היחס שלנו אל המוות קובע הרבה מאיכות ואופי חיינו, בין במודע ובין שלא במודע. רוב בני האדם מפחדים מהסופיות של המוות. יש כאלה שאפילו לא מוכנים לדבר על זה. אותיות המילה ‘פחד’ מתחלפות ביניהן ויוצרות את המילה ‘דחף’. חיינו הופכים למכלול של מחשבות, רגשות ופעולות שונות ומגוונות המסובבות מהדחף הזה. כלומר, הן מונעות על ידי הפחד. הפרשה מאתגרת אותנו להתבונן במושגי המוות והחיים מחדש וזה מתחיל כמובן בשם הפרשה – “חיי שרה”. הפרשה פותחת, “ויהיו חיי שרה”, ומיד לאחר מכן, “ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון”, והפרשה מספרת לנו על קבורתה של שרה במערת המכפלה. על פניו נראה כאילו היה צריך לקרוא לפרשה, “מות שרה” ולא “חיי שרה”. אלא שהדברים דורשים התבוננות עמוקה יותר.
הזוהר הקדוש מגלה לנו שאחרי חטאו של האדם הראשון כל מציאות הבריאה השתנתה – הטוב והרע התערבבו יחד וכך גם מושגי המוות והחיים התחלפו ביניהם. כשתינוק נולד כולם שמחים. כשאדם נפטר כולם עצובים. הזוהר אומר שהכל הפוך. הנשמה הנצחית יורדת מהעולם העליון לפרק זמן מאוד מוגבל בעולם הזה. עולם שהוא ברובו מלא בייסורים וניסיונות. כביכול, פרק “החיים” קצר כל כך לעומת פרק “המוות”. משהו פה לא הגיוני. יש לנו מושג כזה “לעשות חיים” – בילויים, נסיעות, טיולים, קניות וכו’. יחד עם זאת, בסופו של דבר הרבה פעמים רובנו מרגישים איזו ריקנות אחרי כל זה, תחושה שהיא דווקא כמו ההפך מחיים. אגב, חשוב לציין שאת בית הקברות אנחנו מכנים “בית החיים”. הספרים הקדושים מגלים לנו שכאשר האדם נפטר, הוא נפטר מהעולם הזה המוגבל וחוזר להידבק באור האינסופי. הנשמה מסיימת את התיקון שבאה לעשות. היא חוזרת הביתה אל שורש האור ממנו באה, החיים הניצחים.
העניין הוא שזה לא רק עניין גשמי ורוחני של החיים והחיים של “אחרי החיים”. אלא הכל קשור לאיכות החיים ולקשר של הנשמה אל בוראה בכל עת, גם בעולם הזה. ישנו כוח אחד העומד מאחורי כל הכוחות בבריאה והוא נקרא “חי החיים”. הקירבה או הריחוק שלנו ממנו הן מה שקובעות את מידת החיים ומידת המוות אותה נחווה. לכן, חכמים אמרו שהרשעים בחייהם נקראים מתים ואילו הצדיקים במותם נקראים חיים. בעל הסולם מסביר כי קירבה וריחוק בין הרוחניים נקבעים על פי מידת ההשתוות ביניהם. המילה ‘רשע’ היא ראשי תיבות ‘רצון של עצמו’, כלומר, ‘אגואיזם’. התנועה האנוכית הפוכה לתנועה של אור הבורא – מקור הנתינה והשפעת אור החיים. לכן הרשע נקרא ‘מת’, כי הוא בפירוד מ”חי החיים”. לעומתו, צדיק, העוסק כל חייו בטובת הכלל, משתווה בצורתו לאור הבורא ולכן נקרא ‘חי’ בחייו ו’חי’ אפילו לאחר פטירתו. החיים והמוות אחוזים ביד המידות, המעשים וההתנהגות שלנו.
שרה אמנו שכל חייה היו מוקדשים לעשיית חסד עם הזולת, גם לאחר פטירתה מהעולם הזה, המשיכה להיות דבוקה בעצם החיים ומכאן שם הפרשה – “חיי שרה”. חיים ומוות הם מושגים יותר פנימיים ממה שנגלה לעיניים שלנו. הדרך לדבוק בחיים היא על ידי חיים של השפעה והטבה. הבחירה בידינו אם לחיות או למות בכל פעם מחדש. הבחירה שלנו היא “ובחרת בחיים”!
גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
עוזרים בהפצת חכמת הקבלה >>
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת הרב מרדכי בן שרה מאשה, אסף בן אביטל פסיה, איתן בן נעמי, משה בן עליזה, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.