הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש תמוז וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית
כח התחדשות
עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם.
כמו כן, הלימוד הזה חשוב ממש כמו לימוד תמרורי התנועה עבור מי שרוצה להיות נהג טוב. הרי לא נדמיין אדם נוהג ברכב ללא ידיעת התמרורים והחוקים הפועלים במציאות הכביש. זה יהיה ממש פיקוח נפש ומעשה שלא יעלה על הדעת. לכן, חכמי הקבלה לימדו אותנו את חוקי החיים, תנאי הזמנים השונים, התמרורים שבדרך. כלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית ביתר דיוק ובהירות, ובסיעתא דשמיא, גם ביתר הצלחה.
[מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה]
חודש תמוז – מבנה רוחני
כתוב בספר היצירה: “המליך אות ח’ בראיה וקשר לן כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולם ותמוז בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה”.
הצרוף המאיר בחודש זה, ה-ו-ה-י, היוצא מראשי התיבות של הפסוק, “וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי“ (אסתר ה’, י”ג).
[כדי להבין עניינם של הצרוף, האותיות והתכונות של החודשים מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה]
מבוא לחודש תמוז
חודש תמוז הוא החודש הרביעי למניין החודשים המתחיל בניסן. מזלו של החודש סרטן. מצד הטבע, בגלל החום הרב הסרטנים שבאגמים ובנחלים מתרבים מאוד בחודש זה ולכן נקרא מזלו ‘סרטן’. מבחינה רוחנית, לא רק מהחם הגשמי צריך להישמר בחודש זה. בפרשת ‘שמות’ כתוב, “וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים”, שלושת הירחים הם: תמוז אב וטבת, שבהם מוצפנת השכינה ובתקופתם יש כוח של דין בעולם. כמו שכתוב בזוהר הקדוש: “אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומי הם, הם תמוז אב טבת, שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים שבעולם” (זוהר שמות). כלומר, אלו חודשים בהם פועלים כוחות של הסתרה בבריאה שגורמים ללחץ ולסכנות כך שאנו חשופים בתקופות אלו לתקלות יותר מן הרגיל, ועל כן יש להתנהג במהלכם בזהירות יתרה. רש”י מסביר, שתמוז הוא מלשון היסק, דהיינו חום גדול על שם השמש החזקה בחודש זה. “שמזל חודש זה מושך לחמימות חיצונית, וכן סרטן אוכלים אותו בעלי זימה להלהיב תאוותם כידוע, ואם כן שורשו חמימות רעה ר”ל”, והנה עניין החודש “להפוך את עניין החמימות החיצונית לחמימות דקדושה” (שם משמואל, קרח), או במילים שלנו, להפוך את החיסרון למילוי ע”י התרחקות מהחיצוניות ומציאת הפנימיות שבכל דבר.
תיקון מתוך חסרון
ימי תמוז ידועים בתורה כימים שנכנסו המרגלים לארץ, ימים שהביאו עימם פורענות גדולה ר”ל. התורה מספרת, “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים” (במדבר י”ג כ’). המקובל הגדול, רבי שמשון מאוסטרופולי הי”ד אומר, ביכורים אלה הפירות הראשונים, ואם ניקח את האותיות הראשונות, הקודמות למלה ‘ענבם’ (בכתיב חסר), נקבל את השם סמא”ל (לפני ע’ האות ס’ וכו’), שמו של המלאך של יצר הרע. בדברים אלו אנו מגלים את עוצמת שליטת הכוחות השליליים בחודש זה.
עוד רמז מוצאים בצרוף שם השם של חודש תמוז. בחודש ניסן מופיע השם הקדוש ה-ו-י-ה כסדרו י-ה-ו-ה, המורה על זמן של חסדים ושמחה בעולם. בחודש תמוז צרוף האותיות הוא למפרע, מהסוף להתחלה ה-ו-ה-י, היוצא מהפסוק “וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי” (מגילת אסתר ה’ י”ג). מילים שאמר המן הרשע כשראה שהכל מסתדר לו חוץ מהעובדה שמרדכי היהודי עומד בשער המלך ואינו משתחוה לו. “ומצרוף זה השם נתהוה הדין על המן הרשע באומרו, וכל זה איננו שווה לי, על כן שליטת הדין בזה החודש ואפילו קודם י”ז בתמוז, להיות הימים ימי הילוך המרגלים, אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כל כך” (בני יששכר, מאמרי חודשי תמוז אב). חכמת הקבלה מלמדת שכל הכוחות השליליים נאחזים באדם אך ורק במקום החסרון. נשים לב שה”בני יששכר” אומר, “ומצרוף זה השם, נתהוה הדין על המן” (שם). זאת אומרת מתוך תחושת החיסרון שלו עצמו, הביא המן על עצמו את הדין. תורת החסידות מלמדת אותנו שכל הדמויות בתורה מייצגים כוחות בנפש שלנו. החודש הזה צריך להיזהר במיוחד עם תחושת המן בקרבנו, תחושת ה”אין לי”, ה”לא מספיק לי”, ה”מגיע לי יותר”. תחושות אלו של גאוה, יישות ורצון לקבל לעצמי עלולות להוליד עוד יותר דין בחודש הזה.
אז מה כן עושים עם החסרונות הגדולים שמתגלים החודש? הבריאה פועלת עם שני כוחות, ימין ושמאל. ימין הוא כח החסדים, הזרימה, המילוי, ושמאל הוא כח הגבורות, העצירה והחיסרון. הבעיה שלנו היא שכאשר אנחנו בימי חסד, אין אנו מרגישים את החיסרון ולכן גם לא מתקנים אותו. בעל הסולם אומר שאין אדם עושה תנועה אלא כדי להשלים משהו שחסר לו. על כן חייבים לבא ימי דין ולגלות בנו את החסרונות על מנת שנזוז ונזדרז להשלימם. יוצא שלימי תמוז הקשים יש יתרון גדול עבורנו בהיותם זרז לשינוי והשלמת מלאכת התיקון. חשוב תמיד לזכור ולדעת שהבורא הטוב והמיטיב הוא זה שברא את הזמן, את החודשים ונתן לנו את התנאים והמפתחות לתיקונים השונים, במטרה להיטיב אתנו עד בלי די. כפי שאנו אומרים בתפילת ראש חודש, “ברוך אתה השם מקדש ישראל וראשי חודשים”.
חודש של ראיה
בחודש תמוז יש הזדמנות לתקן את הראיה הרוחנית שלנו. “דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ”ט סיון (תענית כ”ט) ממילא הלכו בתמוז חודש הראיה, “ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל” (במדבר ל”ב ט‘) ונפגם חוש הראיה” (בני יששכר). האות ח’ בה נברא החודש הומלכה על חוש הראיה בנפש. כמו שכתוב, “המליך אות ח’ בראיה”, וכתוב, “והנה תמצא בסידור השבטים לדגליהם, יהודה יששכר זבולון נגד ניסן אייר סיון דגל א’, דגל ב’ ראובן שמעון גד. הנה ראובן נגד תמוז שהוא חדש חוש הראיה, על כן אמרה לאה בלידת ראובן לשון ראיה: “כִּי רָאָה ה’ בְּעָנְיִי” (בני יששכר), להורות שעיקר החודש מתמקד בתיקון זה.
כדי להבין את מהות התיקון צריך ללכת אל המקור, היכן שמוזכרת ראיה בפעם הראשונה בתורה. “ראיה ראשונה שנזכר בתורה הוא על האור בפסוק, ‘וירא אלקים את האור כי טוב’, ובכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר… וכן הראיה גם כן מפני שפתח בו הכתוב תחלה אצל האור כנ”ל הוא עיקר שורש הראיה” (פרי צדיק). דהיינו, שורש חוש הראיה הוא לראות ראיה טובה. לצערנו, רובנו רואים קודם כל דוקא את החסרונות ואת הרע שישנו במציאות. מאז חטא עץ הדעת התערבבו הטוב והרע, ובכל דבר יש גם מזה וגם מזה. החכמה והתיקון היא לחזור לראות טוב, לראות את הפנימיות שיש בכל דבר, להחזיר את חוש הראיה לשורשו.
בעל הסולם כותב, “חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית’ לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו. ואעפ”כ מה שאנו רואים מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מכל מקום, כמה יש לנו להודות להשגחתו ית’ וית’, שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן לנו כח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו” (מבוא לספר הזוהר, ל”ד). זאת אומרת, מה שאנו רואים בחוץ זאת תמונת מראה של התיקונים שיש לנו לעשות בפנימיות שלנו. “והטעם יש לומר כי הראיה תלויה במחשבת הלב, אם האדם רוצה לראות טוב הוא רואה בדבר הזה טוב, כי טובת העין היא מעוררת את חלקי הטוב שבדבר הזה להאיר נגד עיניו, ולהיפוך להיפוך” (שם משמואל, קרח). הראיה תלויה במחשבת הלב. אם אני רואה רע, סימן שיש שמץ מהרע הזה אצלי בפנים. בעל הסולם אומר, “כמה יש לנו להודות להשגחתו ית’ וית’, שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה”, יש לנו להודות על החסרונות שאנו רואים בחוץ, ולחזור ולהתבונן בראיה פנימית על מה שבאמת יש לנו לתקן עד שנזכה לראות רק טוב.
סיפור
מסופר על הרב ברנדוויין זצ”ל מהתקופה שבה התגורר בעיר תל אביב. דירתו שכנה אל מול קולנוע אלנבי המפורסם. בכל ערב שבת היה הרב נוהג מנהג חסידים בשובו מבית הכנסת, יושב במרפסת הקדמית ועוסק בלימוד חסידות לפני הקידוש. פעם אחת יצאה הרבנית לאה ז”ל ואמרה לו, “אולי יכנס כבוד הרב פנימה ולא ישב פה אל מול מראות של חילול שבת וחוסר צניעות”. הסתובב אליה הרב ברנדוויין וענה ברכות, “אם זה מה שאת רואה, כדאי שתכנסי פנימה”. במדרגתו, כבר לא ראה כל רע. מדרגת “שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד” (תהילים ט”ז ח’), לראות את הטוב והמיטיב בכל דבר.
סוד הבכי
מקור השם תמוז הוא שם של עבודה זרה שדרך עבודתו היתה על ידי הסקה, ועיניו שהיו עשויות מתכת היו נמסות בחום ונראות כבוכות. הנשים היו מבכות את מותו בתקופה זו ועל כך מייסר הנביא יחזקאל בנבואתו, “וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמוּז” (יחזקאל ח’ י”ד). עניין הבכי והדמעות הוא דבר עמוק בחכמת הקבלה ולא כאן המקום להיכנס אליו, אולם נביא את דברי הגמרא, “אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג)“גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי” ואע”פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר (תהילים לט) “שמעה תפלתי ה’ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש” (ברכות ל”ה ב’). כשמתגלים החסרונות זה הזמן לתת לדמעות הטובות לצאת, לשחרר את הדמעות בתפילה לבורא עולם שיעזור לנו להשלים את כל החסרונות. בכי בגימטריה ל”ב, להורות על ל”ב נתיבות חכמה, שפע האור המתחדש בבכיה נכונה.
זמן לחזור בתשובה
הזכרנו את תסכולו של המן הרשע על מרדכי היושב בשער המלך ואינו משתחווה לו, ויש רמז נוסף בדבר. אומר הרב שיינברגר שליט”א, “שער המלך זה ראש השנה. כבר עכשיו זמן להתכונן לראש השנה ולימים הנוראים, כי הנה ימים באים” (שיחת ראש חודש תמוז), וכמו שאמרו חכמים על השם תמוז, אלה ראשי תיבות, “ז’מני ת’שובה מ’משמשים ו’באים”. החודש הזה צריך התעוררות גדולה בנפש האדם לקראת בואו בשער המלך, ראש השנה, הזמן בו כל בני האדם נידונים, “מי יחיה ומי ימות…”, על חיים, בנים ומזונות. “ותמוז הוא אותיות “תם זו”, תם רומז למאמר הכתוב, תם עוונך בת ציון. שבחודש הזה שהוא תמוז צריך איש הישראלי לתקן כל החטאים והפגמים שגרמו כל החורבנות והשממות, ויתהוו בבחינת תם ע”י, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. שאדם משבח ומפאר ומהלל לשמו ית’ ע”י התבוננות בשפלות עצמו, ועל כל הפגמים שפגם וקלקל כל העולמות וגרם כל החורבנות” (ברכת דוד). מתוך שאלה ימים ללא שכינה כאמור, ימים של דין וחסרון גדול, יכול האדם להתבונן בחסרונותיו ולעמול בתיקונם ובכך להגיע מוכן למעמד הנשגב של ראש השנה.
ציונים חשובים בחודש תמוז
א’ תמוז – יוסף הצדיק בן יעקב אבינו
א’ תמוז – רבי קלמן קלונימוס הלוי אפשטיין, ה”מאור ושמש”
ג’ תמוז – רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ’
ד’ תמוז – רבי יעקב בן מאיר, רבנו תם
ט’ תמוז – רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, ה”שפע חיים” מצאנז
י”ב תמוז – רבי יעקב בן אשר, “בעל הטורים”
ט”ו תמוז – רבי חיים בן עטר, “אור החיים” הקדוש
מוקדש לרפואת אפרים בן רות, יעקב בן רוזה, נוריאל בן פארי, שובה בת מיכל, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.