הכוח לא באמת שלי

* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”

התודעה של האדם נחלקת בין תודעת הרוח לתודעת החומר. האדם מורכב מנשמה וגוף כך שתמיד מתקיים בו קונפליקט ההזדהות. הנשמה באה לעולם של חומר ומקבלת גוף. המאבק התודעתי מתנהל במגרש משחקים לא פשוט. העולם הגשמי מושך את הנשמה חזק אחריו ומאיים לבלוע את כל הרוחניות של האדם.

לכן הפרשה מזהירה, “הישמר לך פן תשכח את השם אלקיך…”. בהיותך בעולם החומר תזהר שלא תשכח את שורשך הרוחני האלוקי, שלא תשכח את מציאות הנשמה. והפסוקים ממשיכים, “פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה, וישבת. ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך, ושכחת את השם אלקיך”. האכילה, השביעה, קניין הבתים, הרכוש הרב, הכסף והזהב – כל החומר הגשמי – עלול להשכיח ממך את החלק האלוקי שנמצא בקרבך.

השכחה הזאת עלולה להביא את האדם למצב של בלבול תודעתי, “ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה“. הוא מועד להתבלבל ולחשוב שהוא בעצמו ובכוחו עשה את כל אשר לו. מה שבתרבות האמריקאית קוראים “self-made-man” – “אדם שעשה את עצמו”. בזכותי, בזכות השכל, הכישרון, היופי, הקשרים והמאמץ שלי, השגתי את כל אשר לי. לכן ירמיהו הנביא מתרה בנו, “אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו“. כך הפרשה מלמדת אותנו מה הגישה הנכונה, “וזכרת את השם אלקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה”.

אונקלוס מפרש את המילים “הוא הנותן לך כוח לעשות חיל” לארמית, “הוא יהיב לך עיצא, למקני נכסין”. אפילו העצה איזה נכסים לקנות ניתנת לך מהשם. וכך גם כל הפרטים שבחיים שלנו, הגדולים והקטנים. ולכן, גם הפרשה אומרת, “כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם”. אל תתבלבל לחשוב שהגשמיות החיצונית היא הנותנת לך כוחות. כל כוח החיים בא מהרוחניות, מכוח הנשמה, מכוח הבורא. אין עוד מלבדו. יש רק כוח אחד מחייה. הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. שחרר את גבולות הכח “שלך” ותמצא כוח אינסופי. תזכור שמה שאתה עושה זוהי רק בחינת השתדלות ותחבר את התודעה שלך אל השורש האמיתי הפועל בקרבך.