תמצית דברים מתוך דבריו כ’ הרב שיינברגר שליט”א על שורש העבודה והתיקון של העולם כולו

הרב שליט”א פותח, “חודש כסלו ידוע כחודש של ניסים גדולים. זמן של מהפך ממצב למצב, ממצב קשה ביותר למצב נפלא ביותר”.

הסמוי מהעין

שלמה המלך אומר בספר משלי, “וְאֶת-צְנוּעִים חָכְמָה” (משלי י”א ב’). דבר ראשון שהרב שליט”א מלמדנו הוא שכל מהלך חשוב שקורה בחיינו מוטב שיעשה בצנעה. הגמרא אומרת,“אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין” (מסכת תענית). זאת אומרת שצריך לעשות דברים בצניעות. אומר הרב שליט”א, “בכל דבר שיש בו “רעש” יש בו עין הרע. כמו שרואים בפרשת ‘ויצא’. עשו כל הזמן עושה הרבה “רעש”, הוא גיבור ציד. אולם ברגע האמת, מי שמקבל את הברכות זה יעקב”. יצחק אוהב את עשו וכמעט שלא מתייחס ליעקב. יעקב “אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים” (בראשית כ”ה כ”ז), נחבא אל הכלים עד רגע האמת. מה שאנו לומדים זה ש”בגלוי, העולם רואים ההפך מהמציאות האמיתית“.

הנהגה הפוכה

הטבע של הראיה שלנו הוא חיצוני, אנחנו רואים את מה ש”על פניו”. הרבה פעמים הרב שליט”א נותן את המשל על אדם שנוסע בכביש המהיר והוא צריך להגיע לכיוון דרום, אבל התמרור מראה לו לפנות ימינה לצפון. מבלבל. מה פתאום לנסוע לצפון אם אני צריך להגיע לדרום. אלא כשהוא פונה אל הצפון, הוא עושה סיבוב ומוצא את עצמו עם הפנים אל הדרום. אומר הרב שליט”א, “כך הקב”ה מנהל את עולמו. כל הברכות מיועדות ליעקב, אבל כל העולם רואה את עשו. בסוף, ברגע הקריטי, ברגע הקובע לנצחיות, אז מתגלה האמת ויצחק מברך את יעקב. בלשון התורה ההנהגה הזאת נקראת, “וְהוּא מְסִבּוֹת, מִתְהַפֵּךְ” (איוב ל”ז י”ב)”.

גילוי ההסתר ברגע האמת

במדרש על ‘מגילת אסתר’ שואלים, “אסתר מן התורה מניין”? אם כל המציאות נמצאת בתורה הנצחית, איפה מוזכרת אסתר בתורה? ומצאו רמז בפסוק, “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה” (דברים ל”א י”ח). “הסתר אסתיר” מרמז על המצב הרוחני של עם ישראל. יש מצב שטוב לישראל, זה נקרא גילוי פנים. מצב גרוע נקרא הסתרת פנים. מצב הכי גרוע זה הסתר בתוך הסתר, הסתר כפול. יוצא שבקשר לאסתר מובא הפסוק הכי קשה, המצב הכי גרוע שיש. אלא שדוקא בתוך ההסתר הכי גרוע היה גנוז בתוכו הנס הגדול, הנס שמגלה את הנסתר. בדרך רמז, אומר הרב שליט”א, “נ”ס זה ראשי תיבות ‘נגלה סתר’. כאשר נעשים ניסים מתגלית האמת. הסוד מתגלה. מתגלה כל מה שלא ידענו קודם. חשבנו שהגענו לסוף העולם. אבל בדיוק באותו רגע, היתה ישועה גדולה. “וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם” (אסתר ט’ א’). מיד אחרי השפל הכי גדול, שרצו “לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים” (אסתר ג’ י”ג), אסתר נהייתה מלכה על 127 מדינות. היא שלטה על העולם כולו. זה עניין הגילוי”.

גילוי ההנהגה

ממשיך הרב שליט”א, “ניסים זה עליה בדרגה של הנהגה. אנחנו מתפללים בכל יום ומודים “על נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת…”. כל הזמן זה נפלאות אבל לא רואים את זה. בנס יש דרך של גילוי ההשגחה העליונה, שפתאום רואים את יד השם בכל דבר”. אחרי הגילוי, פתאום רואים שלמרות שהיינו אנוסים לפנות שמאלה, בסופו של דבר מסתבר שהגענו בדיוק לאן שהיינו צריכים. הכל היה מכוון לכיוון הנכון. “הנס מנוסס אותנו מעל ההסתר, מרומם אותנו מעל הראיה הטבעית שלנו”.

חזרה לשורש

לקראת הגאולה השלמה יש מהלך של התפתחות. על מנת להבין את המהלך צריך לחזור למקור של הדברים. אנו חיים בעולם של הפכים – יש טוב ורע, יש אור וחושך, יסורים ושפע, וכיו”ב, ובאותו האופן יש – גלות וגאולה. השורש של כל הדברים החיובים והשלילים לא נוצר עכשיו, זה מבראשית. כתוב שבעשרה מאמרות נברא העולם. הכל ענין של אמירה באותיות. זה דורש התעמקות ולא כאן המקום להרחיב.
בספרו “איגרא דכלא” כותב ה”בני יששכר”, שכאשר האדם הראשון חטא נסתלקו שלושה אלפים מהבריאה. האות א’ פרחה מראשיהן של שלוש מילים – אדם, אמת ושם אד-ני. התוצאה היתה שמהמילה אדם נשאר דם, משם אדנות נשאר דין ומהאמת נשאר מת. אלו הדברים השליליים שבאו לעולם מחטא אדם ראשון.
אומר הרב שליט”א, “באו שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב ותיקנו את שלושת החסרונות האלה שנוצרו בעקבות חטא אדם הראשון. במיוחד יעקב אבינו, אצלו חזר היופי של אדם הראשון בעולם. בעצם רק ע”י לידתו של יעקב חוזרות שלושת האלפים”. בהמשך נראה כיצד נפילת האותיות קשורה לעבודה שלנו.

המילה נס

ישנן מספר משמעויות למילה נס. נס זה יכול להיות מלשון מנוסה“וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו”(שמות ד’ ג’), לשון בריחה. בריחה זו הצלה. במקום להיות במקום מסוכן אפשר ללכת למקום בטוח. צריך הרבה סייעתא דשמיא כדי שאכן נברח ונעבור למקום הנכון.
יש גם נס מלשון, “הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים” (ישעיהו ס”ב י’). חשוב להבין שמטבע העולם זה שהקטן מתבטל בפני הגדול. הנר מתבטל בפני אור השמש. אלא שהקטן לא מתבטל אם וכאשר הוא חושב שהוא יותר גדול. לכל אורך הדורות היו אנשים שהיו אנשים מאוד גדולים שכולם ראו את הגדלות שלהם וממש פחדו מפניהם. אנשים שהיטלו פחד על כל התלמידים שלהם למרות שלמעשה מעולם לא פגעו באף אחד. אותו הדבר כאשר הקב”ה מרים את ישראל אז כולם נכנעים בפניהם. לא מדובר על שררה ושליטה בעמים אלא נס זה מלשון הרמת דגל, שכולם רואים את מעלתו. הרוממות האמיתית של עם ישראל היא כאשר רואים את מעלתם.

נפילת האותיות

הרב שליט”א חוזר לעניין החטא, “דבר נוסף שנגרם ע”י החטא זה השכחה”. בתפילת מוסף של ראש חודש אנו אומרים, “זיכרון לכולם יהיה, תשועת נפשם מיד שונא”. בספר “פתח השער” כותב “בעל הסולם” שכדי לעלות על דרך המלך חשוב שהזיכרון יהיה בריא וידוע ששמן זית טוב לזיכרון. “כמובן שיש דברים שאדם עלול לעשות שהם מחלישים את הזיכרון וצריך להיזהר. אולם במחשבת הקדושה עצמה אי אפשר לפגום, כי ברגע שאדם חושב מחשבות זרות מיד מסתלקת מחשבת הקדושה ממנו. איפה שכן אפשר לפגום זה בדיבור”. לכן כתוב,“לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ” (בראשית ד’ ז’). הפתח זה השפתיים. כתוב, “ברית כרותה לשפתיים”(סדר מועד). לפעמים האדם גוזר על עצמו גזרות במה שהוא מוציא מפיו. בגלל זה כתוב,“מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן” (משלי י”ח כ”א). “הלשון קובעת מה יהיה אם האדם, מה יקרה לו. אם יש דיבורים טובים, זה מפנה את כל כיוון החיים לטוב. לכן השמירה הכי חשובה זה הלשון”.
יחד עם זאת, גם מאוד חשוב הזיכרון. אומר הרב שליט”א, “כל שגיאה שהאדם עושה זה בגלל שהוא שכח משהו. למשל, אם עבדו על מישהו פעם אחת, אם הוא יזכור את זה היטב, לא יעבדו עליו שוב. העניין הוא שבד”כ קורים לבן אדם אותם המקרים שוב ושוב. אם הוא היה זוכר את כל מה שצריך לזכור, לא היה עושה שגיאה אף פעם. יתרה מזאת, אפילו אם האדם ישכח אות אחת, הכל ישתבש. צריך להחזיר את האותיות האבודות. במשך הגלות נאבדו אותיות וזה נקרא ‘נפלאות’ – נפל – אות. הנפלאות עושות שהאותיות הנפולות חוזרות לזיכרון. כל מה שנשכח ייזכר ואז זה יהיה התשועה השלמה”.
מסביר הרב שליט”א, “הכל התחיל מהחטא של אדם הראשון. נפלה ממנו האות אלף. יש שלושה דברים בסיסיים של מציאות האדם, וקיומו, והתפתחותו, ועלייתו, והתקדמותו לקראת התכלית. אלו הם שלושת הדברים שהוזכרו לעיל: אדם, מלשון אדמה לעליון, שם אדנות, שזה לדעת שיש אדון הכל, יש השגחה פרטית ואדם לא עושה לבד שום דבר, ואמת, זה “אמת מארץ תצמח”, חותמו של הקב”ה, שאין זיופים, שהאדם לא מטעה את עצמו ולא מטעה את אחרים, אלא פיו וליבו שווים, שהוא אמיתי מבפנים ומבחוץ”.

ציונים לדורות

ישנם שני עניינים חשובים בציון הניסים או האירועים שקרו לעם ישראל ואנו חוגגים אותם לדורי דורות. אומר הרב שליט”א, “דבר אחד זה להודות לשם על מה שהיה וצריך גם להודות לשם על מה שהווה, כשעיקר ההודיה זה עניין של זיכרון. ההודיה על הניסים הגדולים מזכירה לבן אדם את כל הניסים הפרטיים שעבר ולא שם לב ולא מספיק נתן תודה לשם. יוצא שאם הוא זוכר באותו זמן של התודה הכללית, הוא גם מכניס את התודה הפרטית שלו. 
דבר שני, זה פתיחת פתח. לפעמים יש הרבה אנשים שרוצים להיכנס לאיזה מקום, נגיד הצגה, והדלת נעולה. פתאום פתחו את הפתח בשביל אדם אחד. אבל כיוון שכבר נפתח הפתח, כולם נכנסים. ככה זה, אם נפתח הפתח של נס, אפשר להיכנס בתוך הפתח הזה. אם אנחנו באמת נעמיק ונתחזק בשלושת הדברים, עניין ידיעת ההשגחה הפרטית, עניין אדמה לעליון בשלוש עשרה מידות העליונות של הבורא, ועניין האמת, נוכל להיכנס בפתח”.
“אם אנחנו נבין את המהות של החג. נבין איך אנחנו מתקדמים לקראת הנס הגדול של הגאולה השלמה”.

מהלך הגאולה

בספר “פתח השער” שהוזכר לעיל, יש מאמר נפלא בו מדבר “בעל הסולם” על התפתחות הדורות. מוסבר שם שפעם מי שרצה ללמוד קבלה, למד נסתרות שבתורה, באותו רגע הוא עלה דרגה וכל כך נתעלה שכבר לא היה יכול להיות עם הציבור. אם אתמול יכול היה ללמד את “הדף היומי”, היום הוא כבר לא יכול ללמד. הוא כבר נביא, הוא כבר משהו אחר. הוא מדבר במעשה מרכבה בשפה שאף אחד לא יכול להבין אותו.
סודות הזוהר, אף על פי שנגנזו לתקופה ארוכה, זה עבר מפה לפה, עבר אצל יחידי סגולה שהתעלו וניתקו את עצמם מהסביבה. מרב הקדושה שלהם, היה נתק ביניהם לבין הציבור. אולם כאשר האריז”ל בא, בדורות האחרונים, התרחב הפתח והתאפשר ליותר ויותר להיכנס בפשטות.
אומר שם “בעל הסולם”, זה דומה לדרך של דוד המלך, “מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר” (שמואל ב’ ו’ ט”ז). מיכל אשתו אמרה לו, למה עשית לי בושה להתבזות לפני השפחות. דוד המלך ירד אל העם וזה לא היה מקובל. מלך צריך להיות משהו שמור, שאף אחד לא יכול לראות אותו, שאף אחד לא יכול להתקרב אליו. דוד המלך נכנס ורקד יחד עם העם. זה לא מצא חן בעיניה.
אומר “בעל הסולם”, ככה צדיקי הדורות ירדו יותר ויותר אל העם. הבעש”ט עשה חסידות, תורת העם, לעמך’, שכולם יכולים להצטרף. קודם היו למדנים עם פלפולים, מי שהיה למדן, גאון, מצא את עצמו. אבל האדם הפשוט לא מצא את עצמו בכלל. אז הבעש”ט ירד אל העם, אבל עדין היו סיגופים למי שרצה להיכנס בפתח. אחרי כן, גם זה ירד. הצדיקים האחרונים, “היהודי הקדוש”, כשהם היו מתפללים הם התפללו מהר, לא כמו שנהגו ביחיד, כדי להיות,“בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת” (מלכים ב’ ד’ י”ג).
מסביר הרב שליט”א, “יוצא שאותם סודות התורה הם אותן האותיות שנפלו, הן האותיות שאותן צריך להרים. עיקר האותיות שצריך להרים זה פנימיות התורה, האותיות הפנימיות. צריך להרים ולהביא את זה אל העם”.

“בעל הסולם”

הקב”ה עשה אתנו חסד, שבדור הזה בא אחד הגדולים ביותר מימות עולם, הרב אשלג זיע”א, “בעל הסולם”. כל הספרים שהוא כתב זה נהפך לתורת העם וזה עיקר התורה. יכול להיות שבקרוב ה’נגלה’ זה יהיה ליחידי סגולה, אבל הקבלה זה לכל עם ישראל, לכל האומה.
צריך להרים את כל העם. מי יכול לעשות את זה? הרב שליט”א אומר, “בעל הסולם” היה לו ידיים רוחניות שתפס את כל העולם ונענע אותו. זה היה כוחו. אז בכח הזה הוא נתן כח לכולם להרים את העם, וזה הנפלאות שממש יחזירו את כל האותיות שנפלו, יחזירו לעם את כל האבדות שלהם, יזכירו להם את כל מה  שהם שכחו”. הרי מלמדים את העובר במעי אימו את כל התורה כולה. בא מלאך וסותרו על פיו ומשכיח ממנו את התורה. “צריך לחזור הזיכרון של כל הדברים שאנחנו צריכים לדעת. הכל יחזור. “זכרון לכולם ותשועת נפשם מיד שונא”. אלה הניסים והנפלאות”.

על הניסים ועל הנפלאות

מסיים הרב שליט”א, “אנחנו אומרים על הניסים ועל הנפלאות. הנפלאות זה שהיה נס חנוכה, היה נס פורים, היתה הצלה והיתה תשועה גדולה. אבל ‘על הניסים’ זה מה שכתוב, “וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל” (שמואל ב’ כ”ג א’), שצריך להתרומם מעל, להגיע לשורשים שמשם באים הניסים, שמשם באים הנפלאות, משם באים הזיכרונות”.
“למה האדם שוכח, כי הוא שקוע בעולם של צרות, בעולם של תסכול, בעולם של חסרון לדעת איפה הוא נמצא. אין לו את השיווי משקל בכלל. לא יודע מתי הוא קם, בשביל מה הוא קם, לאן הוא הולך, לא יודע. אבל כל אלו הדברים שיזכירו את הדברים ויעשו סדר. כשיהיה סדר, כל דבר יבוא על מקומו לחיים טובים ולשלום, ותהיה גאולה שלמה ב”ה”.

השעור מוקדש לבריאותו והצלחתו של כ’ הרב שיינברגר שליט”א הי”ו נ”י לכל עם ישראל

אהבתם? שתפו

מוקדש לעילוי נשמת עפרה בת רבקה ז”ל ת.נ.צ.ב.ה

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.