הבורא כל יכול

בפרשה אברהם ושרה מתבשרים על הולדת הבן. אברהם צוחק משמחה. שרה צוחקת ממש. היא מסתכלת בגופה אשר בלה וכביכול מתקשה להאמין שממנה יצא בן לאברהם. בתגובה לצחוקה של שרה אומר הקב”ה לאברהם, “הֲיִפָּלֵא מהשם דבר”. רש”י מפרש, “וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני”. גם אם באופן טבעי נראה שמשהו הוא בלתי אפשרי. אצלי הכל אפשרי.

התורה מספרת “ואברהם ושרה זקנים באים בימים”, ועוד כתוב, “ולשרה חדל להיות אורח כנשים”. מעבר לזה, שרה אמנו הייתה עקרה וישנו מדרש שאומר שאפילו רחם לא היה לה. ויותר מזה, כל האימהות של עם ישראל היו עקרות. זוהי התשתית הרוחנית שהניח הבורא עבור עם ישראל לכל הדורות. אלה השורשים של המציאות הגשמית והרוחנית של האומה הישראלית.

במשך ארבעת אלפים שנה ומהלך הדורות שחלפו מאז אברהם ושרה, האבא והאימא של כולנו, פועמת ברוח האומה אותה ודאות של “הֲיִפָּלֵא מהשם דבר?!”. אולי זה גם המקור לתחושה הכל כך ייחודית לעם שלנו, הרוח של “יהיה בסדר” המפעמת בכולנו. סוג של ודאות פנימית שגם במצב הכי תקוע, “אין שום יאוש בעולם כלל”, הכל יכול להשתנות! כי הרי, “הֲיִפָּלֵא מהשם דבר?!”. הבורא הוא כל יכול. אינסופי.

הוא חוקק סדר טבעי בעולם וחפץ שהדברים יתנהלו בדרך מסוימת. רצונו היה שהאימהות הקדושות יהיו עקרות. כך הוא נתן להן ולאבות את מתנת התפילה, האמצעי לשנות את הטבעים השונים. הוא בחר בנו כשותפים שלו בבריאה. עיקר חלקנו בעבודת השיתוף בין שמיים וארץ, בין בורא לנברא, היא עבודת התפילה. העבודה שאיתה ניתן לחולל נפלאות. ‘תפילה’ אותיות ‘פתילה’. ממש כפי שהשלהבת נאחזת בפתילת הנר כך השפע יכול להתלבש בצירופי אותיות התפילה. האותיות הן הכלים בהם מתאפשר לאור הבורא להתגלות בחיינו.

הבורא אמנם כל יכול וביכולתו לשנות את המציאות כרצונו בכל עת שיחפץ. אבל, הוא גם נתן לנו את הכוח לשנות מציאות על ידי תפילה, היכולת לחדש את הכלים שלנו לקבלת השפע, לחדש את המציאות. כאשר אנחנו פונים אליו בתפילה, כמו שעשו אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב, רחל ולאה, אז המציאות יכולה להשתנות. עם ישראל נוסד מהמקום של, “ואברהם ושרה זקנים באים בימים”, כדי לגלות את המציאות הרוחנית השורשית של “הֲיִפָּלֵא מהשם דבר?!”. עם ישראל נולד מעל הטבע ויכול לחיות מעל הטבע.