פרשת ‘שופטים’ לפי הקבלה והחסידות לחיזוק חיי האמונה
לא אוהבים פחד
הדור הזה לא אוהב לפחד. במיוחד לא כשמדובר על פחד מהבורא. כולם רוצים רק אהבה. אבל מה לעשות שהעבודה הרוחנית השלמה כוללת גם את האלמנטים החשובים הללו –’פחד’ ו’יראה’. הזוהר הקדוש קורא לאהבה ויראה – “תרין כנפין” – שתי כנפיים. כדי לעוף במעלות הרוחניות אנו זקוקים לשתי הכנפיים. הנה בעוד זמן קצר נעמוד במעמד המשפט הגדול של ראש השנה ובתפילת מוסף נבקש, “וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ השם אֱלקֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם”. כדי לעשות את רצונו של הטוב והמיטיב בלבב שלם, צריך גם קצת לפחד. הדור הזה אולי בורח מהדיבור על פחד, אבל במקביל רואים איך שכולם מלאים פחדים מפחדים שונים. הדבר דומה לעניין שיש לנו עם המושג ‘מלחמה’. לא רוצים עוד מלחמות זה נכון. אבל מה לעשות שיש מלחמה אחת פנימית שאותה אנחנו חייבים להילחם. מעבר לכך, אם נפסיק להתנגד וצא למלחמה הזאת, נגלה בוקר אחד שאין יותר מלחמות אחרות בעולם. אם בתקופה זאת של חודש אלול נשכיל להבין את עבודת היראה מול מלך מלכי המלכים, על ידי כך נצליח להשתחרר מכל הדאגות והפחדים שממלאים כל פינה בחיינו, ונזכה לעבוד את הבורא בפשיטות ותמימות. זאת הדרך אל האהבה האמיתית, הדרך ללא קיצורי דרך.
מי יושב בראש
הפרשה מתארת את התפקיד והמבנה של הנהגת העם, “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר השם אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק”. הפרשה מזהירה עד כמה חשוב למנות הנהגה ישרה והגונה, הנהגה שלא תטה את העם מדרך הישר. כמובן, שכאשר לומדים את פנימיות התורה, ברור שהפרשה מדברת קודם כל על ההנהגה הפנימית שכל אדם שם על עצמו אצלו בפנים, במח ובלב. התקופה של לפני ראש השנה היא הזמן הראוי לברר איזה הנהגה כל אחד מאתנו שם על עצמו בפנימיותו. זה הזמן בו אנו מכינים את עצמנו למעמד המלכת המלך בראש השנה. כמו שאנו מבקשים בתפילת ‘ונתנה תוקף’ בראש השנה, “אלקינו ואלקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, השם אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה”.
המלך בשדה
על מנת שלא נבהל כל כך בכניסתנו אל בית הדין של ראש השנה, לעמוד מול כסא המשפט, ניתן לנו חודש שלם בו נאמר, “המלך בשדה”. מלך מלכי המלכים מטייל עכשיו בשדה של העולם הזה כדי שנתרגל לנוכחותו עמנו. דוקא ספר ההלכה ‘שולחן ערוך’ מבהיר מדוע כל כך חשוב לתפוס את העניין הזה של נוכחות המלך עמנו. דוד המלך אומר, “שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד“ (תהילים ט”ז ח’), ואומר הרמ”א ב’שולחן ערוך’, “זהו כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול”. הכרה בנוכחות המלך משנה את התודעה וההתנהגות של האדם. ממשיך הרמ”א, “…כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב”ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו… מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי”ת ובושתו ממנו תמיד”. ה’משנה ברורה’ מוסיף, “בשם האר”י ז”ל, שיצייר שם הוי”ה תמיד נגד עיניו בניקוד יִרְאָה, כזה יִ-הְ-וָ-ה, וזהו סוד “שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד”, וזה תועלת גדול לעניין היראה”. יראה זה אותיות ראיה, שע”י ההתבוננות העמוקה בכך ש”המלך בשדה”, יבוא לידי ראיה חדשה של המציאות.
העניינים הנשגבים הללו בעבודה הרוחנית לא ניתנו לנו בגלל שהבורא הוא איזה שליט עריץ שמעוניין שמישהו מבריותיו יפחד ממנו. כל העבודה מיועדת עבורנו הנבראים. כדי שנצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולתקן את טבענו ומידותינו. כדי שנצליח להפך את ההנהגה האגואיסטית שלנו להנהגה אלטרואיסטית טהורה. אם לא נפחד מהדבר הנכון, אם לא נפתח את מידת היראה, אז הטבע שלנו יכריע. נמשיך להיות חסידי ‘נח’. פעם עובדים ועושים את הדבר הנכון כי זה “נח” לנו ופעם לא. פעם משפיעים לזולת כי זה “נח” לנו ופעם לא. כדי להגיע אל התכלית, העבודה צריכה להיות תמידית וללא פשרות. הפחד והיראה הם כלי ליצירת סביבת העבודה הטובה ביותר כפי שיתברר בהמשך.
איך מבקשים מלך
במרכז הפרשה עומדת מצות המלכת מלך על ישראל. התורה אומרת, “כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר השם אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי”, ובפסוק אחרי כתוב, “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר השם אֱלֹקֶיךָ בּוֹ”. כביכול יש כאן סתירה בין שני הפסוקים לגבי המלכת מלך. מדברי “אור החיים” הקדוש מתחדדת הסתירה, “מאומרו “כִּי תָבֹא… וְאָמַרְתָּ”, משמע כי לא מצות השם עליהם למלוך מלך, אלא אם יאמרו, הרשות בידם, וממה שגמר אומר, “שׂוֹם תָּשִׂים”, שיעור הלשון מוכיח שמצות השם היא להמליך עליהם מלך”. העניין הוא שבתוך מעשה ההמלכה עשויות להיות שתי כוונות שונות בתכלית. ממשיך “אור החיים”, “ונראה שכוונת הכתובים היא על זה הדרך לפי שיש במינוי המלך ב’ גדרים. א’, שיהיה המבטח בו להנהיג המלחמות בעוצם חכמתו ולצאת כגבור ביום קרב כסדר מלכי האומות, וזה הוא דבר שנוא בעיני השם, כי סדר מלכי האומות לא ילכו בהם אחרי כשרון המעשה אלא אחרי תועליות החושיות (תועלת החושים), הגם שלא ימצא בו דבר טוב מהמושכל, גם ישימו בו כסלם ותיקותם, ומן השם יסור לבבם, וגדר ב’ הוא, לכבוד ולתפארת ישראל וכדי שהשם יעשה בזכותו, כדרך שהיה השם מושיע ישראל ביד השופטים וביד מלכי ישראל הכשרים… ודבר זה הוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם”. הכל תלוי באיך ולצורך איזו מטרה מבקשים מלך.
מלך תחת מלך
התורה הזהירה מפני המלכה לא ראויה וגם ידעה מראש מה יהיו תוצאותיה. באחרית ימיו של שמואל הנביא כתוב, “וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם” (שמואל א’ ח’). ממש כאזהרת התורה מפני כוונה לא נכונה, כך באו זקני ישראל וביקשו שלא כהוגן, “שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם”. אנחנו רוצים להיות ככל האומות, להרגיש טוב עם עצמנו שיש לנו מלך כמו כולם. כיוון שהכוונה משפיעה על תוצאות המעשה, מלכותו של שאול נגמרה בקלקול גדול. לכן כבר בעת שביקשו העם מלך נגרמה לשמואל הנביא עוגמת נפש גדולה וכאשר התלונן בפני הקב”ה נאמר לו, “שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם” (שמואל א’ ח’). רש”י מפרש, “בי מאסו, ולא חפצו במשפטי התורה”. על זה כותב “אור החיים”, “ואפשר לומר כי אם ישראל יהיו כשרים ולא ישאלו מלך, והיה השם למלך עליהם… גם השם יחפוץ להיות מלך ישראל הוא לבדו”.
פנימיות המלכת המלך
בתוך האדם יש מאבק על ההמלכה. מלחמת הגוף והנשמה. מטבע הדברים הגוף שהוא החומר של הרצון לקבל הוא המולך. אולם על מצב זה אמר שלמה המלך, “עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ” (משלי ל’ כ”ב). כאמור, ענין ההמלכה וההנהגה החיצונית שהפרשה מדברת עליהן הן קודם כל עניין העבודה הפנימית של האדם. רבי ישעיה מרופשיץ אומר, “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ” – על עצמך, “מֶלֶךְ” – שתהיה שולט על רוחך, מעשיך והתנהגותך”. תורת החסידות מלמדת שכאשר מדובר על הגויים, “אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל הַגּוֹיִם”, מדובר על בחינת הגוף שלנו. בימי שמואל העם ביקש, “שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם”. דיבור זה מחזיר אותנו לחטא העגל שם ביקשו העם, “קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ” (שמות ל”ב א’). הרב שיינברגר שליט”א מסביר שהשימוש במילה “לָנוּ” מעידה על התעוררות גדולה של הרצון לקבל ובשני המקרים הנ”ל היא הובילה להרס גדול.
בבואנו אל ראש השנה ואל זמן המלכת המלך, ראוי שנתבונן היטב את מי אנחנו ממליכים בתוכנו, את הגוף או הנשמה. להמליך את הקב”ה, זה להמליך את רצון הנשמה, הרצון להשפיע ולהיטיב, שיהיה הוא שולט על מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו. להבדיל, להמשיך ולהמליך את היצר הרע, רצון עצמי אגואיסטי טבעי, זה להמשיך את מסלול הייסורים האנושי. חודש התשובה נועד לעשות תשובה על כל הפעמים שמאסנו בקב”ה, שהלכנו עם הגוף ולא עם הנשמה, שהמלכנו אלהים אחרים אצלנו בממלכה הפנימית. אולם התורה אומרת לנו, “שׂוֹם תָּשִׂים”, בכפילות לשון, כדי שלא נתייאש אף פעם, כדי ששוב ושוב נמליך את הקב”ה “על כל העולם כולו” אצלנו בפנים קודם כל.
מידת היראה
הענין הוא שכאמור, הטבע של הרצון לקבל הוא חזק מאוד ולכן כדי להצליח במשימת ההמלכה הפנימית, חייבים גם את מידת הפחד והיראה מפני הקב”ה. הפרשה אומרת, “תָּמִים תִּהְיֶה, עִם השם אֱלֹקֶיךָ”. תמים זו שלמות. החוזה מלוּבּלין אמר פעם לרבי נפתלי מרוּפּשיץ, שנחשב חכם גדול, כי בתורה לא כתוב “חכם תהיה עם השם אלוקיך”, אלא “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ” (דברים יח יג), היינו שהחכמה אינה חשובה אלא התמימות. ענה לו רבי נפתלי, “כדי להיות תמים עם השם צריך הרבה חכמה”. על כך כתוב, “רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת השם” (תהילים קי”א י’), והדברים עמוקים מאוד. זה שתרגם אונקלוס את הפסוק – “תָּמִים תִּהְיֶה” – “שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחְלְתָא דַּהשם אֱלָקָךְ”, תמים תהיה ביראת השם.
חודש אלול ידוע כחודש היראה. כבר אמרו חכמים שמשנכנס אלול אפילו הדגים שבים רועדים, ושכבר מתחילת החודש שומעים בשמים את הכסאות זזים בבית דין של מעלה לקראת המשפט הגדול. הרבי אברהם מסלונים אומר, “באלול ובתשרי מתפשטת יראת שמים בעולם, ויש חשש שיצר הרע לא ימשיך חלילה את היראה ליראה חיצונית, בבחינת “פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים” (ישעיהו ל”ג י”ד), על כן אומרים “לְדָוִד השם אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, השם מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד” (תהילים כ”ז), שאין שום יראה זולת יראתו יתברך הטהורה”. המזמור הזה מלווה אותנו מראש חודש אלול ועד לשמחת תורה, פעמיים ביום אחרי התפילה. המזמור הזה מכוון אותנו אל העבודה הנכונה. מלמד אותנו שצריך לאסוף את כל הפחדים הנפולים שלנו, הפחד מרופאים, סוכני ביטוח, בנקים וכו’, ולחבר אותם אל הפחד מהניתוק שלנו ממקור החיים, מהקב”ה. כמו שאמרו, מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד. כשנפסיק לפחד מלפחד מהקב”ה, נמצא את היראה האמיתית, ומשם נזכה לטפס אל יראת הרוממות ואל אהבת השם.
עבודת זרה ושמה דאגה
בפרשה התורה מזהירה את האדם לבל יפנה לכל מיני סוגים של עבודה זרה כדי לגלות נסתרות, “כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ… לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר, וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת השם כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה”, וההמשך כאמור, “תָּמִים תִּהְיֶה, עִם השם אֱלֹקֶיךָ”. רש”י אומר, “התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו”. המון אנשים בדור שלנו עדין פונים אל כל מיני עבודות כדי לגלות עתידות. זאת משום שכולם מלאים דאגות ומחפשים תשובות מרגיעות שימלאו את חסרון אי הידיעה. הרה”ק מסיקווירא אומר, שרש”י אשר בדרך כלל מקצר מאוד במילים, מכפיל כאן את המילה תמימות כדי להדגיש את חשיבותה. שלמה המלך מגלה איך נסיר את הדאגות מלבנו, ואומר, “דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה” (משלי י”ב כ”ה). רש”י מפרש, “ישיחנה מדעתו”. כדי להשיח משהו מדעתנו, צריך למלא את דעתנו במשהו חלופי. הרמב”ן מסביר מהי התמימות הרצויה, “שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצונו לומר אורים ותומים”. המילה ‘תומים’ כתובה בתורה ללא האות ו’, וניתן לקרוא אותה כמו המילה ‘תמים’. הדעת התמימה והמלכת מלך מלכי המלכים על כל המקרים שלנו, היא המפתח ליציאה מהדאגנות.
סוף לפחד ולדאגה
מוקדש לרפואת רועי בן נילי, פנחס בן מרים רבקה, ים בת לי, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, קרן נעמי בת עפרה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, ליאת דבורה בת אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת לאה בת חיים ז”ל, עפרה בת עמנואל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.