מבט של פנימיות על דמותה של רחל אמנו ויום ההילולה י”א מרחשון
דמותה של רחל
יעקב אבינו מגיע לחרן למצוא לעצמו כלה ושם אנו פוגשים את דמותה של רחל בפעם הראשונה. יעקב עומד על הבאר ומשוחח עם הרועים בדבר לבן אחי אמו רבקה, “וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן” (בראשית כ”ט). התורה מספרת, “וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל” (שם). יעקב מתחייב לעבוד שבע שנים בעבור רחל, “וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ” (שם). התורה מספרת על שתי האחיות, לאה ורחל, “וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה” (שם), ורש”י מפרש על עיני לאה, “שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן”. המדרש מספר על לאה, “והייתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו: מה מעשיו? והיו אומרים לה: איש רע שופך דמים מקפח עוברים ושבים אדמוני כולו כאדרת שער, רשע כל תועבות ה’ עשה. כיון שהייתה שומעת כך הייתה בוכה ואומרת: אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו, רחל תינשא ליעקב הצדיק, ואני לעשו הרשע והייתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות, לפיכך כתיב: ועיני לאה רכות” (תנחומא כ”ט). רחל הכירה היטב את הרמאות של אביה ולכן הזהירה את יעקב שלבן ינסה להכניס את לאה במקומה לחופה. על שום זה מסר לה יעקב סימנים כדי שיכיר שזאת היא בליל החופה. “וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה” (שם). לבן דואג שהפנסים ומנורות יכובו ומכניס לחופה את לאה במקום רחל. “באותה שעה דנה רחל בעצמה ואמרה: עכשיו יעקב מבקש מלאה את הסימנים שמסר לי, ונמצאת אחותי באה לידי ביוש. מיד מסרה ללאה את הסימנים” (ב”ב קכ”ג). כדי שלא תתבייש אחותה מסרה לה את הסימנים שסיכמה עם יעקב ועוד המדרש מספר ששכבה תחת המיטה וענתה במקום לאה כדי שלא יתגלה כל העניין ולאה תיכלם. איך אפשר לתפוס כזה דבר?! מסירות נפש עילאית על הזולת. רחל מוסרת את אהובה, את עתידה, מוותרת ברגע וללא היסוס על היקר לה מכל. זאת רחל. מוסרת את שלה בעבור אחותה. למחרת יעקב מגלה את המרמה ועובד עוד שבע שנים כדי לשאת לאישה גם את רחל.
חייה של רחל לא היו קלים כלל וגם רגע פטירתה מן העולם היה בצער גדול. “וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין” (בראשית ל”ה). רחל יולדת בן וקוראת לו בן-אוני, בן צערי (רש”י) ויוצאת נפשה בלידתו. “וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם” (שם). רחל נקברת על אם הדרך במקום לא מיושב ולא מוכר, שם מסתיימים חייה ושם, לפי אמונת ישראל, עומד הציון שלה עד עצם היום הזה.
תוכנית אלוקית
הקורא את סיפור התורה ומדרשיה מצד הפשט עלול לחשוב שבגלל רמאותו של לבן נגרם שיעקב יתחתן בסופו של דבר עם שתי האחיות. אולם, המלומד בדרכי חכמת הקבלה מבין שגם זה היה חלק מהתוכנית האלוקית להשלמת תיקון הבריאה. ממש כמו מכירת הבכורה וגניבת הברכות מעשו. כל מה שנעשה עם האבות והאימהות היה לצורך תיקונו של עולם. בהמשך הסיפור אנו יודעים שיעקב נאבק עם מלאך בעת שובו לארץ ישראל, “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר” (בראשית ל”ב), ובסוף המאבק המלאך המוכנע מברך את יעקב, “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל” (שם). אולם שלא כמו אברהם שמאותו רגע שהקב”ה משנה שמו מאברם לאברהם, לא נמצא שהתורה חזרה לכנותו בשמו הראשון. כמו שכתוב בגמרא, “תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה” (ברכות, י”ג). לעומת זאת, אצל יעקב נמצא שימוש מתחלף בין שני השמות והעניין מרמז על המציאות הרוחנית של דמותו של יעקב אבינו. יעקב כידוע הוא כנגד ספירת התפארת, הגוף, הקו האמצעי המאזן בין הימין של אברהם (חסד) ובין השמאל של יצחק (גבורה). כיוון שהוא המקשר בין ימין ושמאל ובין עולם של מעלה, ג’ ספירות ראשונות ובין עולם של מטה, ז’ ספירות תחתונות, הוא נקרא האדם השלם, או פרצוף שלם. הוא גם המחבר בין ספירת הבינה שהיא כנגד לאה ובין ספירת המלכות שהיא כנגד רחל. כמו שמוסבר בזוהר הקדוש, “בסוד ואנכי איש חלק, שמחזה ולמעלה נקראים ישראל ולאה, ומחזה ולמטה נקראים יעקב ורחל“ (זוהר בראשית א’, י”ב). כל סיפור הנישואים של יעקב עם רחל ולאה בא כדי להשלים את הפרצוף של הקדושה שיהיה אצל אדם אחד בצורה השלמה עבור התכלית וכדאי להעמיק בלימוד ולא מקומו כאן. אולם כן חשוב להזכיר את דברי הזוהר הקדוש, “ועל כן ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה” (זוהר בהעלותך, ס’).
כוחה של רחל
ישנו מדרש המספר על היציאה של עם ישראל אל הגלות לאחר חורבן בית המקדש. איך הלך הנביא ירמיהו לעורר את זכותם של האבות. עמדו האבות והתפללו על הבנים היוצאים אל הגלות ואף אחד מהם לא נענה. עד אשר “קפצה רחל אימנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: ריבונו של עולם! גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. כשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואיי ליעקב, יעץ אבי להחליפני באחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה. הודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני. לאחר מכן ניחמתי בעצמי, וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. לערב החליפו אחותי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל, וגמלתי חסד עמה ולא קינאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים, רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים, שאין בה ממש? והגלית בני ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?” (מדרש איכה רבה, כ”ד). על זה נאמר, “כֹּה אָמַר השם, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו ל”א, י”ד). מיד ענה הקב”ה לרחל בדברי נחמה, “כֹּה אָמַר השם מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם השם וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם השם, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם” (שם). אומר הרב שיינברגר שליט”א, “כוחה של רחל הוא בעניין המידות, וידוע שבשמיים מתייחסים בעיקר למידותיו של האדם, ומידותיה של רחל היו לגמרי מחוץ לדרך הטבע. רחל הרי לא גדלה בישיבה שבה מלמדים לעבוד על המידות, אלא בבית של לבן אביה, מקום “הבוהמה של עובדי אלילים”, מקום פרוץ ומקולקל, ודוקא שם הצליחה לתקן את מידותיה ולקנות מידות שמחוץ לדרך הטבע” (‘היכון’ חודש חשון). בזכות מסירות הנפש של רחל עם אחותה, בזכות ההתעלות מעל הטבע, זכתה לעורר בתפילתה את ההשגחה שמעל הטבע וזכתה להבטחה שישובו הבנים לגבולם, והנה אנחנו פה בזכות רחל אמנו.
דורות אחרי לאה ורחל באו צאצאיהם דוד ויהונתן ופעלו באותה מורשת. יהונתן בנו של שאול המלך משבט בנימין בנה של רחל המועמד הטבעי לירושת המלוכה של אביו, מגלה חיבה יתרה ותמיכה בדוד הנרדף על ידי שאול. דוד משבט יהודה בנה של לאה היה אמור להיות אויבו של יהונתן, ובכל זאת אומר דוד, “צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים” (שמואל ב’, א’). אהבת נשים, זוהי אהבת לאה ורחל, אשר בזכות ההתגברות מעל הטבע שעשתה רחל, זכה יהונתן להתעלות באהבתו את דוד.
הציון הקדוש
הילולת רחל אמנו ביום י”א בחשון היא ממש יום תפילה קדוש. המונים פוקדים את ציונה אשר בבית לחם מדי שנה בשנה, וגם בשאר ימות השנה. כתוב שהסיבה האמיתית לכך שיעקב קבר את רחל על אם הדרך בואך בית לחם, היתה בעצת השכינה, שגילו לו משמיים כי הבנים שלה יצטרכו לעבור שם בעת היציאה לגלות ושם יעמדו ויתפללו לעורר את זכותה של מאמא רחל. אומר הרב שיינברגר שליט”א, “היו צדיקים במשך הדורות שהיו הולכים להשתטח על קברה של רחל ומבקשים ממנה: אמא רחל! אנא אל תמנעי את קולך מבכי, המשיכי לבכות עד שהקב”ה יגאל את עמו ישראל” (שיחה תשנ”ח).
מוקדש לרפואת הרב משה בן אסתר, יעקב בן רוזה, פאוליזה כרמלה בת מוזלי, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.