חיים בפרשה סתומה

יש זמנים בחייו של אדם שנראה כאילו כל הדרכים הולכות וסוגרות עליו. הוא מוצא את עצמו במקום סתום. אמנם הפרטים, הנסיבות, התפאורה והשחקנים משתנים מאדם לאדם. אבל תמיד סתימה כזאת מרמזת על מהלך של ירידת הנפש אל גלות קליפת מצרים. מצרים היא המקום הצר שמשעבד את האדם אל עולם החומר המוגבל והסופי. בפרשה בני ישראל מוצאים את עצמם בירידה אל עומק גלות מצרים. לכן היא גם נקראת ‘פרשה סתומה’. רש”י אומר, “למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם”. כלומר, המציאות החלה לתפוס כיוון מאוד לא טוב והם לא הרגישו בכך כלל.

בפרשה הזאת משהו השתנה אצל בני ישראל. הראייה שלהם היטשטשה והלב נסגר. אמנם הם פרו ורבו והמשיכו את חייהם הרגילים במצרים. אבל הקשר עם הנשמה כבר החל להתרופף. שלב אחרי שלב נסתמו הפתחים והאורות החלו להסתלק. בחכמת הקבלה ‘הסתלקות האורות’ נקראת ‘מוות’. הקליפה של מצרים החלה לחנוק את כוח החיות של בני ישראל. אולם הקב”ה הקדים רפואה למכה. הוא מוריד את יעקב אבינו למצרים. יעקב מכניס את כוח התחייה במקום שכל מהותו סתימת האורות. זה פירוש המילים שפותחות את הפרשה, “ויחי יעקב בארץ מצרים”. יש כאן גילוי של חיים והתחדשות דווקא במקום המוות.

ספר התורה כתוב כרצף של אותיות המצטרפות לתיבות, לפסוקים, לפרשיות ולפרשות. אין בו ניקוד או טעמים, רק אותיות. בין פרשה לפרשה בספר התורה יש תמיד הפסקה של כמה אותיות או שורה. אולם בין הסיום של פרשת ‘ויגש’ לבין תחילתה של פרשת ‘ויחי’ אין כל רווח. הפרשה סתומה. תחילת הירידה אל עומק גלות מצרים באה לביטוי בכך שהתורה סתמה את המקום בו היה צריך להיות רווח בין סוף הפרשה הקודמת לתחילתה של זו.

יש כאן רמז אדיר למעשה ההשגחה דווקא בזמן שדרך החיים הולכת ונסתמת. במקום בו היה צריך להיות רווח בין הפרשות כתוב, “ויחי יעקב בארץ מצרים”. דווקא במקום הסתום מופיע כוח התחייה של יעקב אבינו. ככה זה עובד. אכן הקב”ה תמיד מקדים תרופה למכה. לפני הירידה אל התהום של מצרים נוטע שם הקב”ה את כוח התחייה. התורה היא תורת חיים. לכן לא מדובר רק על מה שקרה לבני ישראל בעת ירידתם אל עומק הגלות. אלא תמיד מדובר גם על נפש האדם. יעקב אבינו הזריע בנו את הכוח להביא חיים דווקא במקום הסתימה. זאת הגדולה של בני ישראל שדבקים תמיד בכוח החיים ותמיד מוצאים את כוח ההתחדשות בקרבם.