גוונים של אפור

זה לא חכמה לדעת להסתדר רק בתחומים של שחור ולבן. החיים בטבעם צבועים בהרבה גוונים נפלאים של אפור. האדם צריך לדעת לעשות טוב גם במקומות בהם הדברים אינם כה ברורים. בחברה שטוענת להיות מוסרית אמור להיות ברור לכולם מה מותר ומה אסור. כמובן שאדם המשתדל לחיות חיי תורה אצלו הגבולות ברורים יותר. יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה. זה מותר וזה אסור. כביכול, אלה הם חיים קלים מאוד. אלא שגם כאן יש את מה שנקרא ‘תחום הרשות’ – המקומות בהם הדבר מותר אבל לא נקבע אופן השימוש בו, הכמות והצורה בה אנו משתמשים בו.

הפרשה מספרת על מסעו של יעקב מארץ ישראל לחרן. נדודיו מבית אביו ואימו הצדיקים אל ביתו של לבן הארמי. יעקב איש האמת הולך אל לבן הרמאי. התורה מרחיבה על קורותיו – איך ישן, איך הלך, איך פעל במשא ומתן, איך נשא את נשותיו והוליד את בניו. אלא שהתורה לא באה לספר לנו רק את הפרטים הביוגרפיים של חיי יעקב. היא באה ללמד אותנו איך בזכות כוונתו, הפך כל דבר בחייו לחלק מהתורה הנצחית.

לפני צאתו לחוץ לארץ היו כל ימיו בין כותלי בית המדרש. הכול היה ברור ובטוח. עכשיו הוא מתמודד עם ענייני העולם הזה. בשם ‘יעקב’ מוצאים את השורש ע.ק.ב. חכמים נתנו רמז שאותיות אלו הן ראשי תיבות של ‘קדש עצמך במותר’. יש אסור ויש מותר, וכאמור יש את ‘תחום הרשות’. בתחום זה האדם נבחן מהי באמת מדרגת קדושתו ומדרגתו הרוחנית. למשל מה הוא בוחר לעשות בשעות הפנאי שלו. האם הוא מורח את הזמן באפס מעשה, שזאת אינה עבירה מובהקת כמובן, או שאולי הוא מחפש לעשות פעולות של הטבה עם סביבתו, גם אם זו לא מצוה מובהקת. למשל בתחום האכילה והשתייה. התורה אמנם ציוותה מה לאכול ולשתות ומה לא. אבל מה קורה כאשר יש לפני האדם יין כשר למהדרין והוא מברך עליו כראוי – כמה יין ישתה?! איך יתנהג אחר שתיית היין?! כמה אוכל יאכל?! כדי צורכו?! או יזלול וימלא את כרסו במעדנים שיגרמו לו לכבדות, עייפות ואי יכולת לתפקד כראוי?! השאלות כולן סובבות על איך יתנהג דווקא במקומות המותרים לו. האם ינהג בדרך ארץ ויישאר מאוזן במידות הנכונות של כל דבר?!

הנקודה היא שכאשר האדם עוסק בענייני הרשות כראוי וכיאות, הוא יכול להעלות את כל מציאותו למדרגה גבוהה יותר, עד שממש נהיה תורה מכל פרט במציאות שלו. כפי שמסביר זאת ‘בעל הסולם’ בבהירות כשהוא מפרש את הפסוק, “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ”. תפקיד כל יהודי להפוך ל”כהן”, כלומר, למשפיע לזולתו באופן שלם – חי ונושם ‘ואהבת לרעך כמוך’, בכל מה שהוא עושה, איפה ומתי שזה לא יהיה. עד “שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות חולין, כקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקורבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש”.

יעקב יוצא לחרן, אל חרון אף, אל מקום הקליפות וענייני העולם הזה. בכך הוא מנחיל לנו דרך כיצד לקדש את ענייני הרשות. זאת השלמות האמיתית, לחבר את כל התחומים, הטוב והרע, הקודש והחול, שהכול יהיה תחת קדושה אחת גדולה.