תפקיד וייעוד אישי

היסודות והדרך למציאת התפקיד והייעוד האישי שלי בחיים

המאמר מציג הבנה ייסודית של מערך התפקידים שיש לכולנו, מהרוחני הגדול ביותר ועד הפרטי של חיי היומיום של כל אחד מאתנו, התבוננות מעמיקה באור תורתו של בעל הסולם

דוד אגמון
חיפוש דרך

אנחנו דור מיוחד, הדור האחרון, כך אנחנו נקראים בלשון המקובלים. דור אחרון לפני גמר תיקון העולם. רבים בדור הזה מתעוררים לשאול שאלות נוקבות בדבר קיומנו האנושי בעולם הזה, ועוד רבים עסוקים בחיפוש אחר מילוי פנימי והגשמה עצמית, ברמה זו או אחרת. אנשים מחליפים מקצועות, עבודות, מקומות מגורים ולמרבית הצער גם בני זוג, בקצב מסחרר. מתגלגלים בניסיון למצוא את מקומם ואושרם המלא. כאילו כח פנימי חזק דוחף את כולנו אל עבר הגשמה עצמית. אמנם יש רבים שעדין רצים במסלול החיים, קורסים תחת נטל הפרנסה או טרודים בניסיון לעמוד בלוחות זמנים ותבניות הישגים מוקצנות, בלי לעצור ולתהות על תוכן קנקן החיים. אם ניגש לאדם כזה ברחוב ונשאל אותו, מה מניע אותך בחיים? לאן אתה רץ? מן הסתם הוא יסתכל עלינו במבט מוזר ובודאי יפטור אותנו בתשובה מתחמקת, אלה הם החיים. אולם, מי שחווה התעוררות פנימית, מי שכבר אינו מוכן להתפשר עם מצב העניינים ולהמשיך לדהור קדימה מבלי לחקור ולדרוש אחר משמעות, מחויב להתבונן עמוק פנימה ולנסות להבין מה באמת התפקיד שלנו בחיים ומה הייעוד והתכלית של כל זה.

משמעות המילים

כשאנו ניגשים לברר עניין כה חשוב כמו תפקיד וייעוד, ראשית אנו חייבים לחקור אחר המשמעות הפנימית של מילים אלה, לברר את התוכן השורשי שלהן. לא לחשוב כמובן מאליו שאנו באמת מבינים אותן. לשון הקודש אינה שפה ככל השפות. בספר היצירה כתוב כי האותיות בלשון הקודש הן אבני הבניין של המציאות, והדבר דורש לימוד והתבוננות. כדי להבין פשר ותוכן פנימי של מילה מסוימת, הציעו המקובלים לחפש את השורש שלה, היכן היא מופיעה בפעם הראשונה בתורה.
השורש העברי של המילה תפקיד, אלה שלוש האותיות 'פ.ק.ד'. כבר בחומש בראשית אומר הכתוב: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר" (בראשית כא, א). הרמב"ן מפרש: בהריון. הריון מעיד על היווצרות של חיים חדשים, בניה של תוכן פנימי חדש. אנו רואים זאת גם בסוף חומש בראשית בפסוק המדבר על גאולת מצרים: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ, כ"ד). יוסף מגלה לאחיו שיגיע הרגע בסוף גלות מצרים שהקב"ה ייצוק תוכן חדש אל מציאותו של עם ישראל, במהלך יציאתם מהעבדות אל עבר התפקיד החדש המיועד להם, קבלת התורה והבאת הבשורה לכלל האנושות כולה.
השורש של המילה ייעוד הן שלוש האותיות 'י.ע.ד', או בפשטות, יעד, תכלית, לאן אני הולך? לחפש תוכן פנימי חדש, תפקיד חדש, זה טוב, אבל אם לא יודעים לאן הולכים אז זה הופך להיות בסך הכל החלפת מלבוש חיצוני אחד במלבוש חיצוני אחר. הרב אשלג, בעל הסולם, מסביר שרק קטנים ומשוגעים פועלים בעולם הזה ללא תכלית. למעשה, כל ענייננו צריכים להיבחן אל מול התכלית. אדם אינו עולה לאוטובוס בלי לדעת מה היעד שלו. כל אחד צריך להתבונן בדרכו בחיים ולחקור מה היעד, מה הייעוד של מה שאני עושה. מזהיר אותנו הרמח"ל: "וההולך בעולמו בלי התבוננות… הנה הוא כסומא (עיוור) ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה" (מסילת ישרים פרק ב').
עיקר עבודת ההתבוננות מתבטאת בהעלאת שאלות פנימיות מעוררות: למה אני רוצה תפקיד חדש? למה לי בית חדש? האם אני באמת זקוק לבגד חדש? בשביל מי ובשביל מה אני צריך להתחתן? למה להחליף מקום עבודה ישן במקום עבודה חדש? קריירה? מקצוע? מה היעד? מה הייעוד? מה התכלית של מעשיי? אם אנו רוצים ליצוק תוכן חדש אל תוך חיינו אנו חייבים לברר את הייעוד, לאן מלכתחילה אנו מכוונים את התוכן החדש. מהלך כזה תכליתו לחלץ אותנו מהרובטיות הטבעית ולעזור לנו ליצור מציאות חדשה מדויקת יותר.

אתה לא לבד

אחת הבעיות המרכזיות של המחפש בדור שלנו היא תחושת הפירוד המתבטאת בתפיסה של האגו שרואה את עצמו כישות נפרדת משאר הבריאה: זה החיפוש שלי! זאת ההגשמה שלי! אלה הם חיי! וכו'. תורת הקבלה מלמדת אותנו שבעצם יש בחיים רק כח אחד שפועל ואני חלק שותף באחדות הגדולה הזאת. ממש כמו שבגוף לכל איבר יש תפקיד, כך גם במשפחה, באומה ובאנושות יש לכל אחד תפקיד אישי והוא קשור אל הכלל. למעשה, אי אפשר לגלות את התפקיד האישי שלי בחיים בלי לראות את מכלול החברה האנושית בה אני חי.
בעל הסולם כותב: "הגוף עם אבריו אחד הם. וכללות הגוף מחליף מחשבות והרגשים על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב שאבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות וכללות הגוף כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא ויחבר את האבר לגוף כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף, וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האבר" (מאמר לסיום הזהר). אם אנחנו מנתקים את עצמנו מהכלל אנחנו מתנתקים מהתנועה הכוללת של החיים וכך יקשה עלינו מאוד למצוא את מקומנו ותפקידנו במציאות.
במעמד הגדול של פרידת משה רבנו מעם ישראל משה אומר לעם: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי השם אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ט, ט). אור החיים הקדוש מפרש את המילה ניצבים כמינויים, תפקידים. כ' הרב שיינברגר שליט"א מסביר כי במעמד ההוא עמדו כל נשמות ישראל וכל אחת קיבלה את התפקיד האישי שלה עד סוף הדורות. אלא, התנאי למציאת התפקיד הוא במילה "כֻּלְּכֶם". רק כאשר תציבו את עצמכם ביחד עם הכלל תוכלו באמת למצוא את הייעוד שגילה עבורכם המנהיג הרוחני הגדול של כל הדורות, משה רבנו.

שורש וענף

תורת הקבלה מלמדת אותנו שהחיים בנויים משורשים וענפים. כל תופעה גשמית היא ענף שיש לו שורש רוחני. לכן גם כשאנו יוצאים לחיפוש אחר השלב הבא של חיינו, התפקיד והייעוד, אנו צריכים קודם כל להבין מה עומד בשורש כל התפקידים שלנו. השורש הזה שוכן בפנימיות, ברמת הנשמה. לפני שאנחנו מתעסקים בענפים הסבוכים של פרטי חיינו ומחפשים דרכם מוצא אל חיים טובים יותר, אנו צריכים ללמוד ולחקור, לגלות ולהפנים את תפקיד הנשמה ששוכנת בקרבנו. כותב הרמח"ל: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורנו חכמינו זכרונם לברכה הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו" (מסילת ישרים פרק א'). בורא עולם ברא את כל העולמות כדי להיטיב לנבראיו. הבורא ברא את הנשמות שלנו ככלים לקבלת האור, התענוג, הטוב האינסופי שמושפע ממנו. השורש הגבוה והכי פנימי של שאלת התפקיד שלי בחיים טמון במציאות הנשמה. נבראתי, כמו נשמת כל חי, להיות כלי לקבלת השפע האלוקי, לקבל את הטוב, לקבל את ההטבה. זאת הנחת היסוד הרוחנית שצריכה ללוות אותנו במסע האישי של כל אחד מאתנו אל הגשמת ייעודו.

חיים של השפעה

נברר את הדברים מהכלל אל הפרט. מהנ"ל מובן שהתפקיד הרוחני השורשי של כל הברואים, של כל הנשמות, הוא קבלת הטוב האלוקי, ושהאחריות על הכנת הכלי המתאים לקבלת האור הזה, מוטלת עלינו. השלב הבא הוא להבין מה התפקיד של עם ישראל ככלל, ורק אז ניתן יהיה לנסות להבין איך מוצאים את התפקיד האישי שכאמור ניתן לכל אחד מאתנו.
על התפקיד של עם ישראל כותב בעל הסולם: "ודע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא ששלח הקב"ה לישראל ע"י משה רבינו קודם קבלת התורה, כמו שכתוב (פרשת יתרו) "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל…". עם ישראל נועד להיות ממלכת כהנים. האם פירוש הדבר שכולנו נהיה כהנים ממש? מובן שלא. בעל הסולם מדבר כאן על שינוי בתודעה, והוא ממשיך: "ממלכת כהנים פירושה, שתהיו כולכם מקטון ועד גדול כמו כהנים, דהיינו כמו שהכהנים אין להם חלק ונחלה ושום קנין גשמי בארץ כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללותה, באופן אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדשת לה' ית'. ואין לשום פרט לעסוק בה, אלא כדי לקיים מצות השי"ת ולמלא את צרכי זולתו שלא יחסר כלום ממשאלותיו, באופן שלא יהיה לשום פרט לדאוג מה לצרכי עצמו". עלינו להשיב אל הלב ששום דבר ארצי שהשגנו ושנשיג כאן בעולם, אינו קניין פרטי שלנו. תפקידנו לשמש כצינור, ואת כל השפע והטוב שאנו מקבלים מלמעלה עלינו להשפיע לזולת. כאשר מובן, ש"ההכרח לא יגונה" (חידושי אגדות בבא בתרא דף פ'), את החלק שאנו מחויבים לקיום עצמנו אנו מצווים לקבל, ואין בכך שום פסול.
אם נצליח להפנים את התודעה הזאת ולהגיע למימוש התפקיד שלנו ככהנים, לחיות בתודעה של השפעה לזולת, קיום 'ואהבת לרעך כמוך', שינוי התפיסה לגבי עולם החומר, אז יקרה דבר פלאי. ממשיך בעל הסולם: "שבאופן זה נמצאו אפילו העבודות של חולין – כקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בביהמ"ק, כי מה לי העסק במצוה של הקרבת עולה לה' שהיא מצות עשה, ומה לי אם מקיים מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ונמצא שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'. ולא עוד, אלא שהסברא נותנת אשר מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך היא עוד יותר חשובה ממקריב הקרבן" (מאמר הערבות אות כ"ז).
משמעות הענין היא שאם נכניס כוונה חדשה של השפעה לזולת אל תוך כל תפקיד שאנחנו כבר עושים ממילא – עבודה במשרד, הורות, זוגיות וכו' – התפקיד הזה יתקדש למדרגת עבודת כהנים בבית המקדש. יתקדש, זאת אומרת, יתמלא באור הבורא, בתוכן פנימי חדש. הכלי של האגו, של רצון לקבל לעצמו בלבד, יתהפך לכלי המתאים לקבלת האור, כלי של קבלה על מנת להשפיע. אז גם נרגיש את המילוי והסיפוק שאנחנו כל כך מחפשים. המילוי יופיע בכל תפקיד ועניין שנעסוק בו, אם זאת נסיעה באוטובוס, טיפול בילדים, או הקמת עסק חדש וכו'. בעל הסולם אומר שלמעשה לא צריך לחפש תפקידים חדשים, אלא שחייבים להכניס את הכוונה הנ"ל בכל התפקידים, שכאמור, אנו עושים ממילא.

התפקיד האישי שלי

אם כך, תפקיד כלל הנשמות הוא להיות כלים לקבלת האור, ותפקידו המיוחד של כל אחד ואחד מישראל הוא להיות צינור משפיע של האור הזה לזולת, ובכל זאת יש עניין שכל אחד ימצא גם את הייעוד האישי שלו. חכמי ישראל גילוי לנו שאין אדם אחד דומה לחברו מתחילת הבריאה ועד סופה. אמנם ככלל, כל הברואים כולם עשויים מהחומר של הרצון לקבל, אולם כל כלי וכלי הוא בעל תכונות, מזג ומידות מיוחדים לו ורק הוא יכול לגלות איכות מסוימת של אור הבורא, שאף אחד אחר מלבדו לא יכול. לכן, גם אסור לדכא רצון של הזולת כי בזה אנו גוזלים מהעולם את האפשרות של גילוי האור המסוים שאותו אדם בא לגלות ולתת לסביבתו.
הרמח"ל כותב: "ואמנם חילקה החכמה העליונה את עניני הנסיון האלה (כל מה שאדם צריך להתנסות בו בעולם הזה) בין אישי (אנשי) המין האנושי, כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראוי ונאות. ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בנסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו (התפקיד שהוא מופקד עליו) ומשאו (ועבודתו) בעולם הזה". (דרך השם ג', א'). זאת אומרת, לכל אחד באמת יש תפקיד אישי כפי שמזגה לו חכמת הבורא. כתוב במסכת ברכות: "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה". אנו כה שונים זה מזה עד שכותב בעל התניא: "ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חברו"(תניא חלק א'), והדברים מסוכמים בדבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין: "כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט" (צדקת הצדיק מ"ט). אז בהחלט נשאלת השאלה איך בכל זאת נמצא את התפקיד האישי שלנו?
למעשה כבר ניתנו כאן כל היסודות לכך, ואך נחדד ונוסיף, שהכלי העיקרי שלנו הוא אותה התבוננות שהזכרנו. כל אדם צריך ומחויב לחקור ולגלות את כישרונותיו המיוחדים. מה שעליו לעשות זאת התבוננות עמוקה בחייו, לבחון את הכל מחדש אל מול התכלית הגדולה – חיים של חיבור עם האור והשפעתו לזולת. לנוכח התכלית, לבדוק, מה הוא אוהב, מה דוחה אותו, מה הם כישרונותיו המיוחדים, נטיותיו הטבעיות, איזה סוג אנשים נמצאים בחייו, איזה תפאורה נוצרה סביבו וכו' – והאם ואיך כל זה משרת את התכלית. בורא עולם מלוה כל אחד מאתנו בהשגחה פרטית מדויקת ומזמן לנו סימנים ותמרורים מדויקים בדרך, וזאת על מנת שנחכים ונלמד וניטיב את דרכנו להשלמת הייעוד האישי שלנו.

חיבור הכוונה

בהקמת המשכן כתוב: "ויָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת השם לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד" (פרשת ויקהל) הרמב"ן מפרש "נשיאות לב" כ"גילוי הכישורים החבויים והגנוזים באדם". שוב אנו רואים גם מפסוק זה, שגילוי הכישורים האישיים החבויים באדם מתאפשרת אך ורק בעת "תְּרוּמַת השם לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד", דהיינו, בעבודה למען ובשיתוף כלל החברה. הדרך למציאת התפקיד והייעוד האישי שלי עוברת דרך החיבור אל התפקידים היותר גבוהים של הנשמה שלי, דרך התפקיד הרוחני של עם ישראל ודרך חיבור המעשים וחיי היומיום שלי אל הכוונה של על מנת להשפיע.

עצה לדרך

סבלנות. ההתבוננות הזאת לוקחת זמן. אנו מלאים בהמון רעיונות ודמיונות על עצמנו. מציאת הדרך האישית שלי דורשת אמונה וסבלנות. היצר הרע תמיד יבוא ויאמר לי, אתה לא ממצה את עצמך, אתה מבזבז את חייך, תעזוב הכל, תסע לחו"ל, תחליף בן זוג, תחליף חיים וכו'. צריך לעצור את הדיבור הזה שרק מוריד אותנו מטה. המילה ר"ע (יצר הרע) היא ראשי תיבות – רצון עצמי, דהיינו אגואיזם, יצר הר"ע, אותו קול פנימי שמיוצג בסיפורי התורה ע"י פרעה. פרעה שהגיע לרמת שיא של טירוף באומרו: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כ"ט). אני בראתי את עצמי. אני ואני, ואני! כדי לערוך התבוננות אמיתית חייבים להשקיט את הרעש הפנימי הזה, ולזכור באמונה שהכל מדוייק ואין לחץ כלל. רק צריך להתחיל בעבודת הכוונה של על מנת להשפיע, מיד, ובכל רגע ותחום של חיי. עבודה זאת כבר תנחה אותנו הלאה אל עבר הייעוד האישי.
הרמב"ם פסק שכל יהודי מחויב להשתדל להגיע למדרגת משה רבנו. ידוע כי כל אחד יישאל בעולם האמת, האם נהגת כמשה רבנו? יחד עם זאת, ידועים דבריו של החסיד הגדול רבי רב זושא שאמר, אותי לא ישאלו אם הייתי משה רבנו, אותי ישאלו אם הייתי רב זושא… אז כדאי שנפסיק לרצות להיות מישהו אחר. כל אחד הוא יחיד ומיוחד בפני עצמו, ומכולנו נדרש להכניס את הכוונה של על מנת להשפיע אל תוך כל מעשה שאנו עושים. האור שיתגלה מזה כבר יאיר את ההתבוננות בדרך ויוביל אותנו אל היעד הנכון במסע אל הגאולה האישית שלנו ואל גאולת העולם כולו.

מוקדש לרפואת אודליה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

אודות הכותב

דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו
של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת
דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב
מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד
וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה
ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.

השאר תגובה