מאבק פנימי חזק

אור וחושך מתנצחים. האור עסוק באור. החושך מנסה לחבל באור ובשלוחיו. הפרשה מספרת על מלך אחד בשם בלק שהיה גם קוסם גדול. בלק הזה רועד מפחד. כל האומות שמעו איך יצאו בני ישראל ממצרים, חצו את ים סוף, קבלו תורה בסיני, הפכו לאומה חזקה הפועלת תחת השגחה אלוקית. בלק כל כך מפחד מפני העם שיצא ממצרים שהוא מגייס לעזרתו מכשף מנוול בשם בלעם. למעשה אין סיבה לכל הפחד של בלק ובני מואב מפני שכבר ניתן לבני ישראל הציווי שלא לפגוע בהם. בכל זאת המלך בלק אומר כי עם ישראל יבואו וילחכו את גבולו כמו שור המלחך עשב. כאשר שור מלחך משהו הוא עוקר אותו מהשורש. הפחד של בלק הוא שיעקרו את השורשים של כל השיטה הרוחנית לפיה הוא חי.

בני ישראל יצאו ממצרים וקיבלו תורה שפועלת בדרך של ג’ קוין, תורה של השפעה לזולת, של ‘ואהבת לרעך כמוך’. המלך בלק וידידו המפוקפק בלעם הרשע היו ענקי רוח וקוסמים בצד האפל של הבריאה. כל השיטה שלהם פעלה על שיעבוד הזולת לצרכים האנוכיים של עצמם. לכן הם פוחדים. האיום אינו איום פיזי. זהו איום רוחני. שיטה חדשה באה לעולם והיא מאיימת להכחיד את עצם קיומם.

בפנימיות הדברים, דמויות אלו מייצגות כוחות בנפש של כל אחד מאתנו. כוחות שמנסים לשמר את עצמם גם כאשר רוח חדשה מנשבת בחיינו. בשביל לעבוד ולחיות בצורה של השפעה צריך ללחך ולעקור את כל שורשי האגואיזם מקרבנו. ככה אומר דוד המלך בתהילים, “אוהבי השם שנאו רע”. לא מספיק להיות רק אוהבי השפעה. צריך ממש לשנוא את הרע, את הרצון העצמי האגואיסטי אשר בקרבנו. זוהי העבודה שהיא תהליך מתמשך של התבוננות ובניה. לפעמים התהליך ארוך יותר, לפעמים פחות. הנקודה היא לערוך הבדלה בין הכוחות הפנימיים הפועלים בקרבנו ותמיד להשתדל לפעול איתם בכיוון הנכון, בכיוון של השפעה טובה.