הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש שבט וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית
כח התחדשות
עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם.
כמו כן, הלימוד הזה חשוב ממש כמו לימוד תמרורי התנועה עבור מי שרוצה להיות נהג טוב. הרי לא נדמיין אדם נוהג ברכב ללא ידיעת התמרורים והחוקים הפועלים במציאות הכביש. זה יהיה ממש פיקוח נפש ומעשה שלא יעלה על הדעת. לכן, חכמי הקבלה לימדו אותנו את חוקי החיים, תנאי הזמנים השונים, התמרורים שבדרך. כלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית ביתר דיוק ובהירות, ובסיעתא דשמיא, גם ביתר הצלחה.
[מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה]
חודש שבט – מבנה רוחני
כתוב בספר היצירה: “המליך אות צ’ בלעיטה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זכר ונקבה”.
הצרוף המאיר בחודש זה, ה-י-ו-ה, היוצא מראשי התיבות, “הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא” (ויקרא כ”ז ל”ג).
[כדי להבין עניינם של הצרוף, האותיות והתכונות של החודשים מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה]
מבוא לחודש שבט
חודש שבט הוא האחד-עשר במנין החודשים המתחיל בניסן וחמישי לפי מנין החודשים המתחיל בתשרי. השם שבט כשמות שאר החודשים עלה עם ישראל מבבל ומוזכר בנביא, “בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר השם אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר” (זכריה א’ ז’). משמעות המילה שבט היא ‘מַכֶּה’, והכוונה היא על גשם חזק מכה למרות שבחודש זה כבר מתמעטים הגשמים. ברמז יש קשר גם למילה ‘שֵׁבֶט’ שמשמעותה ‘מטה’ או מקל חזק, והיא מופיעה בפעם הראשונה בתורה בברכת יעקב ליהודה, “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים” (בראשית מ”ט י’). כאן מופיעה המילה ‘שֵׁבֶט’ מלשון הנהגה, כפי שמפרש רש”י, “ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים ע”פ המלכות”, על סיום הפסוק “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה” מפרש רש”י, “מלך המשיח שהמלוכה שלו”. שבט בגימטריה איש (בני יששכר), זה הרמז על ההנהגה החזקה של משיח שהתגלתה קודם כל אצל משה רבנו, “זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ” (שמות ל”ב א’). מזלו של החודש דלי על שם הכתוב “יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים” (במדבר כ”ד ז’). כיוון שבשבט כבר יצאו רב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעומקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדיין מימיהם נוטפים מדפנותיהם שמבחוץ (ספר התודעה). בלשון העם
מקובל לברך בראש חודש שבט, “שנשמע בשורות טובות”, שזאת הברכה יוצאת מראשי התיבות של שם החודש ‘שבט’. ה”דברי חיים” מצאנז היה שמח מאוד בראש חודש שבט והסביר שמעכשיו באופן רצוף כל ט”ו בחודש זה זמן של שמחה – ט”ו בשבט חג לאילן, ט”ו באדר פורים וט”ו בניסן חג החירות. הימים הקשים לישראל היו בטבת והימים הטובים מתחילים בחודש שבט.
לא למהר להחליף את הקיים
הפסוק שממנו יוצא צרוף שם הוי’ה של החודש מופיע בסוף פרשת ‘בחוקותי’ ועוסק בדין תמורה, “וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַשם. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ, וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל”. פסוק זה מדבר על אדם שנדב בהמה להקריב בבית המקדש, ורוצה להחליף אותה לבהמה אחרת מאיזו סיבה שתהיה, התורה אוסרת לו לעשות זאת ואם עבר ועשה זאת, אזי “וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ”, שני בעלי החיים נעשים קרבן לשם, שאין להמיר קרבן שהוקדש באחר אפילו מרע לטוב. הרמב”ם מבאר הדברים, “יראה לי שזה שאמר הכתוב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש… ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו . . ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש” (יד החזקה פ”ד י”ג). זאת אומרת, אף על פי שמעיקר הדין היה צריך להיות מותר להחליף “הרע ביפה”, מכל מקום, כיון ש“ירדה תורה לסוף מחשבת האדם כו'”, ש“אם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא”, גזרה תורה ואסרה להחליף גם את “הרע ביפה”. מכאן נלמד מוסר טוב וכולל לשאר התחומים בחיינו. בדורנו זה הפכנו את הקידמה והשינוי לערכים עליונים. הנטיה היא להחליף את הדברים בחיינו לפני שאנו מבררים האם זה באמת הדבר הנכון לעשות. כנגד דפוס התנהגות זה הדוחף אותנו להחליף דברים בחיינו במקום לקדש את מה שבחרנו מלכתחילה, באה התכונה של חודש שבט לעורר אותנו שיש דברים מקודשים שאותם לא ממירים, ואם הם דורשים חידוש, עכשיו הזמן הטוב לחדש אותם. ממש כפי העצה שנותן הרבי מלובביץ לגבי המרת ייעוד ושליחות. אומר הרבי שמוטל על האדם “למלא את השליחות שהוטלה עליו מבלי לעשות שום חשבונות, “לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ”, מתוך ביטול וקבלת עול… וענין זה הוא היסוד לכללות העבודה”.
הכל כלול בראש
בחודש שבט אנו חוגגים את ‘חג האילנות’ הידוע בלשון העם בשם ‘ט”ו בשבט’. המשנה מספרת על המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל לגבי המועד של ‘חג האילן’, “באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין, בחמישה עשר בו” (מסכת ראש השנה ב’), וכמובן שהלכה נקבעה לפי בית הלל ואנו חוגגים את ‘חג האילן’ בחמישה עשר בשבט, ט”ו בשבט. אמנם ידוע שרבנים גדולים נהגו כבר בראש חודש שבט לאכול פירות ממש כמו בט”ו בשבט. הרב שיינברגר מסביר, “בכל חודש, שורש כל הכוחות של החודש נמצא כבר בראש חודש, אבל הגילוי בפועל זה במהלך החודש ובעיקר במרכזו. בראש חודש שבט נמצאים בית שמאי, במחשבה, עדיין אין פעולה. בית הלל זה כבר מעשים, הלכה כמותם, זה במרכז החודש… וצריך כבר בשורש להתחיל לחשוב על העניין הזה של אכילה, מפני שזה דבר חשוב ביותר. חשוב לכוון את המחשבה” (שיחה שבט תשע”ב). כל מה שיהיה בחודש עצמו כבר נמצא כלול בראש של החודש, כפי שבגרעין של האילן נמצא כל האינפורמציה של האילן הבא. לכן גם ט”ו בשבט נמצא כבר בראש חודש שבט וזה מיישב את המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, “אלו ואלו דברי אלקים חיים” (ערובין י”ג). מראש חדש מתחיל תיקון האכילה שיגיע לשיאו באכילת הפירות בט”ו בשבט.
לעיטה או לעיסה
כתוב בספר היצירה על חודש שבט, “המליך אות צ’ בלעיטה“. כאמור, אחד מהעניינים העיקריים של העבודה בחודש הזה היא עבודת האכילה הרוחנית. המילה לעיטה מופיעה בפעם הראשונה בסיפור מכירת הבכורה של עשו ליעקב. עשו חומד את נזיד העדשים שהכין יעקב ואומר לו, “הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה” (בראשית כ”ה ל’). לעיטה זאת אכילה ללא לעיסה וללא בירור מקדים של המזון לפני בליעתו. עשו אומר, “הַלְעִיטֵנִי”! אני רק אפתח את הפה ואתה תשפוך לתוכו כמו שמלעיטים בהמה. הוא לא רוצה לאכול בעצמו אלא שיעקב יאכיל אותו. מכאן אנו לומדים הדרכה נפלאה לאופן בו אנו צריכים להרגיש לגבי כל מזון שאנו מקבלים, רוחני וגשמי. כפי שאומר כבוד הרב שיינברגר שליט”א, “כך אנו צריכים להרגיש לגבי כל השפע והמזון שאנו מקבלים. זה ישירות מהקב”ה! אנחנו לא עושים שום פעולה מצדנו, רק הוא עושה את כל הפעולות!” (שיחה שבט תשע”ב). כתוב על ה’בני יששכר’ שבכל יום אחרי שהכינו לו את האוכל והכל כבר עמד על השולחן, הוא עדיין לא היה אוכל. הוא היה יושב ומתבונן, היה מתחנן לפני בורא עולם שייתן לו את האוכל שלו. אחרי שהתפלל וידע בפנימיותו שמאת השם הוא קיבל את כל המזון הזה, רק אז הוא אכל. זה נקרא הלעטה חיובית. חודש שבט הוא הזמן המסוגל להתבונן במקור כל השפע שאנו מקבלים, להכיר במי שזן ומפרנס לכל.
סיפור
מסופר על שניים שהגיעו לעולם האמת, אחד צדיק ואחד רשע. שאלו את הצדיק, מה עשית בעולם הזה? התחיל לספר את היום שלו מהערב. התפללתי ערבית, אכלתי ארוחה, שתיתי כוס קפה, למדתי כמה משניות והלכתי לישון. בחצות קמתי, שתיתי קפה ואכלתי משהו קטן, אמרתי תיקון חצות ולמדתי. בבוקר הלכתי לתפילת שחרית, אכלתי פת שחרית ולמדתי משהו. אחרי כן הלכתי לעבודה וכשחזרתי, הלכתי לבית הכנסת, שתיתי קפה עם עוגיות וקראתי תהילים, התפללתי, חזרתי הביתה… וחוזר חלילה. כך היו חיי. אמרו לו, לך ישר לגן עדן! הגיע תור הרשע. אחרי ששמע שמדברים על אוכל וקפה והולכים לגן עדן… נעשה לו טוב. הוא סיפר איך שהוא עשה סעודות גדולות, ישן בין לבין, שתה יין הרבה, בבוקר, בצהריים, בערב… לא סיפר על לימוד בכלל. אמרו לו, לך ישר לגיהינום! הקים הרשע קול צעקה, מה האפליה הזאת?! אמרו לו, אם אתה באמת לא מבין אז ניתן לך משל. שניים נכנסו אל המלך. אחד הביא שק חיטים בשביל המלך, וידוע שכמה שבוררים את החיטים תמיד נשארות עוד קצת אבנים קטנות והכל נכנס למשקל. המלך משלם על כל שק החיטים כולל הכל. השני שנכנס עמו, ראה את זה והתפעל, ככה משלמים על אבנים?! הלך מיד ומילא שק מלא צרורות אבנים. נכנס וצעק, הנה הבאתי את זה למלך. ראו מה יש לו בשק ומיד רצו להעניש אותו. אמרו לו, ההוא הביא חיטים ואיתם קצת עפר. מילא, הכל נכנס למשקל. אבל אתה, כל כולך אבנים. כחלק מתיקון האכילה של חודש שבט מומלץ שכל אחד יבדוק את עצמו איזו היא האכילה שלו. האם אני אוכל כדי שיהיה לי כח ללמוד תורה ולהשפיע, או להפך, אני משפיע כדי שאוכל סוף סוף לשבת ולאכול כל מה שמתחשק לי. זהו זמן מיוחד לכוון את עצמנו עכשיו אל שורש ההתחדשות של לימוד התורה כמו שיתבאר להלן.
מזל דלי
ראש חודש שבט הוא ראש השנה לחידושי תורה. בראש השנה הזה נקבע כמה האדם יחדש חידושים בתורה, כמה ילמד ויצמח בתורה, כמה יתפתח בדרכה של תורה. זה הזמן לקבל שפע של תורה ובהירות בלימוד התורה. בתחילת חומש דברים כתוב, “וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה השם אֹתוֹ אֲלֵהֶם… בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר” (דברים א’). באחד בשבט החל משה לבאר את כל התורה ודיבר אל בני ישראל במשך שלושים ושישה יום עד פטירתו בז’ באדר. משה רבנו שלא יכול היה לדבר, “כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי” (שמות ד’ י’), לא רק מדבר כאן דברים רבים בלשון הקודש, אלא כתוב שבאר את התורה בשבעים לשון. הרב שיינברגר שליט”א מסביר, “משה דיבר בכל השפות כדי שלא יהיה איזה יהודי באיזה מקום מסוים שיאמר שהוא לא שייך לתורה, שלימדו את התורה בשפה אחת והוא גדל בשפה אחרת” (שיחה שבט תשע”ב). התורה היא מקור החיים של עם ישראל. משה רבנו “בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה” מלשון באר מים וחז”ל אמרו, “אין מים אלא תורה” (בבא קמא פ”ב). “מֹשֶׁה בֵּאֵר” זו בארה של תורה.
בספר “בני יששכר” כתוב שמזלם של ישראל הוא מזל דלי שהוא מזלו של חודש שבט. אמנם כבר אמרו חז”ל, “אין מזל לישראל” (שבת קנ”ו), שישראל הם מעל המזל, שיכולים להפך את מזלם במעשיהם. בכל זאת אנו רואים עד כמה שמזל דלי מייצג את תפקידם של עם ישראל בבריאה. הדלי תפקידו לדלות את המים מהבאר ולהשקותם. בחומש בראשית מסופר על אליעזר עבד אברהם שזכה לכינוי “דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר” (בראשית ט”ו ב’) ופרשו חז”ל את המילה ‘דמשק’, “דולה ומשקה מתורת רבו אברהם לאחרים” (יומא כ”ה). גם כשמשה רבנו מגיע למדין ושואב מים עבור בנותיו של יתרו, הן מספרות לאביהן, “אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן” (שמות ב’ י”ט). יתרו שהיה מומחה גדול בתורת המזלות, מזהה מיד שמדובר באיש מבני ישראל שמזלם מזל דלי. תפקידם של עם ישראל, ממש כמו הדלי, לדלות ולהשקות תורה לכל צמא. בחודש הזה מתמלא הדלי כדי שיוכל להשפיע שפע חידושי תורה לכל דורש.
ציונים חשובים בחודש טבת
ב’ שבט – רבי משולם זושא מאניפולי
ד’ שבט – הבבא סאלי – רבי ישראל אבחוצירא
ה’ שבט – השפת אמת – רבי יהודה אריה לייב
י’ שבט – הריי”צ מלובביץ’ – רבי יוסף יצחק שניאורסון
י’ שבט – הרש”ש – רבי שלום מזרחי שרעבי
י”ז שבט – רבי משה מקיטוב – תלמיד הבעש”ט
י”ז שבט – רבי חיים פלאג’י
כ’ שבט – אשר בן יעקב
כ”ב שבט – רבי מנחם מנדל מקוצק
כ”ג שבט – המהר”י מבעלז – רבי יהושע רוקח
כ”ה שבט – רבי ישראל ליפקין מסלנט
כ”ז שבט – המאור עיניים – רבי מנחם נחום מטשרנוביל
מוקדש לרפואת בתיה בת ויקטוריה, משה בן עליזה, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.
תגובה 1
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
מחכים ומחזק!
תודה על עבודת הקודש!