיק שבדור, זה שיודע מה קורה. גם חשוב לגלות את נקודת הצדיק בנפש של כל אחד מאתנו. הנקודה של אמונה שלימה. מרדכי ראה את כל מה שקורה ובתוך זה נשאר דבק באמונתו שהכל לטובה, אמונה שלימה בקב"ה. צדיק הוא זה שמצדיק את השם בכל דרכיו.

המן ואחשורוש

מי זה המן? השורש של המן מאוד קדום. כשעם ישראל יצאו ממצרים במטרה לקבל תורה ולבא אל ארץ ישראל, הגיע עם מאוד אכזרי, עמלק, ותקף אותם במטרה לחסל אותם. העם הזה שנקרא עמלק מסמל כח רוחני פנימי שמטרתו לנגד את הקדושה. יש רק דבר אחד שיש להשם מלחמה נגדו, זה עמלק. "מִלְחָמָה לַהשם בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז ט"ז). עמלק עובד בצורה מתוחכמת מאוד. השבת שלפני פורים נקראת "שבת זכור". קוראים בתורה את זכרון המלחמה בעמלק והחיוב למחות את זכרו. זאת הקריאה היחידה בשנה שאותה כל אדם, כולל הנשים, מחויב לשמוע, מצוה מאורייתא, מהתורה ממש.
עמלק בגימטרייה 240 כמנין ספק. הכוח של עמלק בנפש מתבטא כספק באמת האלוקית. עמלק בא לאדם בדיוק מתי שהוא יוצא ממצרים. מצרים זה מקום הטומאה והקליפות. כל עוד האדם שם, לעמלק אין עסק איתו. אבל, כשהוא מתחיל ללכת לכיוון ארץ ישראל, להתקדש, מתחיל את המסע הרוחני, מיד מתחיל הניסיון של עמלק. ברגע שאנחנו יוצאים אל הדרך הרוחנית האמיתית, אז בא עמלק, הספק! ויש מצוה למחות את זכר עמלק, שלא ישאר לנו בפנים אפילו ספק אחד קטן באמונה.
בסיפור פורים, המן הוא העמלק של אותו הדור. המן ידוע כהמן האגגי. בימי שאול המלך היה מלך של עמלק ושמו אגג. השם ציוה את שאול המלך למחות את זכר עמלק ושאול לא קיים את הציווי וריחם על המלך שלהם. באותו לילה, עד ששמואל הנביא בא וסיים את מלאכת החיסול, נתנו לאגג שיפחה ומהמפגש הזה יצא המן האגגי. לכן כל הענין של פורים זה למחות את זכר עמלק ולכן גם בשבת הזאת שלפני פורים כבר מתקשרים לכח הזה של מחיית זכר עמלק.

פרוד ואחדות

בתחילת המגילה אומר המן לאחשורוש, "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים… וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (אסתר ג' ח'). המן מנסה לשכנע את אחשורוש להשמיד את עם ישראל. אחשורוש ידע שכל מי שהתנכל לעם ישראל במשך ההיסטוריה, סופו שנפל. המן אמר שעכשיו זו שעת כושר כי כל הכח של עם ישראל זה באחדות ועכשיו יש פירוד. המילה 'ישנו'יש בה רמזים גדולים. כמו שכתבנו, אמרו חז"ל, "יֶשְׁנוֹ" זה אומר שהמלך שלהם ישן. ההשגחה האלוקית נמה ועם ישראל נמצאים כביכול ללא שמירה. "וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים", אמרו חז"ל, בכל מקום שמוזכר אחשורוש בשמו מדובר על המלך בשר ודם, אבל בכל מקום שכתוב 'המלך' מדובר על מלך מלכי המלכים, מלכו של עולם. אז לא רק שעם ישראל בפירוד, אלא שהם גם לא מקיימים את דתי המלך, שכחו את המצוות. המן אומר כשעם ישראל במצב כזה, אין השגחה!
המן בגימטרייה זה 95. המלך בגימטרייה זה גם כן 95. במקרה הזה, זה בא להורות שיש כאן שני כוחות מנוגדים זה לזה בתכלית הניגוד. מצד אחד, המלך, הקב"ה, ומצד שני, המן, הנחש הקדמוני שבא להסית את האדם כנגד רצונו של המלך. לכן המלחמה בעמלק היא מלחמה של השם.
חז"ל אמרו שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכרו של עמלק. כל עוד עמלק בעולם יש פרוד בשם השם, שם הויה. השם אינו שלם. המילה 'ישנו' גם מרמזת על ישן ו'. האות ו' היא האות השלישית בשם השם י-ק-ו-ק ובקבלה היא משויכת לספירת זעיר אנפין שנקראת גם הקב"ה. במצב של פירוד, ה-ה' האחרונה של שם השם, השכינה הקדושה, מופרדת מבעלה, ה-ו', הקב"ה. זהו מצב של גלות, השכינה בגלות.
כתוב, "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (מסכת תענית). כל הענין של פורים זה השמחה. מתי באה שמחה לאדם? בהתרת הספק. חז"ל אמרו שאין שמחה כהתרת הספקות. כל עוד יש לנו ספק, אנו נשארים מוטרדים ומדולדלי כוחות. ברגע שבחרתי, זהו, יש מקום לשמחה! שמחה זה כאשר האור מאיר בשלמות בכלים. זאת אומרת, כאשר האדם עושה כלי נכון, עושה מאמצים להתחבר לקדושה. כי אם הכלי לא מלא בקדושה, אז "וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז כ"ד), יש בו נחשים ועקרבים. בפורים אנחנו מכינים את הכלי השלם לאור הכי גדול והכל בשמחה עצומה. זהו יום אחד בשנה שע"י ההארה הגדולה שבו, ניתן למחות את זכר עמלק בבת אחת ולתת לאור למלא את הכלי בשמחה, באהבה ובאמונה גדולה.

מצוות חג הפורים, הכלים שדרכם ניתן להתחבר להארת החג:

ביום שלפני פורים, צמים את תענית אסתר, מעלות השחר ועד שקיעת החמה, עם הכוונה ליצירת אחדות בעם ישראל.

ביום הפורים עצמו כל אדם בישראל מחויב:
1. פעמיים שמיעה של קריאת מגילה, פעם בערב ופעם בבוקר.
2. משלוח מנות איש לרעהו. משלוח של שתי מנות מזון מן המוכן, אדם אחד לחבר אחד. איש לאיש ואישה לאישה וע"י שליח.
3. מתנות לאביונים. מתן צדקה לשני אביונים ביום הפורים עצמו. חז"ל הוסיפו, שכל הפושט יד בפורים, חייבים לתת לו צדקה.
4. סעודה ומשתה פורים "עד דלא ידע". המשתה מיועד בעיקר לגברים.

פורים שמח לכל בית ישראל!

מוקדש לרפואת הרב מיכאל בן אסתר בינה, אודליה חיה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה