כל החיבורים הישנים מתפרקים עכשיו. העולם נמצא בחוסר ודאות טוטאלי. האמת היא שאף פעם לא הייתה באמת ודאות אלא שעכשיו זה נהיה מוחשי יותר. יותר אנשים מאבדים את האמון בממסד ובמערכות החברתיות שסיפקו לנו עד עתה את התשובות והתמיכה. בדרך הטבע נראה שהמציאות הנוכחית הגיעה אל דרך ללא מוצא. יש כמובן מצבים כאלה גם בחיי האדם הפרטי, אלא עכשיו ניתן לראות את זה קורה ברובד העולמי. הדור שלנו מתמודד עם ים של אתגרים בכל הרבדים. בחכמת הקבלה מוסבר שאנחנו חיים בתקופה של “חבלי משיח”. אלה הם חבלי לידה ועכשיו אלה הצירים המוגברים לפני גילויה של מציאות חיים חדשה.
בפרשה בני ישראל מגיעים אל מול ים סוף. עם שלם ניצב מול מים גועשים ומאיימים. מימינם ומשמאלם המדבר הגדול ומאחוריהם חיל פרעה ופרשיו רודפים אחריהם. הם עומדים במבוי סתום. זוהי בהחלט אחת התמונות הדרמטיות ביותר בכל הסיפור של יציאת מצרים. אלא שהתורה מדברת לא רק על מה שהיה שם בעבר הרחוק. התורה היא נצחית ומדברת תמיד גם עלינו כאן ועכשיו. בסיפור מרומזים כל אותם מצבים בהם אנחנו עומדים מול ים האתגרים של מציאות החיים ושטף הבעיות הקיומיות המאיימים לסגור ולהטביע אותנו במצולות ים. מצבים בהם נראה כאילו אין לאן לברוח. הספק משתלט על הלב. אולי לא נוכל להמשיך ולהתקדם עם חיינו. הפרשה באה ומלמדת אותנו את דרך האמונה.
קשה להסביר למישהו שלא טעם בננה מהו טעמה של בננה. באותו אופן כמעט בלתי אפשרי להסביר למישהו שלא טעם את טעם האמונה מהו טעמה המתוק של האמונה. מה זה להכיר בלב שלם שיש בורא טוב ומיטיב המשגיח על כל מה שברא לפרטי פרטים. קשה להסביר איך דווקא בתקופה זו של אתגרים כה מרובים ומציאות כל כך מעורפלת חשוב שנדבק בטוב, שנשפיע טוב, שנחפש איפה אפשר לתת ולהועיל לבריות, איך שכל הסיפור הוא “ואהבת לרעך כמוך”. והקושי הגדול נובע מכך שמי שנמצא רחוק מהאמונה חושב שהתנהגות כזו, בעולם כמו שלנו, עלולה להשאיר אותו מאוד חשוף ופגיע. וזה אולי באמת קצת נכון ברובד החיצוני של הדברים. אלא כאשר יש אמונה בבורא עולם אז ניתן באמת להיות טובים ומשפיעים ללא חשבונות של רווח והפסד. מתוך תחושה של בטחון שהכל שלו והכל ממנו. הוא שמר, שומר וישמור עלי ועל כל מה שברא. בשורה תחתונה זה הכל עניין של אמונה.
בחציית ים סוף כתוב, “ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים”. העולם הזה משול לים. כפי שבים אנו רואים רק את פני המים ולא את כל הנפלאות שבמעמקים, כך גם בעולם הזה ‘רב הנסתר על הנגלה’. אולם העיניים של האמונה רואות איפה שהעיניים הגשמיות אינן משיגות. ללכת “ביבשה בתוך הים” זאת הוראת דרך. להיות בעולם הזה אבל לא מהעולם הזה. יש מצב ללכת ביבשה בתוך הים. פחות מבזקי חדשות, פחות הזדהות עם תמונות מציאות חרדתיות, עם פחדים שונים ועם חסרונות החיים. פחות להימשך אחרי המציאות הגשמית. אנחנו פה כדי לחיות בעולם הזה. אבל תמיד השנורקל צריך להיות מורם אל המציאות האמיתית הרוחנית הנסתרת מעבר לפנים של ים המציאות.
במשך ארבעים שנה במדבר אבותינו למדו אמונה. מאז היא זורמת בעורקים הרוחניים של כל יהודי. אמנם לפעמים היא מכוסה בשכבות של תלאות הזמן והשכחה. אבל היא תמיד שם ועכשיו הזמן לעורר אותה מתרדמתה. לכן ההשגחה העליונה מפרקת עכשיו את כלל המציאות. במטרה לעורר אותנו ללכת אחרי הבורא הטוב והמיטיב מתוך אמונה שלמה ש“אין עוד מלבדו”. הכל מתחיל ברגעי ההתפכחות מהמציאות המדומה של העולם הזה ובצמיחתה של תודעה חדשה. תמיד חשוב לזכור שאני לא גוף עם נשמה בתוכו. אני נשמה בתוך גוף גשמי. נשמה המחוברת אל מקור רוחני אינסופי, שופע אושר ותענוג. אנחנו אורחים בעולם הזה. שליחים של מלך מלכי המלכים. ואם אנחנו חמושים בתודעה כזאת אז יש ביכולתנו לנצח כל מצב של מצוקה וחוסר ודאות.
גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
עוזרים בהפצת חכמת הקבלה >>
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת הרב מרדכי בן שרה מאשה, אסף בן אביטל פסיה, עזריאל יצחק בן לאה, איתן בן נעמי, משה בן עליזה, אביגיל טליה בת גלית, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת יובל בן עמיר ורותי ת.נ.צ.ב.ה, רן בן איציק וטלי הי”ד ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.