חינוך ילדים באור הקבלה 6

המפתח לאיזון

המאמר מדריך למציאת הדרך המאוזנת בחינוך, שילוב נכון של חסד וגבורה, רחמים ודין

דוד אגמון

המפתח לאיזון

ימין מקרבת שמאל דוחה

אי אפשר לדבר על חינוך ילדים באור הקבלה בלי להביא את הכלל הגדול שהורו לנו חז"ל,"ימין מקרבת, שמאל דוחה", ובכדי לגעת בעומק העניין צריכים להיכנס מעט אל מושגי יסוד של תורת הקבלה. עץ החיים, האילן של עשר הספירות נחלק לשלושה קוים. מה שנקרא בלשון הקבלה ג' קוין. קו ימין הוא קו החסד, קו שמאל הוא קו הגבורה והקו האמצעי הוא התפארת, המפאר ומשכין שלום בין הניגודים. כבר הזכרנו במאמר קודם (מאמר 4), שעשר הספירות מתבטאות בכל תחום בחיינו וככל שנלמד לזהות ולנהוג על פי מבנה רוחני זה, כך יוטב לנו. כפי שאומר זאת הרמ"ק בספרו "תומר דבורה", "האדם צריך שידמה לקונו". המציאות הגשמית צריכה להתחקות אחר המציאות הרוחנית ובכך להחדיר את הרוחניות אל כל פינה ופינה בחיינו.
שבע הספירות התחתונות מיוצגות גם במידות שבנפש שלנו, תכונות האופי שאיתם אנו פועלים, וגם בגוף האדם. הספירות הראשונות בשבע הספירות התחתונות הן החסד והגבורה וכנגדן בגוף האדם יש את הידיים. יד ימין היא החסד ויד שמאל היא הגבורה. מכאן נוכל להבין את מה שהורנו חז"ל, יד ימין מקרבת ויד שמאל דוחה.
אי אפשר לחנך ילדים בלי לפעול עם שתי הידיים, עם שתי ההנהגות הללו. חסד וגבורה, אהבה ויראה, הזוהר הקדוש מכנה אותן שתי כנפיים. ראינו פעם ציפור שעפה עם כנף אחת? זאת תהיה תעופה במעגלים שמובילה לשום מקום. ילדים שגדלו עם יותר מדי "יד ימין", יותר מדי חסד, יצאו ילדים שאמנם קיבלו הרבה אהבה, אבל לא למדו גבולות ולרב אינם מסוגלים לקחת החלטות בעצמם. יכול להיות שתהיה חסרה בהם גם מידת היראה, היכולת להיזהר ולהישמר ממאורעות החיים, ובודאי שתהיה להם בעיה עם קבלת מרות. לעומתם ילדים שגדלו עם יותר מדי "יד שמאל", יותר מדי גבורה, אמנם יצאו אחראים וזהירים, אך יחסר להם הביטחון והיכולת ליזום ולפעול באפיקים חדשים. הם יחששו כל הזמן שאולי הם לא מספיק טובים ולכן אין באפשרותם להתפתח בחיים כלל.
התיאורים הנ"ל הם אמנם כוללניים, אך מייצגים את שני הקוים בקיצוניותם. קו החסד הוא כמו יסוד המים, שואף תמיד להתפשט ולהתרחב, להשפיע עוד ועוד. קו הגבורה, לעומתו, הוא כמו יסוד האש, ששואף אמנם לעלות מעלה, אך מצמצם ומכלה את כל מה שנקרה בדרכו. אי אפשר לבשל שום דבר טוב וטעים רק עם מים או רק עם אש, צריך סיר כדי שהשניים ישתלבו בצורה תועלתית. צריך להגיע אל הגורם השלישי, הקו האמצעי, כדי שהתוצאה תהיה רצויה וחיובית באמת.
פעמיים מופיע בתורה הציווי על כיבוד הורים. בפעם הראשונה, בעשרת הדיברות, הלשון היא,"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" (שמות כ' י"א), ואילו בפעם השניה, בפרשת 'קדושים', הלשון שונה, "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט ג'). מתוך שתי הלשונות עולה מידת האיזון עליה אנחנו מדברים. חז"ל דרשו ששינוי הלשון נובע מטבע האדם.
ככלל, התורה היא מדריך לחסרונות האדם. כיוון שמצווה זה מלשון צוותא, לשון חיבור, אז אין מצוה שלא מצביעה על חסרון באדם שצריך למלא אותו באור ולשוב ולחברו בחזרה אל שורשו. בנוגע למצות כיבוד הורים, כמובן שיש הבדל משמעותי בין אבא ואמא, ולכן התורה משנה את נקודת ההתייחסות. בפעם הראשונה, זה לשון כיבוד ואז האב מוזכר ראשון, ואילו בפעם השניה זה לשון יראה ואז האם מוזכרת ראשונה. התורה מלמדת אותנו שבמקרה של האב לא צריך להדגיש את היראה אלא את הכבוד, שזה מרמז על חיסרון באהבה, כי מטבע הדברים לילד יש יותר יראה כלפי האב והחיסרון הוא דוקא בכיבוד ואהבה. לעומת זאת האם, שנמצאת רב הזמן עם הילדים, קודמת בציווי על יראה, מפני שבטבע, מתוך הרגילות ואהבת האם הטבעית, חסרה יראה.
התורה מאזנת אותנו. כהורים, אנו לומדים שדוקא האם, שהיא במקרה זה, קו ימין, אהבה ללא תנאי, צריכה חיזוק בקו שמאל, היראה, הגבולות, המשמעת, כלפי ילדיה. האב, שהוא קו שמאל ומידת היראה על ילדיו טבעית היא, דוקא הוא צריך להתחזק במידת האהבה ללא תנאי. שוב נדגיש שאלו הן "הנוסחאות", וכל אחד מאתנו צריך להבין אותן בתוך עצמו, כאב, כאם, כאדם. דבר נוסף, צריך לזכור שרק בשיתוף פעולה מלא ותמידי בין ההורים ניתן להגיע לחינוך המאוזן, אשר דורש כאמור את גילוי הקו האמצעי, "יד ימין מקרבת, יד שמאל דוחה", כאשר כל אחד מביא את הצד החזק שלו אל המערכת.
ההורה הרוחני חייב להכיר את שתי המידות האלה בנפשו ולבדוק את עצמו בכל רגע ורגע, כיצד הוא נוהג. אם נצליח בכך, דיינו. וגם אם לא נצליח, חשוב לזכור שההשתדלות שלנו היא הגורם המכריע. אם נפשפש במעשינו ונחפש כל הזמן כיצד לאזן את הרכב המשפחתי על כביש החיים, לא רק שנצליח לחנך אותם בצורה טובה, אלא גם אם נשגה שוב ושוב, הכוונה הפנימית שלנו, הרצון וההשתדלות, זה מה שיועבר ויונחל לילדינו כדרך חיים.

מוקדש לרפואת אודליה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה