ושוב חוזרים אל הסיפור על יעקב ועשיו. התאומים שהתחילו את המריבה שלהם עוד בבטן אימם. השניים שעליהם קיבלה רבקה את הנבואה, “שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו”. הם אמנם יצאו מאותה שלייה אבל היו כל כך שונים. אחד אדמוני ופרוע בהתנהגותו, איש שדה וצייד נפשות. השני תם ויושב אוהלים, עוסק בתורה ומכבד את הבריות. המאבק ביניהם נמשך מרגע צאתם לעולם, זה עוקב אחרי זה, וזה מנסה להרוג את זה, כל ימי חייהם. המדרש מספר שאפילו ברגעים האחרונים לפני שהכניסו את יעקב לקבורה במערת המכפלה, הגיע עשיו ודרש את זכותו על המקום. דרישה שעלתה לו בראשו. הראש שקבור עד היום במערת המכפלה. אבל המאבק הזה לא נגמר אפילו שם. הוא נמשך בין הצאצאים של עשיו ויעקב בכל הדורות. וחכמת הקבלה מלמדת שהמאבק הגשמי הזה הוא בעצם מאבק רוחני שורשי.
יש דרך ללמוד את סיפורי התורה באופן פנימי. או כמו שמחמיר רבי שמעון בר יוחאי ואומר, “סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, ‘גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך’, מה שמתחת לבושה של התורה”. הפלא הוא שאכן היו שני בני אדם, אחים תאומים, יעקב ועשיו. אלא שהסיפורים עליהם בתורה הינם בעיקר מלבושים לתכנים הרוחניים שהתורה מעבירה לכל אדם בכל דור ודור.
חכמת הקבלה מלמדת שכל מציאות התורה ולמעשה גם כל מציאות הבריאה נכללים בתוך כל יחיד. המאבק בין יעקב ועשיו מתנהל בפנימיות שלנו יום, יום, שעה, שעה. אלה שתי תנועות בנפש האדם, שתי מלכויות באדם, שתי הנהגות, שני כיוונים בנפש. כמו שאומרת הגמרא, “שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע”. בתוכנו ניטשת מלחמה של ממש בין שני היצרים הללו, יעקב ועשיו. תפקיד האדם הוא להתבונן ולהבדיל בין הקול של יעקב לזה של עשיו, ולברר מי מהשניים יקרב אותו אל המציאות הטובה ומי ירחיק אותו ממנה. נראה שבדור שלנו ככל שאנו מתקרבים אל גמר התיקון ואל סיום המערכה הניצחת בין עשיו ויעקב, הצורך לבחור בין השניים רק הולך ומתעצם.
האדם בנוי מהרצון לקבל המיוצג על ידי עשיו. כפי שרואים בסיפור התורה, עשיו אינו עוצר להתבונן לפני מעשה, אם יפסיד או ירוויח ממנו ברוחניות או בגשמיות. השם ‘עשיו’ מלשון ‘עשיה’. הוא ישר עובר למעשה. הוא מוכר את הבכורה בנזיד עדשים. עשיו אינו מסתכל בתכלית. הוא חי את הרגע בתאווה גדולה למלא ולספק את רצונו לקבל לעצמו. לעומתו, יעקב, מייצג את הרצון להשפיע ולהיטיב, את נקודת הנשמה שבתוכנו. הקול של יעקב הוא קול של עקביות, שיטתיות ושיקול דעת – לראות תמיד את “העקב” של כל דבר, את סופו ותכליתו. יעקב הוא הצד השקול אשר בוחן את כל מעשיו אל מול התכלית ומשתדל לראות כמה שיותר רחוק מה ישתלשל מהמעשים שהוא עושה בחייו.
חשוב שבכל רגע אדם ישאל את עצמו, מי אני?! אני עשיו?! אני יעקב?! שניהם נמצאים בי. האם אני פועל מתוך הרצון האגואיסטי לקבל לעצמי כאן ועכשיו?! או שאני מסוגל לדחות סיפוקים ולכלכל את מחשבותיי, דיבוריי ומעשיי בהתאם לתכלית הטובה?! המבחן הגדול הוא כמובן בעת הניסיון, ממש ברגע בו עולה הרצון המקולקל וניצב אל מול הידיעה הטובה, אז צריך לאסוף את כל הכוחות ולהשתדל לנהוג בגדלות עם הכוח של יעקב אצלנו בפנים.
מוקדש לשמירה על החיילים שלנו ועל כלל עם ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
מוקדש לרפואת יצחק צחי בן ג’מילה, רועי בן נילי, פנחס בן מרים רבקה, ים בת לי, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.