עבודת הפנימיות עלולה ליצור עבורנו מלכודת אגו חדשה. מרוב התבוננות בפנימיות של עצמנו אנחנו עלולים לשכוח לראות את הזולת. עם ישראל הקימו משכן במדבר. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. בתוך כל אחד מהם. כל אחד בונה את עצמו כמשכן לאור הבורא. אבל הנקודה כאן היא לא להתבלבל. לא לשכוח שאני לא המשכן היחידי על פני כדור הארץ. חשוב לזכור שגם הזולת הוא משכן לאור הבורא וככה אני אמור להתייחס אליו. האמת היא שאם העבודה הפנימית מדויקת אז זה יתבטא גם ביחס שלי אל הזולת. הרב אשלג מלמד שכל מדרגת ההתפתחות הרוחנית של האדם נמדדת ביכולת שלו להרגיש את הזולת.

הפרשה הנוכחית פותחת במילים, “ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד“. תצווה מלשון ‘מצוה’. מצוה מלשון ‘צוותא’, כלומר ‘חיבור’. מעשה המצווה מחבר את האדם אל בוראו, מחבר את האדם אל עצמו ומחבר אותו אל הזולת.

המצווה המדוברת כאן היא הבאת “שמן זית זך כתית למאור”. שמן להאיר את מנורת הזהב במשכן. המילה ‘כתית’ מתארת את תהליך כתישת הזיתים במכתשת. להוציא מהם את הטיפה הראשונה המובחרת. שאר תהליך הטחינה נעשה בריחיים. אצל הנביא ישעיהו מופיעה המילה כיתות בהקשר שונה לגמרי. “וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה“. הנביא מדבר על הזמן של לעתיד לבא. ביאת משיח. כשלא נזדקק עוד לכלי מלחמה.

כביכול אין קשר בין שתי הכתישות. זו מדברת על יצירת שמן למאור וזו על כיתות החרבות לכלי עבודה. אולם כשמביטים במבט פנימי יותר מתגלה הקשר. עם ישראל משול לזית. החומר של האגו שלנו, הרצון לקבל לעצמו, הוא המפריד אותנו מהזולת. לכן כל אחד עובר תהליך כתישה. או בדרך ייסורים או בדרך תורה. כתישה וזיכוך של האגו על מנת שהנשמה תאיר. זהו חלק מהותי של העבודה הרוחנית. אבל זה לא הכל.

הגמרא במסכת שבת אומרת, “מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה“. איש הישראלי אינו מאיר רק לעצמו. הוא נועד להשפיע טוב ולהאיר את הזולת. אם ראית חבר מדוכדך, דע לך שיש לך משימה. תשתדל “להדליק” אותו עד שיאיר מעצמו, עד שיהיה “עולה” מאליו. תכלית העבודה היא לא להיתקע בתוך האגו המאיר שלי. העבודה היא לעשות חיבור בינינו.

הבנה עמוקה זאת היא המסוגלת להביא את העולם למצב של “כיתות החרבות”, הפנימיות והחיצוניות, והפיכתן לכלי עבודה. עבודת קודש. “ואהבת לרעך כמוך”. רק אז יתקיים בנו סיום הפסוק בנבואה, “לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה“. ה”אז” הזה יכול להיות עכשיו. זה תלוי בכל אחד מאתנו.

אהבתם? שתפו

מוקדש לרפואת יוסף חיים בן דינה, תינה חיה בת רוזי, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במרכז מודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד. דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.