מאמר עמוק ממקורות חכמת הקבלה על ההזדמנות וסגולתה של תקופה זו לשוב ולתקן את מה שפגמנו
תקופה מסוגלת
בכל שנה אנו שבים אל תקופה זו המסוגלת מאוד לתיקון “מעשי השובבות” שלנו, להתעלות בענייני קדושה, טהרה וצניעות. התקופה נקראת שובבי”ם על שם ראשי התיבות של פרשות התורה שקוראים בה – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. בשנים מעוברות תקופת השובבי”ם נפרסת על פני שישה שבועות ונקראת ‘שובבי”ם ת”ת’ – על שם שש הפרשיות – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה ותצווה. הנביא ירמיהו מזכיר לנו שאנחנו בנים של השם וקורא לנו, “שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם” (ירמיהו ג’), לשוב ולתקן את מעשינו על מנת שהשם ימחל וירפא את הפגמים שהשארנו מאחור. מי שילמד את תורת הנגלה, התלמוד הבבלי וספרי ההלכה, כמעט ולא ימצא שום התייחסות אליה. כל העיסוק בחשיבותה של התקופה, מופיע דווקא בספרי ‘תורת הסוד’ – כלומר, בספרי הקבלה ובספרי החסידות והמוסר המצטטים את ספרי הקבלה. חכמי הקבלה לימדו אותנו שהתקופה הזאת היא תקופה שמיוחדת לחזרה בתשובה ושיפור המעשים. זו תקופה שבה יש ליהודי יותר כח לתקן את הפגמים שפגם בעולמות העליונים על ידי החטאים שעשה.
סיפור יציאת מצרים
פרשות השובבי”ם פותחות את חומש שמות בסיפור המהלך הגדול של יציאת מצרים עד למעמד הנשגב של מתן תורה. למעשה רק במתן תורה מגיעה יציאת מצרים לתכליתה. כל היציאה מהעבדות לפרעה היא על מנת לזכות להיות עבדים של השם. אנו קוראים בתורה איך עם ישראל יוצא ממ”ט שערי טומאה למ”ט שערי טהרה, ומסביר הרב שמואל אליהו, “קריאה זו היא לא רק סיפור דברים על מה שהיה. זה סיפור על מה שהווה אתנו כל הזמן. כי כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ולא רק בפסח. אמנם לא היינו שם מעולם אבל היציאה ממצרים אינה רק יציאה מגבולות הממלכה שהיתה. היא יציאה מהתרבות שלהם. היא ניתוק מצורת חשיבה מצרית. לכן אומרת התורה, “כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ”, “אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה וכו'” (ויקרא י”ח). אם יש לאדם קלקול בעניין זה, יתקן אותו בימים אלו שאנו קוראים על היציאה ממצרים ומתרבותה”. ההקבלה של תקופת השובבי”ם לסיפור יציאת מצרים היא מציאות חיה של חזרה על אותו התיקון של אבותינו בכל שנה ושנה, לצאת ולהוציא את הרוח הלא הטהורה של מצרים מקרבנו.
זרעו של אדם הראשון
על מנת להבין את עומק התיקון של ימים אלה עלינו להיכנס בעובי העניינים הרוחניים של גלות מצרים ולחזור חזרה אל מעשיו של אדם הראשון. הגמרא מספרת, “ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד האידנא (שעד עתה) לאו כצלמו אוליד” (עירובין י”ח), ובזוהר הקדוש כתוב, ”אמר רבי יצחק מעת ההיא שהרג קין להבל התפרש (פירש) אדם מאשתו, ושתי רוחות נקבות היו באות ומתחברות עמו, והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם” (זוהר בראשית ב’ שמ”ו). כדי להבין את דברים אלו נתבונן בדברי האריז”ל והם מים עמוקים עד בלי די.
כתוב ב”שער הכוונות”, “…ודע כי ישראל שהיו באותו הדור של שעבוד מצרים היו בחינת אותם הניצוצות של קרי שהוציא אדם הראשון באותם ק”ל (130) שנים עד שלא נולד שת … ואח”כ באו בגלגול בדור המבול ולכן היו גם הם משחיתים זרעם על הארץ כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו עד שנימוחו. וזה מה שכתוב, ‘וירא השם כי רבה רעת האדם בארץ’. ונודע כי הקרי נקרא רע, והמוציאו נקרא רע כמו שאומר הכתוב, ‘ויהי ער בכור יהודה רע בעיני השם’ … ונמצא כי הדור ההוא היו ממש רעת האדם הידוע, הוא אדם הראשון וזה מה שאומר הכתוב, ‘אמחה את האדם אשר בראתי’, הוא אדם הראשון עצמו שנברא ע”י השם ית’ עצמו ואלו ניצוצותיו ורצה למחותם. ואח”כ הם עצמם חזרו ונתגלגלו בדור הפלגה ועליהם כתיב, ‘וירד השם לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם’ … ולכן נקראים בני האדם, לרמוז כי היו טיפות קרי ולכן הם בני האדם … וגם אז הוסיפו לחטוא עוד למרוד בעליון. אבל לא היו באותו עוון האחד של השחתת זרע כדור המבול” (שער הכוונות, דרושי פסח). הנשמות שהתגלגלו בדור המבול ובדור הפלגה במגדל בבל, באו מאותן טיפות קרי שיצאו מאדם הראשון בעת שפירש מחוה אשתו, לאחר שקין רצח את הבל.
זיכוך הנשמות במהלך הדורות
האריז”ל ממשיך ומסביר את מהלך הזיכוך של אותן נשמות יקרות, “וצריך שתדע כי ענין הנשמות הם כענין הזהב הנוצר בבטן האדמה וכשמוציאין אותו הוא מלא טינוף וסיגים, דבר אשר לא ישוער ולא תואר זהב לו ולא הדר עד יתחכם הצורף להגות סיגים מכסף פעם אחר פעם זיכוך אחר זיכוך לא ראי זה כראי זה ובכל זיכוך מזדכך לאט לאט עד אשר כל הסיגים נפרדים מן הזהב ואחר כך ניכר היותו זהב. וכן הענין בנשמות. כי בחטאו של אדה”ר נתערב טוב ברע ובפרט בניצוצות האלו של הקרי שהוליד בק”ל שנים. וכבר נתבאר אצלנו… כי ניצוצות הקרי הם חשובות מאד וקדושות, אלא שיוצאים ומתערבים בקליפות וצריכים בירור אחר בירור לתקנם ועל דרך זה, היו אלו הניצוצות הולכות ונתקנות לאט לאט. עד אשר התחילו להיתקן ולהראות בחינת הזהב שבהם וזה היה בדור מצרים” (שם).
“ובזה תבין טעם נכון למה נגזר עליהם אותו השעבוד הקשה שאין כמותו כי כנגד מה שחטאו בדור המבול להשחית את זרעם, נגזר עליהם ‘כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו’, דוגמת עונש המבול עצמו. וכנגד מה שחטאו בדור הפלגה ‘הבה נלבנה לבנים’, נאמר ‘וימררו את חייהם בחומר ובלבנים'” (שם).
תיקון פגם הברית
“ואמנם היות השעבוד בארץ מצרים, הטעם הוא, כי הנה נודע שכל הנשמות באות מן החסדים והגבורות אשר במוח הדעת. כי שם תלוי סוד הזיווג כמו שאומר הכתוב, ‘והאדם ידע את חוה אשתו’, ‘ואיש לא ידעה’. לכן נקרא דעת. להורות כי משם נמשכת טפת הזווג הנקרא בלשון ידיעה … וכבר נתבאר אצלנו כי משה הוא מבחינת הדעת וכן כל הדור ההוא הם מבחינת הדעת. אלא שהם יצאו אל הקליפות לסבת היותם טיפות קרי בק”ל (130) שנים קודם שנולד שת. אבל משה היה מבחינת שת עצמו כנודע ולכן עליו אתמר (נאמר), ‘ותרא אותו כי טוב הוא’, ואינו כשאר טיפות רעות של אדם הראשון בק”ל שנה. כי אחר כלם נולד שת בדמותו כצלמו, אבל האחרים היו בדמות שדין ורוחין ולילין, ולכן אמר משה עליהם ואל אראה ברעתי” (שער הכוונות, דרושי פסח).
רואים שהשורש לירידתם של בני ישראל לגלות הקשה במצרים, אל המקום הכי טמא בעולם, היה בעבור אותן טיפות קרי קדושות שיצאו מאדם הראשון והתגלגלו על דרך זיכוך הדורות עד ליציאת מצרים. לכן הקריאה והלימוד של פרשות אלו דווקא היא המסוגלת לעזור לתיקון הפרטי של כל אחד מאתנו, להוציא את הניצוצות היקרים שנפלו מאתנו בימי הנעורים, את המקומות של חוסר הצניעות והקדושה שנהגנו בם. “וזה סוד הפסוק ‘שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים’, פירוש, כי אותם הבנים שמסר אל הקליפות בהשחתת הזרע, וע”י כן נתלבשו תוך הקליפות ונעשו שובבים, לכן עתה שובו בתשובה, והסירו אותם הבנים השובבים מתוך הקליפות, והשיבום אל הקדושה כבראשונה” (שער רוח קודש תיקון כ”ז).
תעניות וסיגופים
ה”בני יששכר” כותב על הסגולה המיוחדת של ימים אלו, “מקובל בידינו מן עיר וקדיש מרן האריז״ל, אשר סגולתן של ימי השובבי״ם להוציא ניצוצות הנידחות מתוך עמקי הקליפות. והנה צריכין לזה התעוררות תשובה עילאה ע״י תעניות וייחודים”. אמנם בעבר היו רבים שנהגו לצום בימי השובבי”ם. היו שצמו כל יום, מהבוקר עד הלילה, ולאחר רדת החשכה שתו ואכלו כרגיל ולמחרת שבו לצום, יום ועוד יום, עד סוף תקופת השובב”ים. עם זאת, כבר לפני מאות שנים היו גדולי עולם שטענו כי הצומות המרובים אינם מתאימים לבני הדורות האחרונים, הם מחלישים את האדם, ומשבשים את סדר היום התקין, מה שבסופו של דבר פוגע בבריאות, בפרנסה ובלימוד התורה.
לכן הנהיג “הגאון מוילנא” שמי שרוצה לכפר על עוונותיו ינהג בימי השובבי”ם ‘תענית דיבור’. כלומר: יאכל וישתה כדרכו, יתפלל וילמד תורה כדרכו, אבל יקפיד שלא לדבר דברים בטלים במשך כל היום. במובן מסוים הקושי של הימנעות מוחלטת מדיבור שאינו לימוד תורה, קשה יותר מההימנעות ממזון ושתיה, ועל ידי הקושי הזה אנחנו מסגפים את עצמנו ומכפרים על החטאים שלנו, מבלי לפגוע בבריאות ובסדר היום התקין. אומר ה”שם משמואל”, “וממוצא הדברים הנה ימי השובבי”ם ת”ת הם זמן התיקון לחטא הידוע, ויש שמתענים ועושין סיגופים, מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים” (ויחי תרפ”א). לגופו של עניין, יש דעות רבות לגבי ההנהגות והתיקונים השונים שניתן לעשות בימים אלו, ורוב הרבנים והחכמים מודים שהדור חלש לתעניות וסיגופים ולכן יש הממליצים לפדות את התעניות במעות כסף ויש שאומרים שדי לנו להוסיף בלימוד התורה ולתקן את הנהגות הקדושה והצניעות שלנו בקבלת קבלות טובות.
תורה, תפילה, צדקה
חכמים אמרו שכדאי מאוד להרבות בצדקה בימי השובבי”ם, כל אחד לפי כוחו ויכולתו, וכבר אמרו חכמנו זיכרונם לברכה, “אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים” (מנחות י”ג), ואולי דבריו של ה”אוהב ישראל” מסכמים את כל העניין, “ועיקר התשובה הוא ע”י תורה ותפלה וצדקה. כל אחד ואחד לפי יכולתו, ובפרט בלימוד תורה שבע”פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד ‘חיל בלע ויקיאנו’ (איוב כ’ ט”ו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבע”פ בכוונת הלב וביראת שמו ית’ הנכבד והנורא… וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש” (פרשת ויחי).
תיקון תפילת החיד”א
בספר “עבודת הקודש” כותב החיד”א, “איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבי”ם, וירא כי לא יכול, כי יש לו חולאים, גם שיבה זרקה בו, ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו. ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים, יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע”ג דמדברי מורי זקני הרב חסד לאברהם ז”ל (מעין ד’ נהר מ”ה) ובשו”ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף, מכל מקום נראה בעיני שיתן על כל תענית ד’ גראסייאס במטבע טוסקאנה, שהוא דבר חשוב קצת. וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו”.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹא נִקְרֵאתִי כַּמָה פְעָמִים, אוֹי לִי, אֲהָהּ עָלַי. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ הוֹדַעְתַּנִי עַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ לְתַקֵּן נַפְשֵׁינוּ עַל צוֹ”ם מָה, בְּמִסְפַּר וּמִפְקַד שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בָהֶם, לְהִתְעַנּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמִסְפַּר אַרְבָּעָה יוּדִין דְּשֵׁם ע”ב (יכוון במחשבה: יוד הי ויו הי). וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי חָפֵץ הָיִיתִי לַעֲשֹוֹת תִּיקוּן זֶה בְּכָל לֵב, אַךְ אֵין בִּי כֹחַ וְכָשַׁל כֹּחִי לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים. וְלָכֵן אֲנִי מַפְרִישׁ הַיּוֹם אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת כֶּסֶף לִצְדָקָה, כִּי כֵן יָסְדוּ עֲבָדֶיךָ לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי הַיּוֹם,וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה הַצְּדָקָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בַּעֲבוּר הַתַּעֲנִית, כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי, וּמִיעוּט מָמוֹנִי יִהְיֶה בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם בְּ- זֶרַע לְבַטָּלָה אוֹ בְּקֶרִי, וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל יָדִי בֵּין הַקְּלִיפּוֹת, חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ (יכוון במחשבה: חבו) מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנוּ אֵל. וְתַחֲזִיר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה לְמָקוֹם קָדוֹשׁ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ. עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.
הכנת כלי טהור
מוקדש לרפואת כל חולי עמו ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.
תגובה 1
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
תודה רבה לרב אגמון על דבריו מאירי העיניים, ועל אישיותו המלבבת ומאור פניו. תבורך בשם השם