'ואהבת לרעך כמוך' I מבוא

לימוד מאמר 'מתן תורה' I הרב אשלג

לימוד המאמר עם הערות וביאורים שניתנו בשעת לימוד של ההיבט החברתי בתורתו של בעל הסולם

דוד אגמון
על הלימוד

הגיע העת לעשות בדק בית על הכיוון אליו החברה שלנו. כל איש עסקים יודע שאם העסק שלך נמצא במצב מסוים, ואתה רוצה שהוא יגדל, אתה צריך להסתכל על המצב, לראות אותו, להבין אותו כמו שהוא, ואז להציב לעצמך מודל, לאן אתה רוצה להגיע. אם אין לך מודל אז… מתגלגלים. בעל הסולם אומר שרק משוגע פועל ללא תכלית. הגיע הזמן לראות איך לוקחים דברים מהכתבים של בעל הסולם על החברה שבה אנחנו חיים ועל איך בעצם צריכה להיות חברת העתיד.

על הלימוד החברתי של בעל הסולם

הרב אשלג, מעבר להיותו מקובל עצום, שלקח וסיכם ואיגד את כל תורת הקבלה מכל הדורות והביא אותה אל הדור שלנו בלשון נגישה לכל אחד, מעבר לזה הוא היה, לא יודע איך להגדיר ומי אני שאגדיר בכלל, משפיע חברתי, גאון חברתי. הוא נתן לנו פתרונות לראות מהי חברת העתיד, איך צריך לחיות, ואיך הדרך להגיע לשם. חלק מזה נמצא בספר שאנחנו לומדים, "מתן תורה", וחלק מזה, בכתבים שנקראים "כתבי הדור האחרון", ושם הוא נותן ממש הוראות מדויקות, מפורשות, איך לבנות חברה נכונה. כבוד הרב שיינברגר שליט"א אמר שהכתבים החברתיים הם באמת הפיסגה של כל הכתבים של בעל הסולם. שאם חושבים על זה אז זה אפילו די תמוה, מקובל גדול, כתב את פירוש "הסולם" לספר הזהר הקדוש, כתב את "תלמוד עשר הספירות" לפי "עץ החיים" של האריז"ל, ואנחנו חושבים שהכתבים החברתיים הם עוד משהו, תוספת, מגדולתו של הרב אשלג. הרב שליט"א משנה לנו את הפרספקטיבה ואומר לנו, לא! הכתבים החברתיים – שם מתגלה הגאונות האמיתית שלו, וזה מה שבאנו לגלות כאן יחד.

על לימוד חברתי וחיי קהילה

צריך איכשהו לחבר אותנו באחדות ולקרב אותנו בחזרה זה אל זה כיחידים וכאומה, להחזיר אותנו להיות מה שהיינו. השבוע התבוננתי בעניין של הקירבה בתוך עם ישראל. בדיוק התקשרה אל אשתי חברה מאוד טובה שלה. היא גרושה. בכתה שהיא בודדה. שהיא חוזרת הביתה מהעבודה שהיא תמיד חלמה עליה, ויש לה רק את הטלוויזיה. ערב ועוד ערב… אז חשבתי שזו בודאי נפילה עצומה רק של העשרות שנים האחרונות. לפני כן, המשמעות של עם ישראל היתה קהילה. בכל מקום שהיו, אם זה תימן, פולין, מרוקו, זה תמיד היה קהילה. אם יהודי היה על אי בודד, זה היה קהילה. אתם יודעים, היו שם שני בתי כנסת, זה שהוא נכנס אליו וזה שהוא לא נכנס אליו. אז הייתה שם ממש קהילה עם כל העימותים שלה… אבל צחוקים בצד, לא היה מצב כזה שליהודי יש חיים בלי קהילה. הקהילה שמרה עליו, הקהילה דאגה לו, היו מפגשים, כל אחד נתן את מה שיש לו.

באיזשהו שלב עצרתי, אמרתי, בסדר, דוד, בלי נוסטלגיה. בטח גם שם זה לא היה מושלם. אבל לפחות היה משהו. היום קהילה זה מונח אינטרנטי. זהו. מונח שטוח, על המסך. אז מה חסר? הרב אשלג מלמד אותנו שכדי להתקרב צריך שיהיה שיווי צורה, והשיווי צורה הוא לא בחיצוניות, הוא במנטליות, בתודעה, במודעות של הבן-אדם, במה שהשכל שלו עסוק, איפה הראש שלו, איפה הלב שלו, איפה הרצון שלו… ואנשים שנמצאים פה ממילא הרצון שלהם כבר מתחיל להתגבש לאותו כיוון. מחפשים את אותו הדבר, את אותו הטעם, את אותו ניחוח בחיים. מה צריך כדי שזה יקרה? צריך להוריד כמה חליפות, לא רק את אלה הגשמיות, אלא גם את הפחדים, הסטיגמות והדעות הקדומות, ולנסות להתחיל לתקשר עם השונה.

ברור שזה הרבה יותר קל, הרבה יותר טבעי, לקיים 'ואהבת לרעך כמוך' עם מי שזה כיף לך, נעים לך, בא לך טבעי, יש כימיה, ואני מצד שני נתתי את הדוגמא שאני מנהל את המקום הזה מעל לשמונה שנים ואני צריך להיות נחמד לכל אחד. וזה לא משנה מי זה ואיך הוא נראה ומאיזה עדה הוא ואם הוא מריח טוב… אני חייב לתת לו את אותו היחס שווה הנפש, שווה לכל נפש, שהמקום הזה מחייב, כי אנחנו שמנו על דגלנו את דרכו של "בעל הסולם" ואת הדרך הזאת של 'ואהבת לרעך כמוך אני השם', והצעתי שנתאמן על זה, שכל אחד יראה איפה נוח לו להשפיע ואיפה לא נוח לו, ושידע שבד"כ יש לו יותר שכר איפה שלא נוח לו להשפיע. ואז מה שקורה זה שאתה פתאום מוצא אנשים שזה לא יאומן מה שיש שם בפנים.

ייחודיות הלימוד בדרכנו

מה שמייחד את הלימוד בדרך של הרב שלנו, זאת אמת, אמת פשוטה. אמת. מילה שנשחקה כל כך בדור הזה, שאני כמעט מעדיף שלא לומר אותה בכלל. אמת זה להיות נאמן למקורות, נאמן לדרך, ולא לשנות אותה לפי רוחות חולפות בדור. כשמוציאים ספר תורה בבית הכנסת ועוברים איתו, כשיש ילדים קטנים, לא מורידים את ספר התורה לילדים הקטנים כדי שיתנו לו נשיקה, אלא מעלים את הילדים הקטנים לספר התורה. הרבה פעמים מתוך רצון טוב וכוונה טובה, עושים מהתורה כל מיני דברים שהיא לא. צריך מאוד לדייק. דרכנו היא שאנחנו משתדלים לדייק על עצמנו. כי הרי אין כפייה ברוחניות. כל אחד חייב לעבור את התהליך שלו, את ההבשלה שלו, את הדרך שלו.

יוצאים מהסבך

הלימוד הזה הוא לימוד למעייש'ה. בעת הלימוד חייבים לבחון תמיד איך אנחנו הופכים את הדברים למעשה. אנחנו מקווים שלאט לאט נבין שלא מספיק לעשות שינוי רק בתוכי. זו התחלה, זו מדרגה שחייבים לפסוע עליה, אבל חייבים לחבר מעגלים. בעל הסולם השאיר לנו דרך איך לצאת מהסבך. האם יש פה מישהו שחולק על זה שאנחנו נמצאים בסבך, החברה שלנו? המילה "סבך" מופיעה בפרשת העקדה, שם כתוב "אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כ"ב, י"ג). "איל אחר" זה הסטרא אחרא, הצד ההפוך לאור. היא נאחזת בסבך. היא מסבכת אותנו עם עצמנו כל הזמן. גם כשאנחנו כבר בדרך הישרה היא מסבכת אותנו. זה מה שקורה לנו היום כחברה. החברה שלנו נמצאת בסבך קשה מאוד.

המצב דורש אחריות

צריך שיהיו לנו אחריות ורצינות מאוד גדולות, מה אנחנו עושים, איך אנחנו עושים, לאן אנחנו הולכים, אני חושב שאנחנו נקראנו פה בלימוד הזה למשימה מאוד גדולה. הרב שליט"א רואה תמונה מאוד גדולה של המציאות, של העולם, של החברה הישראלית, של האדם. הוא אומר שהמצב הוא מאוד מאוד קריטי. אם המצב הוא קריטי זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות מאוד גדולה לבדוק איך אנחנו הולכים ואם אנחנו הולכים בכיוון הנכון בכלל.

יש תנועות מאוד גדולות היום, שלקחו את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" ועשו ממנו פוסטר, משהו שטוח, ממש קמפיין שלם של ריקנות מתוכן אמיתי. כביכול נורא נחמד ומחברים המון אנשים ועל פניו זה נראה בסדר. צריך לשאול חכם אמיתי, אחד שמבין את סדר ההשתלשלויות של הדברים, אם זה באמת מוביל למקום הנכון. כשמישהו בדיאטה והוא אוכל גלידה היא מאוד טעימה. כרגע זה מאוד טעים. אבל צריך לשאול אם זה מוביל אותו להרזיה.

חשוב שכל אחד מאתנו יתבונן בעצמו, בדרך שלנו, וחשוב שבמפגשי הלימוד האלה נתבונן, נבדוק את עצמנו, האם אנחנו הולכים בדרך הנכונה לקיים חברה של 'ואהבת לרעך כמוך'. יחד אנחנו יכולים לשנות את התדר של החברה הישראלית לחלוטין.

קריאה מהרב

כולנו קיבלנו קריאה, אלה המקורבים אל הרב שליט"א שומעים את זה כבר כמה שנים, אבל עכשיו כולנו קיבלנו קריאה מאוחדת, להתחיל לקיים את המפגשים האלה ולהתחיל לדבר את תורתו של בעל הסולם, הרב אשלג, בהמון עם. מבחינתי, אנחנו ההמון עם כרגע, פה, ואנחנו צריכים לקחת את זה לתשומת לבנו, את הקריאה הזאת. חלק מכם כמעט לא מכירים את הרב שליט"א, אז עדיין לא מבינים לגמרי את משמעות הקריאה הזאת.

עברנו טלטלה מאוד קשה, העם הזה. עברנו את השואה. זה לא היה מזמן. כולנו גדלנו, התחנכנו על המורשת הזאת, מי שהכיר אנשים שהיו שם ומי שלא. עברנו זעזוע מאוד קשה שאף אומה לא עברה. התעוררנו מזה קצת, ונרדמנו. הסיבה שאני מזכיר את זה, היא בגלל שעוד לפני השואה, היה בעולם את האור הזה, האור של הרב אשלג, בעל הסולם. הוא עוד התנדנד בין פולניה, ארץ מולדתו, לבין ארץ ישראל, הוא נסע עוד כמה פעמים הלוך חזור עד שהביא את כל משפחתו לארץ. יש כאן ספר, "הסולם", על קורות חייו המדהימים ועל משנתו המדהימה, ונבואותיו. הוא הסתובב לפני השואה בין מנהיגי אירופה ורבני אירופה, והתריע שעננה שחורה תלויה מעל שמי אירופה, ושכל המצב הזה שנראה נורמלי, של אמנציפציה ויהדות מתקדמת, ודוקטורים, ועורכי דין, וחיי קהילה, וחסידויות ענקיות, טישים, מורשת של חסידות, גאונים, שהרבה שנים לא היה ככה בעם ישראל – הוא אמר, על כל זה מרחפת עננה שחורה גדולה מאוד וצריך לעשות מעשה. המעשה היה לעזוב הכל, ולעלות לארץ ישראל, ולהקים פה חברה, המיוסדת על הדברים האלה שאנחנו נלמד יחד.

הוא כתב מכתבים. הוא היה בפגישות. אף אחד לא שמע אותו! אז בדיעבד, כולנו למודי אמונה וכולנו למודי השגחה ואנחנו יודעים שכנראה הייתה גזרה והיינו צריכים לעבור את השער הזה, של השואה, וזה עניין לדון בו בפני עצמו, אפשר פעם לקחת את זה, ככה, להתבונן בעומק של זה. כבוד הרב שיינברגר שליט"א, שהוא תלמיד תלמידו, מדבר אתנו כבר כמה שנים, על גזרה שתלויה על עם ישראל. גזרה ממש. הוא אמר לנו באחת השיחות האחרונות, אולי מאז ימי המן האגגי לא הייתה גזרה כזאת על עם ישראל. אולי מאז בריאת העולם.

אני אומר לכם שאני לא רוצה להתעורר בוקר אחד ולהגיד, היה שם קול אחד שאמר לנו שצריך לעשות משהו ולא עשינו מספיק. הרב תמיד דורש על העניין הזה שכשהאחים של יוסף זרקו אותו לבור, ראובן ניסה להציל אותו. למעשה הם רצו להרוג אותו, אבל ראובן אמר, תזרקו אותו לבור, וכוונתו הייתה לאסוף אותו לאחר מכן, להוציא אותו מהבור ולהחזיר אותו אל אביו. כשהוא חזר מהטיפול ביעקב, אל הבור, הוא לא ראה את יוסף. הם הוציאו אותו, מכרו אותו, הוא לא ידע מזה, והוא התחרט חרטה עמוקה. הוא התיישב בשק, בתענית, והיה מזועזע מהעניין. כבוד הרב שיינברגר שליט"א אמר לנו הרבה פעמים, אם ראובן היה יודע שיכתבו בתורה הנצחית שהוא ניסה להציל את יוסף ולהחזיר אותו אל אביו, הוא היה עושה השתדלות הרבה יותר גדולה. המילים האלה נחקקו לי, אני לא יודע איזה זכות יש לי, זכות אבות כנראה, נחקקו לי עמוק בלב. כל אחד צריך לשאול את עצמו בקר וערב, אם הוא עשה מספיק, כדי שלא יקרו כאן דברים שכתובים בזהר כאופציות, כתסריטים אפשריים, לביאת משיח. כי אל הטוב המושלם אנחנו נגיע. הקב"ה ברא את עולמו לענג את נבראיו, להיטיב עמם, לעשות לנו טוב, למלא את הכלים בשפע, והשפע הוא אינסופי. והוא מכוון אותנו לשם בכל צעד ושעל, כולל השואה, וכולל רחמנא ליצלן דברים שאנשים עוברים בדור הזה. תסתכלו על הדור. ללכת לביקור בבית חולים, אפשר רק מזה להיקרע לגמרי. אנחנו עם שהלך במדבר בריאים, שלמים בתכלית השלמות, אכלו לחם מהשמים, שתו מים מבאר מרים. כולם היו בתודעה רוחנית עצומה.

אלה היו אבות אבותינו ומבחינת הנשמות, כמו שאומר האריז"ל, זה אותן הנשמות בדיוק. אלא שהיום הן שבויות באיזו מין קטנות כזאת, ואני לא בא בתלונות חלילה, ביחד אתכם כולנו, שרויים באיזו קטנות. מה זה קטנות? "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה", כתוב בפרשה, הוא בא להגיד להם, הגאולה כבר פה, תתעוררו – "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו', ט'). מה זה מקוצר רוח ועבודה קשה? לא יכלו לנשום מהעומס של המטלות והמשימות והעניינים של היומיום והדאגה וכל העיסוקים, לא יכלו לנשום. קוצר רוח, קוצר ברוחניות. זו קטנות.

חופש אמיתי

ראיתי ידיעה קטנה על גלעד שליט, תצלום ישן, והכותרת הייתה: היום הראשון בחופש של גלעד שליט. ולא יכולתי להתאפק אלא להגיב לזה מעט בציניות. כי המושג חופש לא ברור. "בעל הסולם" אומר, חופש זה לא חופש של גופות, כשהגוף חופשי. חופש זה כשהרוח חופשיה, ולשם אנחנו מכוונים. אנחנו לא מכוונים לחופש של הגופות. ראינו לאן הסוג הזה של חופש הוביל את העולם בתרבות המערבית. חופשי לי, אני חופשי לעשות מה שאני רוצה… חופשי, חופשי חופשי, כל כך חופשי שרב הילדים על תרופות. כי הכל מותר והכל חופשי, אין גבולות, והגוף מותר לו להיות איפה שהוא רוצה, מותר לו להגיד למורה מה שבא לו, מותר לו לעשות מה שבא לו, ואין סמכות ואין מרות ואין חוקים, ואין דין ואין דיין ח"ו. זה לא חופש. חופש זה דווקא כשיודעים מה עושים. חופש זה לדעת מה מצופה ממני, לדעת מה התכלית, לדעת מה הקו, ובתוך הקו הזה, שהרוח תהיה חופשיה, אוהבת, הוגנת, שלמה.

הפתרון ברצון שלנו

הפתרון לכל זה לא יצמח מאיזה בחירות פוליטיות. בלי ציניות. זה פשוט לא יצמח משם. לא חושב שיש יהודי אחד שחושב, שהוא ילך לקלפי וישים פתק למפלגה שהוא תומך בה, והם ינצחו וזהו – ויהיה לה פתרון לכל מה שקורה, לבעיות הבריאות, הביטחון, לזה שנעלם אורניום מסוריה, לזה שיש להם נשק כימי שלאף אחד כמעט אין שליטה עליו, שיש אחד שמייצר פצצת אטום – אני לא חושב שיש מישהו שמאמין שיש למישהו פתרונות. אז אם מכירים את כתביו של בעל הסולם, יודעים שאכן יש פתרונות, והדרך, היא רק בינינו, היא רק מלמטה, בין איש לאחיו. הדרך היא בתוך העם. עוד נשמה, ועוד נשמה, ועוד נשמה שיתעוררו ויוכלו לחבר את הדברים, לרצות את הדבר הנכון. זה בסך הכל עניין של רצון. למעלה כבר הכל מוכן. בית המקדש השלישי, הגאולה השלמה, אור אינסוף. הכל מחכה. השפע נשקף מלמעלה. הוא מחכה ל"אמת מארץ תצמח". שהרצון שלנו יצמח, בדרך אמת.

על תנועת "האומה"

אנחנו זוכרים את אחד הכנסים הראשונים לפני כמה שנים, זה נראה כמו יובל. הרב שליט"א אמר, קמה "האומה". נעשה כנס, תביאו את כל התלמידים שלכם, ותגידו להם שקורה דבר גדול. שאלנו, הרב, מה להגיד? מה עושים? מה התנועה הזאת עושה? הרב אמר, היא לא עושה. היא מחברת את עם ישראל באחדות פשוטה. אף אחד לא צריך להשתנות, אף אחד לא צריך לזוז ממקומו, רק להתאחד. להסכים לאחדות פשוטה. היינו בחמישה, שישה, שבעה, עשרה כנסים כאלה, אף אחד לא ידע מה הוא עושה שם. מצד אחד הייתה תחושה שלא ברור מה קורה פה ומצד שני היתה תחושה משותפת של התעלות מאוד גדולה.

מיקוד

יש כל מיני מרכיבים למציאות הזאת. אני אחזיר אתכם עוד הפעם למה שאמרנו במפגש הקודם – שאלו איך נאחד את אומות העולם, ונלמד אותם "ואהבת לרעך כמוך" – אמרנו, תעזבו את אומות העולם בשקט רגע. אף פעם לא הבנתי, היה בא אלי חבר והיה אומר, יש לי חבר שהוא כך וכך… נניח שיש מישהו כזה וכזה… אמרתי לו, אני לא מבין את השיחות האלה. אתה רוצה לדבר עליך? בוא נדבר עליך. אתה רוצה לדבר עלי, בוא נדבר עלי. בוא נדבר על מה שבאמת נמצא וקיים. מה שבאמת נמצא וקיים הוא שכולכם יושבים פה.

מוקדש לרפואת קרן נעמי בת עפרה, אודליה חיה בת לאה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם ברנדוויין בן לאה זצ"ל

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה