בתקופה זו קצב האירועים כל כך מואץ שנראה כי באמת אין יום אחד דומה לקודמו כלל. הדור כולו נמצא בסחרחרת של שינויים מרחיקי לכת. האמת היא שהטבע מאז ומתמיד מיוסד כולו על שינוי תמידי. אין רגע שווה לחברו מתחילת הבריאה. כבר נאמר, “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”. בכל רגע הבריאה כולה מתחדשת והאדם נמצא בהתמודדות מתמדת עם כל השינויים המרובים הפוקדים את עולמו. לעיתים הוא עשוי להיות מטולטל על ידי מאורעות שונים. אם לא ישים לב הוא עלול לאבד את שיווי המשקל הפנימי שלו. התבוננות בדברים אלו מחייבת אותנו להביט מחדש על הצורך האנושי ביציבות.

הפרשה ממשיכה לעסוק בעבודת הקורבנות בבית המקדש. ‘מסכת אבות’ מספרת על עשרה ניסים תמידיים שהיו במקדש הראשון. והמשנה מפרטת אחד מהם, “ולא נצחה הרוח את עמוד העשן”. העשן שעלה מהמזבח עלה תמיד בקו ישר כלפי מעלה. המדרש אומר שביום הכיפורים היה הכהן הגדול יכול לחזות איזה מזג אויר יהיה במהלך השנה שמתחילה, וגם לדעת אם תהיה שנה ברוכה או שחונה, אם יהיה שפע בעולם ואיפה. וכל זאת על פי כיוון נטיית העשן של המערכה העולה השמיימה. כביכול, מדרש זה סותר את הכתוב במשנה. אלא שהגמרא מיישבת את הסתירה ומסבירה שהרוח הטתה את כיוון עשן המערכה כמו עץ דקל ברוח אך לא פיזרה אותו לגמרי.

בפנימיות העניין יש כאן הוראת דרך לאדם. הוא צריך לשאוף להיות כמו עמוד העשן, לפתח יציבות פנימית. לא ללכת בקלות אחרי הרוחות המנשבות סביבותיו. לא להיות מושפע כל כך משינויי המזג ותמורות הזמן. עליו לייצב את עצמו על הארץ ולחזק את הקשר שלו עם השמיים. “סולם מוצב ארצה וראשו בשמיים”. יציבות פנימית זו היא תוצר של בהירות עבודת הרצון שלי.

ככל שהאדם שקוע יותר ברצונות לקבל לעצמו העולים בו, כך הוא זקוק יותר לעולם מחוצה לו שישלים את משאלותיו וימלא את תשוקותיו. עם הרצון לקבל לעצמו האדם מגדיל את התלות שלו בעולם המשתנה בו הוא חי. ואז אם ייעדר אותו הדבר לו הוא משתוקק, אז עמוד הענן שלו כבר מתפזר ברוח השינויים. לעומת זאת, בעל הסולם מסביר כי “בשעה שהאדם ממאס כל קבלה עצמית ונפשו קצה בכל מותרות מתענוגים גופניים הקטנטנים וכבוד וכו’, נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב”ה, ומובטח שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם, שהרי כל הנזקים מורגשים ובאים לאדם רק מבחינת הקבלה עצמית המוטבע בו, והבן זה היטב” .זהו האידאל. בדרך עבודה זו ניתן לקנות יותר ויותר יציבות נפשית. ככה אפשר לשמור על עמוד העשן שלנו שלא תנצח אותו שום רוח.

ובכל זאת, מי יאמר שסיים את התיקון של הרצון לקבל לעצמו?! מי יאמר שחופשי הוא כבר בעולמו של הקב”ה?! הרי הניסיונות רבים והעבודה גדולה. על זה רמזה הגמרא. שאם תבוא עליו רוח חזקה, אם תהיה לו התעוררות גדולה של הרצון לקבל לעצמו, מה יעשה?! יתכופף כעץ דקל, ירכין ראשו ולאחר מכן ישוב ליציבותו. ועל זה אמרו חכמים, “לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז”. חשוב לנהל את עצמנו בסבלנות ובגמישות, ויחד עם זאת בנחישות גדולה לעשות את העבודה שלשמה באנו לעולם הזה, כשלנגד עינינו תמיד התכלית של כל מה שעובר עלינו כאן. יצירת חיבור מחודש ותמידי בין האדם ובוראו. ידיעת התכלית היא מפתח להשגת יציבות פנימית אמיתית.

אהבתם? שתפו

מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת משה בן עליזה, ים בת לי, רויטל בת חביבה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.