האתון המדברת

* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”

כמה פעמים אנחנו פותחים את הפה ויוצאות משם מילים לא מוצלחות שלא חשבנו להוציא?! כמה פעמים אנחנו מרגישים שלא נוכל לפתוח את הפה כלל והנה המילים הטובות כאילו יוצאות מעצמן?! במעמד הסנה הבוער שואל הקב”ה את משה, “מי שם פה לאדם? או מי ישום אילם? או חרש? או פיקח? או עיוור?”, ומשיב, “הלא אנכי השם”. אני הוא הפותח או סוגר את הפיות של כולם, ואת כל שאר פתחי החושים של כל אחד ואחד מכם.

ספר ‘במדבר’ עוסק בפתיחת הפיות. הר סיני נחשב ל’פה של העולם’, משם יצא הדיבור האלוקי. בפרשת ‘קרח’ נפתח ‘פי הארץ’ ובולע את קרח ועדתו. בפרשת ‘חוקת’ מדובר על ‘פי הבאר’ שהשקתה את בני ישראל. וכאן בפרשה, נפתח אפילו ‘פי האתון’, “ויפתח השם את פי האתון ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים?”. פלא גדול, והנה האתון מדברת.

בלעם הנביא המכשף הרשע הולך בדרכו לבצע מזימה זדונית לקלל את ישראל. שלוש פעמים ניצב מולו מלאך וחוסם את דרכו. רק האתון היא זו שרואה את המלאך ונעצרת בכל פעם. כשבלעם מכה אותה בפעם השלישית היא פונה אליו בדיבור. הספר שנקרא ‘במדבר’ מגלה את הכוח המדבר שקיים בכל דבר בטבע, הכוח ושורשו הרוחני. אם הקב”ה רוצה גם האתון יודעת לדבר. זה לא סרט פנטזיה של דיסני. זאת מציאות מעל הטבע שבאה ללמדנו שעור רוחני.

ישנן ארבע מדרגות אשר עליהן מתפתחת כל הבריאה – דומם, צומח, חי ומדבר. ‘מדבר’ היא המדרגה שכוללת את כולן והיא כמובן הגבוהה ביותר. האדם הוא המדבר. אלא שהטעות הגדולה היא שאנחנו חושבים שההצלחות והכישלונות של הפה שלנו תלויים בנו. עלינו לזכור שמי שפתח את הפה של האתון הוא זה שפתח/פותח/יפתח את הפה שלנו, או לא. אנחנו עושים רק השתדלות בדיבור, לסור מרע ולדבר טוב, ובורא עולם הוא “שָׂם פה לאדם”. הוא נותן או לוקח מאתנו את יכולת הדיבור. לכן האדם המאמין יודע שלא הכישלונות ולא ההצלחות הם שלו באמת, אלא הכל תלוי ברצון הבורא. אין עוד מלבדו.