סוד התנועה באור הקבלה

תנועת האדם ככלי חיוני לצורך הגעתו אל התכלית

מאמר העוסק בתנועת הנפש ותנועת הגוף כאמצעי להתפתחות האדם והשתלבותו בתנועת הבריאה כולה. מבוסס על שעור של אסף משה בילר

דוד אגמון
בלי תנועה
מסופר על בחור אחד שהגיע להתקבל לאחת הישיבות הגדולות. בפגישתו עם רב הישיבה הבחור ביקש לומר לרב דבר תורה, חידוש מיוחד. הוא רצה להראות עד כמה רבה חכמתו. הרב הסכים בשמחה ואכן כך היה, הבחור נשא דרשה של כמה דקות ארוכות, סיים ונפרד לשלום. מיד אחרי שעזב את החדר, ניגש העוזר של הרב ושאל – נו, תלמיד חכם נכון?? הרב הנהן ואמר – הוא נראה חכם אבל משהו לא בסדר… מה לא בסדר? שאל העוזר והוסיף, הבחור דרש כ"כ יפה והיה לו חידוש כל כך נפלא… הרב שוב הנהן ואמר  – ראית אותו?! בכל דיבורו הוא לא זז כלל, ממש תמוה, איך אפשר להגיד כזה חידוש גדול בתורה ולא להתנועע קצת קדימה ואחורה…
הזוהר הקדוש אומר שכאשר יהודי מתחיל להתפלל או לעסוק בתורה, באופן בלתי ברור, בלתי מתוכנן ובלתי מודרך לחלוטין, מתפתחת תנועה ייחודית של הגוף, תנועה של גל. הזוהר מסביר שברגע שאדם עושה את הצעד הראשון של התחברות לאור הקדושה, מתחיל להאיר בתוך ליבו ריקוד הנשמה שלו וגופו מתחיל להתנועע ולרקוד את ריקוד הנשמה היהודית הייחודית שלו. בתוך ליבו הוא מתחיל להרגיש את חסרון האור וזה מניע אותו, משהו בתוכו מתחיל להתעורר. ככה כשהאדם עושה קשר ראשון עם אור הנשמה, האור של החלק אלוק ממעל, ששוכן בתוך הגוף, בלי שום הנחייה או טעם הגיוני, מתחיל לרקוד את התנועה היהודית, תנועת ריקוד הלב.
טבע הבריאה בתנועה
עצם הבריאה של העולם יצרה את התנועה. העולם נברא במידת הדין. לפני כן היתה אחדות שלמה – "אור אינסוף פשוט ממלא את כל המציאות" – האור היה בכל מקום במידה שווה. הבריאה היא כבר התנתקות מהשורש. הנשמה נותקה מהאלוקות כמו אבן שנלקחה מההר, ומאז אנחנו בהשתוקקות להתחבר עם אותו אור אינסוף – ולכן זה מחייב תנועה. הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו. הקב"ה ברא את התנועה – תנועת הגלקסיה, הכוכבים, כדור הארץ, האטום – התנועה היא שמחזיקה את העולם במקומו, אם הכל יפסיק, הכל יקרוס. כמו אדם שנוסע עם אופניים על הקיר, אם יפסיק לפדל, הוא יפול, או לוליין שהולך על חבל דק, אם לרגע יעמוד, הוא יפול – התנועה שומרת על רצף. התנועה שומרת על החיות. התנועה היא חלק מהמהות הפנימית שלנו להשלמת החסרון, ולכן העולם נמצא בתנועה.
כל תנועה של האדם באה להשלים איזה חסרון. עצם המהות של התנועה בעולם שלנו זה להשלים איזה חסרון. הרב אשלג זצ"ל אומר, שאם לאדם יהיה נח, הוא לא יזיז אפילו את האצבע הקטנה שלו. כל תנועה משלימה חסרון. רואים את זה בטבע – לפי גודל הרצון לקבל של כל אחת ממדרגות הנבראים, דומם, צומח, חי ומדבר, כך מידת התנועה שלהם: בדומם – תנועה זעירה באופן יחסי, תנועה כללית, כל הדוממים נעים באותו האופן. "אין שם אלא כח תנועה כולל לכל מין הדומם, אבל בפרטים שלו אינה ניכרת לעין שום תנועה" (הקדמה לספר הזוהר, אות ל"ה). בצומח – תנועה יותר דינמית אבל עדין תנועה כוללת לכל הצמחים, צריך שמש כדי לגדול אז יש תנועה כלפי מעלה, יש כבר יותר רצון. "כל פרט יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש, וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט" (שם, אות ל"ו). בחי – יש כבר תנועה פרטית, מובדלת לכל מין מהחי – זה כבר רצון יותר גדול. "בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו" (שם, אות ל"ז). המדבר, האדם – בעל התנועה הגדולה ביותר במציאות. לכל אדם יש את התנועה הפרטית הייחודית שלו. למעשה, כל הרצונות של הדומם נכללים ברצון של צומח אחד. כל הרצונות של הצומח נכללים ברצון של חי אחד. וכל הרצונות של עולם החי נמצאים ברצון של מדבר אחד. עפ"י גודל הרצון לקבל כך גודל התנועה. האדם, כאמור, הוא בעל התנועה הגדולה ביותר. כדי להתעמק בדברים כדאי לעיין במאמר "הקדמה לספר הזוהר".
רפואה
בריאות האדם תלויה בתנועה. כאשר האדם חולה, זה מלשון חלל. חלל – מחלה – באותה נקודה שיש חלל שם נכנסים החיידקים. איך מרפאים את המחלה – בא הרופא ומשתדל להכניס אור חזרה למקום החלל. עפ"י הרפואה הסינית, או היוגה – מזהים מקום שבו יש תקיעות, עצירה של אור – עצירה של האנרגיה בתוך הגוף, ולכן ע"י דיקור, תנועה או לחיצות יוצרים חזרה את התנועה, משחררים את החסימה. דיקור זה אותיות ריקוד. הריקוד התמידי של החיים. למעשה, כל מערכות הגוף שלנו פועלות בתנועה תמידית, אשר בלעדיה אין החיים. התורה אומרת, "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים י"ב כ"ג). הדם זורם בגופנו כל הזמן בתנועה תמידית. גם הלב בתנועה מתמדת, גם הנשימה. כתוב, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב' ז') – עצם החיים שניתנו לאדם נעשו ע"י התנועה. הקב"ה נשף בתנועה את הנשמה, והיא ממשיכה וממשיכה. כשהנשימה נפסקת, גם האדם נפסק. לכן במציאות שלנו העניין של תנועה זה הכרחי ברמה הכי בסיסית, הכי פיזית והכי נפשית.
תנועה נכונה בגוף
חשוב  להניע את האנרגיה שתזרום בצורה נכונה, הרמונית, טובה. תנועה גשמית, פיזית בעולם הזה, כאשר היא נכונה ובונה, היא פותחת צינורות אנרגיה ויוצרת זרימה. תנועה של ידיים וקצת נשימה יכולה מאוד מהר לחדד את מצב האנרגיה בגוף. כמו בהתבודדות, התבוננות – האדם מתחבר לתנועה הפנימית של החיות, של הנשימה של הדופק – עצם הישיבה אפילו ללא תנועה פיזית, כשהאדם מתמקד בנקודה, מתחבר לתנועה הפנימית הוא זז בהכרה שלו יחד עם התנועה הפנימית וזה יוצר הרמוניה.
כל זמן שהאדם חי יש לו מה לתקן. כשאדם מתחיל ללכת בדרך של תורה, מתחיל לזוז בתנועה הנכונה, זה תהליך של בנייה. מי שמתחיל ללכת בדרך התורה, הוא מתחיל לרקוד את הריקוד הנכון, מתחיל לזוז בתנועה הנכונה של החיים. מאמץ לעצמו תרי"ג מצוות המקבילות לתרי"ג איברים וגידים שבגוף, המקבילים לתרי"ג איברים וגידים בנשמה. כפי שאומר ר' חיים ויטאל, "אחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף" (שערי קדושה, חלק א'). התורה נותנת לנו את התנועה הנכונה, את הסדר שהאדם צריך לנוע בעולם הזה כדי שהתנועה שלו תהיה זהה לתנועה בשורש. התנועה התחתונה צריכה להיות הרמונית עם התנועה העליונה – עד לכדי שיווי צורה – ולכך צריך תמיד להיות בתנועה הנכונה.
מצות "ואהבת לרעך כמוך" היא כלל גדול בתורה – כוללת בתוכה את כל המצוות כולן – גם מצוות שבין אדם לחברו וגם בין אדם למקום – התנועה שבקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" יוצרת כח רוחני בעולם הזה אשר יוצר קשר עם תנועה בעולם העליון – זוהי התנועה הנכונה, תנועה של השפעה, וכך נוצר בניין רוחני יציב. הדרך היא אינסופית.
תנועה נכונה בנפש
התנועה הגדולה ביותר היא בנפש האדם, התנועה בין הרצונות שלו, המחשבות, הרגשות. עצם החיסרון יוצר תנועה – יום אחד רוצה כך ויום אחר רוצה אחרת, פעם עצוב, פעם שמח. התנועה הפנימית בנפש היא בסיס לחוסר המנוחה שלנו, זה המהות של קין בתורה – "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד' י"ב) – זו הפעם הראשונה שהמושג תנועה מופיע בתורה. העולם הוא עולם של תנועה, וכשזו המציאות ישנן שלוש ברירות לאדם: האחת היא להילחם בתנועה וזה יוצר קיפאון וחיכוך בלתי נסבל. השנייה היא לנוע עם התנועה בצורה בלתי מודעת, מה שקרוי דרך ייסורים – התנועה מתקיימת כמו בנסיעה ברכב, כשהרכב נוסע ימינה, אתה נזרק על הדופן הימנית, אח"כ נזרק לצד השני, ללא שליטה. הדרך השלישית היא לנוע עם התנועה במודעות – וזהו סוד האדם הרוחני – כמו ברכיבה על סוס, חשוב לנוע יחד עם התנועה של הסוס אחרת תצא מותש מהרכיבה. הרעיון הוא לזוז עם הבריאה, לעשות רצון השם – להשפיע, לתת – זוהי התנועה הפנימית הנכונה של היקום הזה. כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בהבל פיו – בתנועה של נתינה. כשיש תנועה של נתינה אצל האדם זו תנועה הרמונית.  תנועה שלקבלה לעצמי יוצרת  דיס-הרמוניה – יוצרת תקיעות. "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד' י"ב), רש"י מפרש – "לא ידור במקום אחד". אין מנוחה. זוהי בחינת קין בנפש – שנאה, קנאה, רצון לקבל לעצמו, תנועה בלתי רצונית. אם אני שרוי ברצון שלי – "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" – תישאר מחובר לארציות, סבל וייסורים של ארץ. כי זה תמיד או דרך תורה או דרך ייסורים.
התנועה הבונה שלנו זה התנועה של אברהם אבינו – רץ ממקום למקום, ממהר להזמין אורחים. "לֶךְ לְךָ" – לך, תנוע מהארציות שלך, תצא מהחומריות, מהארציות מהרצון לקבל לעצמך, "…וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" – כוכבים, מולד, "… וּמִבֵּית אָבִיךָ" – מההרגלים והתפיסות הקודמות."לֶךְ לְךָ", צא לארץ החדשה "אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" – אברהם עוד לא יודע לאן הוא הולך, יוצא מהארציות לארץ אחרת. המקום החדש רמוז בצד המילים "לֶךְ לְךָ" – לך אל עצמך, לפנימיות שלך, למהות שלך, למקום שהוא אתה באמת, חזרה לשורש שלך, חלק אלוק ממעל. צא מהארציות ולך אל ארץ הקודש, הרצון להשפיע.
ריקוד הנר
נר זה עניין מאוד גבוה בתורת הקבלה. הוא מסמל בתוכו את הסודות של נפש רוח ונשמה – שלושת הבחינות של אור רוחני שאדם יכול להשיג בעולם הזה. יש לנו נרות שבת, נר נשמה, נרות חנוכה. הנר מייצג את החיבור הנכון בין החומר לרוח. השמן או השעווה זה החומר, והשלהבת זה הרוח. למעשה אף פעם אין מגע בין השלהבת לשמן, הכח הגשמי והרוחני לא נוגעים זה בזה, רק מתחברים בזכות הפתילה. פתילה זה אותיות תפילה – ע"י התפילה האדם מחבר את המהות הגשמית שלו ומעלה אותה אל השלהבת – המהות הרוחנית.  כדי שיאיר באדם אור הנשמה שלו – "נֵר השם נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ', כ"ז) – צריך שהנשמה תאיר. הדרך של האדם לבנות אש אמיתית היא דרך יצירה של אור קטן אבל קבוע. הוא עושה זאת ע"י התפילה, הפתילה, ע"י הקשר הדק, קובע נתיב, לא עושה הכל מייד, יוצר מסלול שנותן לשפע של הקב"ה להגיע אליו, שביל המאיר כמו נר, שביל שמחבר בינו לבין בוראו בצורה קבועה.
תפילה בדממה
לפי הזוהר הקדוש, תנועת התפילה כתנועת הנר, האדם מתחבר לכח של הנשמה והנשמה מתחילה להאיר בו, בתנועה של חיבור.
התפילה בנוייה כך שהיא מתחילה בעולם העשייה ובהדרגה עולה לעולם היצירה, ממשיכה לעולם הבריאה, ועד עולם האצילות. בעולם האצילות זאת תפילת העמידה. לכל אורך התפילה יש תנועה מאוד גדולה של הגוף, התנועה הזו פועלת כדי להשלים את החסרון. בתפילת העמידה, עולם אצילות, התנועה נעצרת – "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (שמואל א', א', י"ג) – התנועה מפסיקה, כמעט ואין חסרון – מציאות של שקט – הדבר היחידי שממשיך לנוע זה השפתיים.  שפתיים מלשון קצה – שפת הבגד, שפת המדרכה – הנקודה האחרונה – רק היא נעה כשאדם בתפילת עמידה – זמן חיבור וזיווג עם הקב"ה. האדם נכנס לשקט. "דּוֹם לַהשם וְהִתְחוֹלֵל לו" (תהילים ל"ז, ז') – מציאות של דממה דקה – שקט.

מוקדש לרפואת אודליה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה