מתוך לימוד קבוצתי במאמר ‘מתן תורה’ של הרב אשלג, ‘בעל הסולם’, דיון ושאלות תשובות עם הרב דוד אגמון
שיקום חברתי:
התבוננותי במשמעות הלימוד שאנחנו עושים כאן, ועלתה לי תמונה, דמיון, של עם ישראל, קמים מהריסות העבר, ומתוך ההריסות מקימים מציאות חדשה. אבות אבותינו נהגו בדרכה של תורה, אבל הדור שלנו פוסע בתוך בליל של דעות עבר ותפיסות משובשות, אשר לאו דווקא קשורות למציאות החיים. הסבים והסבתות שלנו עוד הייתה להם אידיאולוגיה ברורה כביכול, עוד הבינו מה הם עושים פה, וכו’… אבל הדור שלנו והדור שבא אחרי כן, זו דרך ללא דרך. הכל פרוץ, המוזיקה, הדיבור, הדעות, התרבות… כל התחומים שנסתכל עליהם, הכל ממוחזר ובנוי על קרעי תרנגולת של חלקי דברים ושברי תובנות שטחיות למדי. ראיתי את זה לרגע כמו עולם שלם של תרבות הרוסה לגמרי… וכן, אנחנו דור הגאולה, הדור האחרון, ואנחנו כמו עוף החול שצריך לקום לתחייה.
למה אני מזכיר את זה? כי זו באמת זכות גדולה מאוד לבדוק מחדש, לפשפש מחדש, לגלות שיש בתוכנו המון הריסות שצריך לסלק אותן, המון “חושך מצרים” שצריך לסלק אותו, ולנסות לבנות תשתית חדשה. אבן השתיה בבית המקדש זה מלשון תשתית, זו התשתית של כל העולם, התורה שלנו והדרך הזאת, והקבלה וכל החכמה הזאת, זו תשתית של חברה חדשה. במפגשים האלה נזרעים זרעים נפלאים בדיוק לזה.
הערה: זה הכל תלוי בשינוי הפנימי של האדם עצמו.
דוד אגמון: זה בדיוק מה שבעל הסולם מלמד אותנו. המציאות החיצונית היא מראה של המציאות הפנימית שלנו. לא באנו לעולם הזה כדי לשנות את האחר, את הילדים שלנו, את הבן זוג שלנו, אלא כדי לשנות את עצמנו. ברגע שבן אדם עושה שינוי והשינוי הוא אמיתי, הסביבה שלו משתנה, המציאות החיצונית שלו משתנה. שום דבר אחר לא יעזור. זו מציאות מוכחת.
אמנם כשלומדים את זה בפעם הראשונה, כפי שזה מופיע ב”ספר ההקדמות”, בסיום מאמר “הקדמה לספר הזהר”, שם הוא עוסק בפנימיות וחיצוניות העולם, אז זה נראה מעט מופרז, כל כך מדוייק. איך יכול להיות שיש לי כוח להשפיע על כל מערך החיים שסביבי, על האנשים שאיתי בעבודה, במשרד, על חברי משפחה, רק על ידי זה שאני משנה את עצמי?! אבל כשאדם חווה את זה, טועם את זה, זה ברור כשמש בצהרים. זה מתבהר שזו הדרך היחידה ליצור שינוי. לא אותך אני משנה, אותי אני משנה, ועל ידי זה אתה תשתנה, המציאות תשתנה. רק על ידי זה שעוד אנשים יחשפו ללימוד הפנימיות וישנו את עולמם הפנימי, תשתנה המציאות החיצונית, ונזכה לראות את עם ישראל מתחדש באמת.
המשך לימוד:
אות ט”ז:
ובאמור מצאנו הפתח להבין במה שעמדנו לעיל (אות ג’ וד’) בעיקר תוכנה של המצוה הזאת “ואהבת לרעך כמוך” איך מחייבת אותנו התורה בדבר שהוא מהנמנעות לקיימה, עש”ה.
אכן השכל! שמהטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הק’ אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ומעלה, כי אז כל אחד מהאומה נשאל אם מסכים לעבודה הנשגבה הזאת, ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש לדבר ואמר נעשה ונשמע, אז נעשתה האפשרות לקיים את כללות התורה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.
כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם, ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ונפשם ככל גדרה של המצוה “ואהבת לרעך כמוך”, אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של ואהבת לרעך כמוך בכל אותם התנאים המבוארים באות ג’ וד‘.
כי איך תפול עליו דאגה על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים עומדים על המשמר הכן בהשגחה עצומה שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה ואין צריך לומר בזמן האבות שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצוות שבין אדם לחברו כפי הקוטב של ואהבת לרעך כמוך, כמבואר באות ג’ וד’, ולפיכך לא ניתנה להם התורה”.
אות ט”ז: נחזור קצת לאות ט”ו כדי להתחבר למפגש הקודם: “ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר” – לקיים מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ – “תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ” – שרק בזמן יציאת מצרים, פתאום הייתה שם לידה ונולד העם – “לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצוות שבין אדם לחברו, כפי הקוטב של “ואהבת לרעך כמוך”, (כמבואר באות ג’ וד’), ולפיכך לא ניתנה להם התורה”.
תלמיד: זה לא מסתדר עם מה שהזוהר אומר על “כנישתא חדא”. שם כתוב שמספיק קבוצה אחת של עשרה אנשים שתקיים את זה כדי להביא את הגאולה וגמר התיקון.
דוד אגמון: קודם כל צריך להבין שמה שאומר כאן בעל הסולם מדובר על לפני מעמד הר סיני, לפני קבלת התורה. לפני שנהיינו לאומה אי אפשר היה באמת לקיים את התורה, שזה עניין קיום מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’. זאת לא עבודה ליחידים. אולם, לאחר שנהיינו לעם וניתנה התורה, עכשיו קיימת בעולם האפשרות להגיע לתיקון השלם, והיא יכולה לצאת לאור בכמה אופנים. למשל, “כנישתא חדא”, קבוצה של עשרה שעסוקה בקיום מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ על פי קוטבה הנ”ל. אולם בנוסף לזה, בעל הסולם כותב במאמר “60 ריבוא נשמות”, שיכול להיות רק אחד שיתעורר ויכיל את כל ה-60 ריבוא נשמות. ממש כמו שכתוב שיש בכל דור ובכל זמן את הנשמה הכוללת שהיא בחינת משה רבנו. בעל הסולם מסביר שזה יכול להיות עבד שעובד מאחורי הרחיים או נשיא הדור, כל מי שיגיע לאהבת ישראל כזאת שיכלול בתוכו את כל הנשמות של עם ישראל, בזכותו תבוא הגאולה. נראה שהעניין הוא שאם עשרה אנשים או אחד יגיעו לתודעה מסוימת, זה ישפיע על כולם.
כתוב שגם אחרי שמשיח יבוא יהיו בירורים בעולם, יהיו כאלה שלא יכירו בו, עד שכולם יכירו בו. יש תיקון כזה או כזה, יש כמה דרכים. בכל אופן מה שהרב שליט”א מנסה לעורר אותנו אליו, זה להתעוררות מלמטה, עבודה שלנו האנשים הפשוטים. כי בעצם יש לנו מצווה אחת, שנקראת “מצוות השפעה”, מצוות “ואהבת לרעך כמוך”, ועל ידי התעוררות מלמטה, מהעם עצמו, לאט לאט יצטרפו היחידים ותהיה התעוררות רבתית. אז היום זה שמוליק או מיכל, והילדים שלהם, ומחר רבים נוספים. הרבי מלובביץ’ אמר שמשיח כבר עומד, החליפה תפורה, רק חסר כמה כפתורים לצחצח בחליפה. התודעה הזאת כבר כמעט מוכנה לרדת לעולם. היא ממש נושקת לעולם כבר. מה חסר? התעוררות. הכנת הכלי המתאים לאור הזה.
בשביל זה אנחנו מתאמנים כאן. אנחנו מבררים את הכיוון, ובזכות הערבות, בזכות התודעה הקולקטיבית של עם ישראל, כמה שיותר אנשים יתעוררו לעניין, תיווצר רשת כזאת, זה יעלה את כולם לשם. כשאנחנו מתאמנים כאן, אז עוד אדם, אורן… מנחם… לאט לאט מבינים שזה הכיוון. משהו משתנה בתודעה, זה מהפך פנימי… ולאט לאט הרשת שתיווצר היא תחבק את כלל עם ישראל, וב”ה כלל עם ישראל יתעורר מזה.
אות י”ז: “ובאמור נוכל להבין מאמר, אחד מהתמוהים שבמאמרי חז”ל, דהיינו במה שאמרו, אשר “כל ישראל ערבים זה לזה”, שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. כי היתכן אם מי שהוא חוטא או עובר עבירה, ומכעיס את קונו, ואין לך שום הכרות ושייכות עמו” – הוא גר בגליל, בנתיבות, אתה לא מכיר אותו בכלל – “יגבה הקב”ה את חובו ממך?”. מה זה ערב? כשאני בא לחתום על עסקה ומישהו בא וערב לי על הכסף, הוא לוקח אחריות. אם אין לי כסף הוא יבוא וישלם. התורה אומרת לנו שאותו הדבר פועל ברוחני. כל ישראל במעמד הר סיני נעשו ערבים זה לזה. דהיינו, אם אחד חטא, קלקל, פגם בצינורות השפע, אחר ישלם. יש צדיקים שמקבלים על עצמם לשלם על הרבה מעם ישראל. בעל הסולם אומר, “שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית”.
“ומקרא כתוב: “לא יומתו אבות על בנים וגו’ איש בחטאו יומת”. ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לך לגמרי, שאינך מכיר לא אותו ולא את מקומו נמצאת ערב בחטאיו?”. אנחנו ערבים זה לזה ממש בכל רגע, בהכל. כמו שלכולנו יש את אותו אוויר… כך שאם מתפוצץ כור גרעיני ביפן, הפסולת של זה יכולה להופיע פתאום יום אחד בניקרגואה… זו מערכת אחת שלמה. לכן זו לא שאלה אם קיימת ערבות או לא, זו מציאות. כמו שיש אוזון אחד, יש אוזון רוחני אחד. כל העולם ערב זה לזה, וישראל עוד יותר ערבים זה לזה, בצורה בלתי ניתנת להפרדה.
שואל בעל הסולם, “ואיך אומרים אשר אפילו הנכרי לך לגמרי, שאינך מכיר לא אותו ולא את מקומו נמצאת ערב בחטאיו?“. זו שאלה… נכרי, זר לך… ואתה ערב לו? יוצא שהאחריות הראשונה שהוא מבקש מאיתנו פה, זה להבין בתודעה שלנו, להפנים, שיש לנו ערבות. שאנחנו לא, כמו שהזמר ההוא אמר, “אל תקרא לי עם, אני רק בנאדם”. אני יחידה נפרדת. מה אתה מערבב אותי איתך עכשיו? שיש לנו גורל אחד… ארץ אחת… תן לי את אוגנדה ואני אחיה שם. זה בדיוק הפוך. ההוא שמעצבן אותי בכביש, רגע, אני צריך לעצור, להיזכר… אנחנו בערבות… ויתרה מזאת, הוא אומר, הנכרי לך, שאתה אפילו לא רואה אותו, דע לך שאתה ערב לו.
שאלה: ומה עם אומות העולם? אנחנו ערבים להם באמת?
דוד אגמון: אז כמו שאמרתי קודם, אנחנו חברה ותרבות שקמה עכשיו מהריסות. המון מהמושגים מעורבבים… עברו בלנדר. צריך לעשות התבוננות בכל המושגים וזה לא הכל קורה בבת אחת ובטח שלא מועמס על מפגש אחד יחיד. צריך להבין מי הן אומות העולם ומה הן מייצגות, בעולם ובפנימיות. ככלל, מי שנלחם בנו, שונאי ישראל ממש, יש מצווה לשנוא אותם. אבל אם נתקעת רק בחיצוניות של לשנוא את הגוי הזה, אז פספסת את העבודה האמיתית. עלייך לשנוא את הגוי שיושב לך בפנים, שרוצה לנאץ את השם. איפה מוזכרת המילה נאצים בפעם הראשונה? בתורה. הקב”ה שואל את משה, “עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה” (במדבר י”ד, י”א). זה מתחיל בפנים ואחרי כן זה מתבטא בחוץ. אנחנו מצידנו צריכים לעשות עבודה פנימית. לגבי הערבות לאומות העולם, זה יתבהר בהמשך.
“והמעט לך זה, קח וראה במסכת קידושין דף מ’ ע”ב, וזה לשונם: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, – שכתוב “אחרי רבים להטות”, ממש כמו שהיינו צועקים במשחקי ילדים, “הרוב קובע”, “עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. עכ”ל. והנה עשאוני ר”א בר”ש ערב גם בשביל העולם כולו”, קודם כל בשביל עם ישראל, אבל גם בשביל כל העולם כולו.
האדם הוא עולם קטן. מה שאני עושה מקרין על כל העולם. לכן חז”ל אמרו שהאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא מחצה ומחצה, חציו טוב וחציו רע. אם הוא עושה דבר טוב הוא מכריע את עצמו לכף זכות, ואז גם את כל העולם לכף זכות. וכך גם להיפך, אם יעשה מעשה רע… – “שנמצא לדעתו אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד יגרום במעשיו זכות או חובה לכל העולם כולו. שזוהי תמיהה ע”ג תמיהה”.
אפשר לעשות מעשים טובים ולא טובים לסירוגין… ואפשר להגיד, כמו שאמרנו חלקנו, נמאס לנו לעסוק בפינג פונג, פעם אני ככה ופעם אני ככה. אני בוחר לקיים מצוות ‘ואהבת’, וללכת בכיוון הזה, ואז גם אם אני טועה, זו טעות בדרך לדבר הנכון…
זאת באמת תמיהה ע”ג תמיהה. הכיצד אני ערב לכל מי שמסתובב בברלין, מצרים, קוריאה, ככר תחריר, ככר דיזנגוף? הלכתי ברחוב פלורנטין בדרך לבית הכנסת יחד עם הבן שלי וחבר. ברחוב עמדו שלושה בחורים, עם עגילים בכל מקום וכל ההיסטוריה של האמנות על הגוף שלהם. נראים כמו “רד נקס” (אמריקאים לבנים), ועברנו על פניהם, הסתכלתי להם בתוך העיניים וקלטתי שיש לי ערבות איתם, ואמרתי לחבר מיד, הם נראים כמו ככה וככה, אבל תסתכל טוב בעיניים, יש שם את הניצוץ. ובאמת קשה היום לראות, הקליפה קשה מאוד, העטיפה, הבלבול… ובכל זאת כשאתה מסתכל אתה תראה את הניצוץ. אולם מה שקשה להבין ולקבל זה שאני ערב לא רק לאלה בככר דיזנגוף, אלא גם למשיגנע הזה מצפון קוריאה.
“אולם לפי המתבאר לעיל הרי דבריהם ז”ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשטות, כי הנה הוכחנו לעינים אשר כל פרט ופרט מתרי”ג המצוות שבתורה סובבים על קוטבה של המצוה האחת של ואהבת לרעך כמוך, ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה שכל חבריה מוכנים לדבר”.
“הוכחנו לעינים” – עיניים מורה על חכמה, דהיינו שכל. זאת אומרת, שהראנו בשכל. כי צריך להבין טוב בשכל שיש לנו גם את מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ שזולתה אין תיקון לעולם, וגם להבין שאנחנו זקוקים לכל האומה כדי לקיים את זה, וצריך שכל האומה תקבל על עצמה את זה מחדש. כבר קיבלנו על עצמנו פעם אחת, אז צריך שרק יתעורר ה”רשימו”, זיכרון של אותו המעמד. שנבין שאנחנו ערבים זה לזה, ויותר מכך, שאנחנו ערבים גם לכל העולם כולו. כי מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ מתחילה בביתו של אדם, ונמשכת אל שכונתו ועירו ועמו וארצו ואל כל העולם כולו. כולל הגויים. רק שצריך לשים את זה בסדר הזה, ולא להתבלבל.
“בעל הסולם” התחיל את המאמר הזה ב”ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה”, ועשה איתנו סיבוב גדול והביא אותנו לנקודה שאנחנו נבין את הערבות, ונבין שאנחנו צריכים להפנים את הערבות הזאת על מנת לבנות את החברה המתוקנת, חברה שמושתתת על ‘ואהבת לרעך כמוך’. והכל תלוי בהכל.
בפוטנציאל יש לכל אחד מאתנו את היכולת, על ידי שינוי פנימי, להכריע את כל העולם לכף זכות. כי הרי לאדם יש מאזניים פנימיות של זכות וחובה, ועל ידי זה שהוא דן את עצמו לכף זכות, כלומר עושה מצווה אחת כדי להכריע את עצמו לכף זכות, הוא מכריע בעצם את כל העולם כולו. יש לנו יכולת השפעה עצומה.
חברים, יש לכם, לכל אחד מכם, יכולת השפעה אדירה, ממש. בצורה שלא תאומן. זה לא רק לקום ולעשות מעשה כלשהו. זה לחיות את זה, לחשוב את זה, לדבר את זה בכל רגע ורגע, להזכר בזה. צריך לקחת את ספר “מתן תורה” למשרד, לעבודה ומדי פעם לפתוח אותו ולהיזכר… או אם צריך לכתוב כמה מילים מהמאמר על השומר מסך כדי להזכיר, ואחרי ש”נרדמים” לשנות את מה שכתבנו לציטוט אחר… כי האדם נרדם וצריך לעורר את עצמו כל הזמן בכל מיני תחבולות.
זהו, נמשיך ונלמד את הדברים עוד. ראיתם שסיום מאמר “מתן תורה”, זה בעצם כבר מקפצה לעניין “הערבות” שנלמד בהמשך. אם נמשיך ונלמד יחד זה מאוד יחזק אותנו. אנחנו יכולים לעשות שינוי אמיתי.
זהו. כל ישראל ערבים זה לזה.
מוקדש לרפואת קרן נעמי בת עפרה, בתיה בת ויקטוריה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם ברנדוויין בן לאה זצ”ל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.