הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש אב וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית
כח התחדשות
עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם.
כמו כן, הלימוד הזה חשוב ממש כמו לימוד תמרורי התנועה עבור מי שרוצה להיות נהג טוב. הרי לא נדמיין אדם נוהג ברכב ללא ידיעת התמרורים והחוקים הפועלים במציאות הכביש. זה יהיה ממש פיקוח נפש ומעשה שלא יעלה על הדעת. לכן, חכמי הקבלה לימדו אותנו את חוקי החיים, תנאי הזמנים השונים, התמרורים שבדרך. כלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית ביתר דיוק ובהירות, ובסיעתא דשמיא, גם ביתר הצלחה.
[מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה]
חודש אב – מבנה רוחני
כתוב בספר היצירה: “המליך אות ט’ בשמיעה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם אריה בעולם ואב בשנה וכוליה שמאלית בנפש זכר ונקבה”.
הצרוף המאיר בחודש זה, ה-ו-י-ה, היוצא מראשי התיבות, “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם” (דברים כ”ז, ט’), ומתבטא גם בפסוק, “הִנֵּה יַד השם הוֹיָה בְּמִקְנְךָ” (שמות ט’ ג’).
[כדי להבין עניינם של הצרוף, האותיות והתכונות של החודשים מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה]
מבוא לחודש מנחם אב
חודש אב הוא החמישי במנין החודשים המתחיל בניסן. מזלו של החודש אריה. דמות האריה מיוצגת כאחת מ-ד’ הפנים במרכבה, “וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין” (יחזקאל א’, י’), מה שמעיד שבחודש זה שולטת תכונת החסד והאהבה המגיעה מקו ימין. עם ישראל משול לאריה, “הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא” (במדבר כ”ג, כ”ד), סמל ליכולת המופלאה של ישראל לקום מכל נפילה ולהיבנות מכל חורבן. בחודש הזה בהפרש של 490 שנה באותו תאריך ממש נחרבו שני בתי המקדש. השם אב הוא שם בבלי, וקוראים אותו גם ‘מנחם אב’ על שם הנחמה שמצפים לה. יש דורשים נוטריקון א”ב – אדום, בבל – שתי הממלכות שהחריבו את בתי מקדשנו. אכן תחילתו של החודש מרה אולם באחריתו מתגלה מידת החסד והאהבה שבו. אריה בגימטריא = גבורה, שהוא עניין הדין שיש להמתיק בחודש זה. יש המסבירים את מזל החודש בגבורת שמשון, ששיסע את כפיר האריות בחודש אב, בימי הבציר בתמנע. מזג האוויר חם מאוד. כפי שאמרו חז”ל: “שלהי דקייטא קשה מקייטא” (יומא כ”ט, א’), סוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו. אולם פעמי הסתיו מתדפקים כבר בפתח והמילה אריה מסמלת ראשי תיבות: אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענה רבא – ללמד אותנו שחודש אב הוא זמן חשוב להתכונן לימי התשובה ותחילתו של מעגל תיקון חדש. לכן נהוג לאחל כבר מחמישה עשר באב – כתיבה וחתימה טובה.
אבא טוב לכל
החודש קרוי אב כמו המילה אבא וגם בכך ישנם רמזים גדולים על מהותו. הרב שיינברגר שליט”א אומר, “חודש אב הוא חודש רגיש, בו מתגלה האבא של כל הטוב בעולם” (שיחות). אבא בחכמת הקבלה מראה על ספירת החכמה, המקור לכל. כמו שנאמר, “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ” (תהילים ק”ד, כ”ד). “בגלל שאב מראה על חכמה זה כל כך רגיש, כי מצד אחד, “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ” (קהלת ז’, י”ב), זה מקור החיים”, מוסיף הרב שליט”א, “מצד שני, אם משתמשים בחכמה בצורה לא נכונה זה יכול להרוס ולקלקל ח”ו. כמו שקרה עם חכמי בית המקדש בזמן החורבן שנאמר עליהם, “חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ” (ירמיהו ד’, כ”ב), שהיו חכמים עם הרע להיטיב עם השקר” (שיחות). חכמת האב מתגלה בחודש הזה במלוא עוצמתה, כמו השמש החזקה של תקופה זו ולכן צריכים להיות רגישים וזהירים מאוד, שלא לשרוף ולהישרף חלילה מהאור הגדול הזה. האדם חייב לחיות ולעבוד בצל האמונה. כמו שכתוב על אהרן הכהן, “וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ” (ויקרא ט”ז, ב’). המילה ‘קודש’ מתייחסת גם היא לאור החכמה. לכן המשך הכתוב אומר, “בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ” (שם). זאת, זוהי המלכות, בחינת אמונה. כשמגיע עת של גילוי החכמה הגדולה, יבוא האדם בפשטות ותמימות, לא מתוך התחכמות, אלא מתוך אמונה שלמה בטוב ומיטיב, האבא של הכל.
העלם וגילוי של החסד
בראש חודש אב נפטר אהרן הכהן, כמו שכתוב: “וַיָּמָת שָׁם… בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ” (במדבר ל”ג, ל”ח).אהרן הוא כנגד ספירת החסד. בזכותו קיבלו עם ישראל את ענני הכבוד המופלאים ששמרו עליהם במדבר. הסתלקותו של אהרן בראש חודש אב מורה על הסתלקות אור החסד. אולם ידוע מחכמת הקבלה שבאור עצמו אין שינוי. כל השינויים הם תמיד רק בכלים. כשמדובר על הסתלקות אור החסד, הכוונה להעלם והסתרה של החסד. הוא עדין קיים אלא שהכלים אינם מסוגלים לגלות אותו. לכן תחילתו של החודש קשה לעם ישראל ותשעת הימים הראשונים עדין שייכים לתקופת בין המייצרים. חז”ל אמרו, “משנכנס אב ממעטין בשמחה” (תענית ד’). על פי ההלכה חלים בתשעת הימים דיני אבלות כבדים יותר משאר ימי בין המיצרים עד לצום תשעה באב. הרב שיינברגר שליט”א מסביר, “הימים האלה ימי שמחה עצורה במטרה להוציא מהם אורות גדולים. לא תמיד שמחה צריכה להיות בגלוי, בחיצוניות. בימים האלה מחביאים את השמחה בתוך העצב. זו השמחה הגנוזה לעתיד לבא, השמחה שתהיה בזמן הגאולה. זה הזמן לבנות את ההוי-ה בפנימיות” (שיחות לחודש אב).
למעשה חודש אב נחלק לשניים. הרב שיינברגר שליט”א מסביר, “החודש הזה יש לו משמעות יתרה מכל החודשים. תחילת החודש עצב וסופו שמחה גדולה. כמו שנאמר, “וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ, יִשְׂגֶּה מְאֹד” (איוב ח’, ז’). צרוף החודש הוי-ה מלמד על כך שדברים מתהפכים באמצע החודש. הכלל של ההתהפכות זה לזכור שגם כשהדברים אינם כשורה, צריך לדעת שזה לא בשביל שיישארו ככה. אלא סופם להתהפך. בתחילת החודש חשכו המאורות (נחרבו בתי המקדש). ה’הוד נהפך לדוה’, “וְהוֹדִי, נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית” (דניאל י’, ח’). בחצי השני של החודש זה מתהפך ונהפך שוב להוד” (שיחות). החלוקה והדואליות הזו מתבטאת גם בצרוף הוי-ה של החודש, “תחילתו ה”ו הוא למפרע (דין) וחציו השני י”ה הוא כסדרו (רחמים) ומורה על ט”ו ימים (מנין י”ה). מחמישה עשר ואילך מתעוררים הרחמים ומתחילה התעוררות התשובה עילאה בינ”ה י”ה, כך נראה לי” (בני יששכר), ומוסיף ה”מאור ושמש”, “הנה חודש אב, תחילתו קשה, עד ט’ באב, ובשבת ‘נחמו’ הגם שהחשכות חלף והלך לו, האורות (הרחמים והאהבה הגלויים של הבורא) אין מתחילין להתנוצץ עד ט”ו בו… שעד חציו של חודש הוא התגברות הדינין, ובט”ו בו מתעוררין הרחמים”, וממשיך, “בט”ו באב שכבר קימא סיהרא באשלמותא (כבר עומדת הלבנה במילואה), ומתעוררים הרחמים, שלמות הרצון, בנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים ואומרות בחור שא עיניך וראה, הנה הבחורים רואים ושומעים מה הן אומרות, הכל לתיקון עליון לכנסת ישראל” (בני יששכר).
עולה שחודש אב הוא חודש של מהפך רוחני גדול ולא לחינם נקרא החודש: “מנחם אב”, כלומר, האב שהוא הקב”ה מנחם את בניו ומראה להם את הישועה הקרובה ואת הדרך אליה. “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם “(ישעיהו מ’ א’). החודש מתחיל בחסרון ובאבלות הכי גדולה, ומסתיים בשמחה הגדולה של התפשטות החסד והאהבה מט”ו באב ואילך.
חודש של שמיעה
בחודש אב יש הזדמנות לתקן את השמיעה הרוחנית שלנו. האות ט’ בה נברא החודש הומלכה על חוש השמיעה בנפש. כמו שכתוב בספר היצירה, “המליך אות ט’ בשמיעה”, וכתוב, “והנה תמצא בסידור השבטים לדגליהם, יהודה יששכר זבולון נגד ניסן אייר סיון… ושמעון נגד חודש אב הוא נגד חוש השמיעה, על כן אמרה לאה בלידתו לשון שמיעה: “כִּי שָׁמַע השם כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן” (בני יששכר), להורות שעיקר החודש מתמקד בתיקון זה. ידוע כי בחטא האדם הראשון נפגמו כל החושים, חוה שמעה את דברי הנחש וגם חוש השמיעה נפגם. בסיפור חטא המרגלים כתוב, “והנה, “וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם” (במדבר י”ג כ”ה), בחודש אב, חודש השמיעה, והוציאו דיבה על הארץ, “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא” (שם י”ד א’), כי שמעו לדבריהם ונפגם בחוש השמיעה” (בני יששכר). חטא אדם הראשון וחטא המרגלים אלו שני מקומות עיקריים בהם מוזכר הפגם הגדול בשמיעה, והנה כדברי ה”בני יששכר” ניתנו לנו התנאים הרוחניים בחודש אב לתקן את כל הדורש תיקון בשמיעה. העניין הוא שאם לא מתקנים, הקלקול אך גדל ולכן כל כך חשוב לעצור רגע ולהתבונן בעבודה הרוחנית של החודש הזה.
מזל אריה השולט בחודש זה עלול דוקא לעורר את החסרון שבשמיעה לא נכונה. לאריה יש נטיה טבעית לשלוט, כידוע, הוא ‘מלך החיות’. אחת הסכנות של מלך זה שהוא עלול לא לשמוע את הנתינים שלו. בחודש הזה, כל אחד מאתנו נהיה קצת יותר אריה. צריך להיזהר! לא ליפול למצב של, ‘רק אני מדבר ואתם חייבים להקשיב’, אלא לעלות ולהשתמש בחוש השמיעה כדי להקשיב לשני, לשמוע את דבריו של הזולת. לכן אמרו בפרקי אבות, “איזהו החכם? הלומד מכל אדם” (אבות ד’, א’). מי שלומד להקשיב באמת יוכל להחכים בכל מצב ומכל אדם המופיע בחייו. כתוב, “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ” (שיר השירים ה’, ו’), ועל פסוק זה אומר הרב שיינברגר שליט”א שאם אתה רוצה להכיר מישהו, תקטין את עצמך ותקשיב, הנפש יוצאת בדיבור, אדם הוא הסכום הכולל של כל הדיבורים שלו. לכן כדאי להשתדל ולשמוע את הקול הפנימי שהרבה פעמים נעלם בתוך בליל הדיבורים והשאגות החיצונים.
הרב שיינברגר שליט”א אומר “תיקון השמיעה יביא את כל הישועה” (שיחות). כשחוש השמיעה נשלט על ידי הרצון לקבל לעצמו, אנחנו לא באמת שומעים את הזולת ובטח שלא מקשיבים למה שנאמר מעבר למילים. אנחנו עסוקים במה שאנחנו יכולים לקבל מהזולת שעומד מולנו, ואם אין לנו שם תועלת לעצמנו, אנחנו פשוט לא מתחברים ומפספסים את העיקר. על זה אומר הנביא, “אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ” (ירמיהו ה’ כ”א), כשהאוזניים להם, בשביל לקבל לעצמם, אז לא ישמעו. אולם כשהמפגש שלנו עם הזולת מיוסד על הרצון להשפיע, אז יכולה להיות הקשבה אמתית. לכן מובן שתיקון השמיעה יביא את הישועה מפני שמדובר על היפוך הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע. אחד מהיסודות הגדולים של היהדות הוא קריאת שמע, “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל השם אֱלֹקֵינוּ השם אֶחָד”, הייחוד הגדול שמאחד ומחבר את כלל המציאות. השמיעה שמתקנת את הכל. כשאתה יודע שכל התופעות בבריאה באות ממקור אחד, אז אתה באמת מקשיב, מתוך ההבנה שכל הקולות מגיעים רק מהקול האחד שמדבר איתך לטובתך, למען תיקון נפשך.
סיפור
ישנו סיפור שנהג החפץ חיים לספר על הרב יוסף בער הלוי סולובייצ’יק מבריסק. כינו אותו “בית הלוי” על שם הספר הראשון שכתב. מסופר שכאשר ביקשו אותו בני עירו להתמנות לרב עליהם, התחמק ובשום אופן לא רצה את המינוי. יום אחד אנשי הקהילה פשוט התאספו סביב ביתו, כמה אלפי יהודים, החליטו שהם מחכים לו עד שיצא מביתו ויקבל על עצמו את המישרה. ניגשה אליו אשתו ואמרה לו, “אלפי אנשים מחכים לך בחוץ, איך אתה יכול שלא לצאת?!”. הרב יוסף שמע את זה, קם בזריזות, לבש את בגדי השבת שלו ויצא אל הציבור הגדול ובכך קיבל על עצמו רבנות. מסביר החפץ חיים, אם היינו מחכים ככה למשיח ובאמת מחכים ומצפים לו, מזמן הוא כבר היה כאן.
ציפיה לישועה
יש תכלית גבוהה בחיסרון המתעורר בנו ובמציאות חיינו בתחילת חודש אב. חכמת הקבלה מלמדת שהבריאה כולה התחילה בצמצום שהיה באור. אור אינסוף הסתלק מהכלים במטרה ליצור השתוקקות ולעשות כלים אמתיים לאור. כמו שאומר הרמח”ל, “אֵין הַצִּמְצוּם עָשׂוּי כִּי אִם לְצַפּוֹת שְּׁיִכְנוֹס בּוֹ קַו אֵין סוֹף ב”ה, וְזֶה קַו – לְשׁוֹן קִוּוּי וּתְשׁוּקָה” (מאמר הקיווי). דוקא תחושת ההעדר יוצרת השתוקקות וציפיה לכניסת האורות ומילוי הכלים. זהו סוד גדול הקשור בחודש הזה. חז”ל אמרו, “כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה” (תענית ל’). מסביר הרב שיינברגר שליט”א, “לומדים מכאן שהאבל נועד לעורר הרגשת חיסרון, כי כשיש חסרון יודעים איך להתכונן, יודעים מה צריך לעשות כדי למלא את החיסרון” (שיחה ‘מטות-מסעי’). לכן אמרו חז”ל, “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, מעלין עליו כאילו נחרב בימיו” (ירושלמי יומא ה’). כדי שלא נחשוב שהחורבן הוא היסטורי ותתעמעם אצלנו תחושת החיסרון, כי “מי שלא מרגיש חסרון לעולם לא מצפה, ומי שלא מצפה לא מקבל” (הרב שליט”א, שם).
ציונים חשובים בחודש אב
א’ אב – אהרון הכהן
ג’ אב – רבי שמשון מאוסטרופולי
ה’ אב – הרב יצחק לוריא אשכנזי, האר”י הקדוש
ז’ אב – רבי שלום נח ברזובסקי, ה”נתיבות שלום”, האדמו”ר מסלונים
ט’ אב – רבי יצחק יעקב הלוי הורוויץ, ה”חוזה” מלובלין
י”ג אב – רבי נתן שפירא מקראקא, “מגלה עמוקות”
כ”א אב – רבי אהרן רוקח, האדמו”ר מבעלז
כ”ג אב – רבי יעקב ישראל קַנייבסקי, “הסטייפלר”
מוקדש לרפואת יצחק בן ברטה, אפרים בן רות בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת ורה בת לרה אלונה ז”ל, יואב בן מישאל וזילפה ת’נ’צ’ב’ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.