אנחנו חיים בתוך תוכנה אלוקית. נעים במעגל הזמן. המילה ‘שנה’ מלשון ‘שונה’ אבל גם מלשון ‘חוזר’. שנה היא מעגל של תיקון המסודר כך כבר מראשית הבריאה. מימד הזמן מסודר כמו סדנא גדולה עם הזדמנויות מיוחדות לתקן את עצמנו. חג הפסח הוא הזדמנות עצומה. בכל שנה בלילה של ט”ו בניסן נפתח חלון אור עצום. הלילה הזה מיועד לכך. אברהם אבינו זיהה את זה ואפה מצות לקראת הלילה הזה עוד הרבה לפני שבני ישראל ירדו למצרים. הוא קיבל את פני האורחים המלאכים שלו. קיבל מהם את הבשורה על הולדת יצחק. ובדיוק שנה לאחר מכן בט”ו בניסן נולד יצחק אבינו. בלילה הזה קרא יצחק לעשו כדי לברך אותו וכידוע בסופו של דבר ברך את יעקב. הוא עשה זאת דווקא בלילה הזה המסוגל לכל הברכות. זה הלילה שבו נפתחים שערי שמיים וטללי ברכה יורדים לעולם. הלילה היחידי בו יכלו בני ישראל לצאת משליטת מצרים. הלילה שהנשמה מאירה באור כה גדול שיכול להוציא את כל אחד מהמצרים שלו. הלילה המסוגל לשחרר אותנו מהמקומות הצרים שבאופן טבעי אנחנו לא מצליחים לצאת מהם. ליל שימורים מכל הקליפות. חג של חירות. כל מה שאנחנו עושים בלילה הזה תכליתו לתקן כלים לאור הגדול.

אחת המצוות הגדולות של ליל הסדר היא ההסבה. בעת שתיית ארבע הכוסות וגם בעת אכילת המצה אנחנו נשענים לצד שמאל. כמו לכל פרט בסדר יש גם לזה המון סיבות מהפשט ועד הסוד. אבל הסיבה העיקרית היא שזוהי דרך אכילה ושתיה של בני חורין. הנהגות של בני מלכים. כמו כן נהוג שאדם לא מוזג לעצמו את היין בלילה הזה. כל אחד מוזג לחברו. “וזוהי דרך חירות”. והדבר עמוק. במעמד הר סיני קיבלנו את לוחות הברית וכתוב, “והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות”. חכמים אמרו, “אל תקרא חרות אלא חירות”. מה שקיבלנו בהר סיני זהו מכתב של חירות. שאלו, איזו חירות? והשיבו, “חירות ממלאך המוות”. כלומר, חירות מהטבע המטביע של העולם הזה. הטבע של הרצון לקבל לעצמו, האגואיזם. חשוב להבין שכל התכלית של יציאת מצרים, מעבדות לחירות, היתה כדי לקבל את המכתב האלוקי הזה, לקבל את התוכנה שיכולה להביא את האנושות כולה לגמר התיקון.

בשולחן הסדר אדם לא מוזג לעצמו את היין. כאמור, זוהי דרך חירות. לפני מעמד הר סיני נאמר לנו, “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. על מנת שתינתן לנו התורה קיבלנו על עצמנו לקיים מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. החירות היחידה שיש מגיעה מתי שאני מתעלה מעל הרצון לקבל לעצמי וכל מה שאני עושה הוא על מנת להשפיע לזולת, לעשות נחת רוח לבורא. בפעולת המזיגה לזולת אפשר לכוון שאנחנו מתאמנים בלילה הזה לדאוג לספק את כל צרכי הזולת באהבה – להשקות, להאכיל, להקשיב, לדאוג, לאהוב את הזולת. כי כשאדם יודע שהכלל כולו דואג לו אז הוא בן חורין לא לדאוג לעצמו אלא אך ורק להשפיע טוב, להיות טוב ומיטיב לכל, ממש כמו הבורא שברא אותנו. זוהי חירות אמיתית.

לא משנה סביב איזה שולחן סדר נהיה בלילה הזה. לא משנה מי יסב איתנו בלילה הזה. עיקר העבודה נעשית בפנימיות. עלינו לזכור לשם מה אנחנו מסובים. עיקר הסדר הוא תיקון הדיבור. לספר את סיפור יציאת מצרים.  אבל הכל מתחיל במחשבה. הבעל שם טוב נתן לנו כלל אלוקי. “האדם נמצא איפה שהוא חושב”. כדאי מאוד בלילה הזה להיות ממוקדים במחשבה על ההזדמנות הגדולה לצאת ממצרים, להשתחרר מתחת השעבוד לממלכת האגו של פרעה הפנימי שלנו – למזוג כוסות, לחייך, לשיר, לספר, לנהוג כבני חורין. פעם אחת בשנה מתקנים את כל השנה. שואלים, “מה נשתנה הלילה הזה?”. המילה ‘מה’ בגימטריה ‘אדם’. האדם יכול להשתנות לחלוטין בלילה הזה. כולנו “כאיש אחד בלב אחד”, בכל מקום שנהיה, מכוונים להקים את עם ישראל על רגליו, לצאת משעבוד לחירות, מגלות לגאולה.

אהבתם? שתפו

מוקדש לרפואת יוסף חיים בן דינה, תינה חיה בת רוזט, גאלה גלינה בת אירה, רות בת זוהרה, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.