יתוש או אדם

בעוד האנושות ממשיכה להתווכח על מקור מוצאו של האדם כדאי לעצור ולהתבונן איזה אדם אנחנו בוחרים להיות כאן ועכשיו. בכל רגע ורגע עומדת בפנינו הבחירה האם להתנהג כקופים או כבני אדם, כבהמות או כמלאכים, כמקבלים לעצמנו בלבד או כמשפיעים, כאגואיסטים או כאלטרואיסטים. הבחירה שלנו תוכיח מי אנחנו רוצים להיות באמת ואיזה איכות תהיה לנוכחות שלנו בבריאה.

חכמים מצאו לימוד גדול בחיבור בין הסיום של כל פרשה לתחילתה של הבאה אחריה. בחיבור בין פרשת שמיני לפרשת תזריע ישנו עניין חשוב במיוחד. הפרשה הקודמת הסתיימה בתורת בהמה חיה ועוף – איזה סימנים יש בהם המתירים או אוסרים את אכילתם. פרשת ‘תזריע’ פותחת בתורתו של אדם – הורתו, לידתו, טומאתו וטהרתו. הפרשה פותחת במילים, “אישה כי תזריע וילדה זכר”. המדרש אומר על זה, “כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף”. ביום החמישי של מעשה בראשית נבראו השרצים, הדגים והעופות. בתחילת היום השישי נבראו החיות והבהמות ורק לאחר מכן נברא האדם. “ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”. האדם היה אחרון במעשה בראשית. לכן, גם כאן, תורתו באה רק לאחר תורת בהמה, חיה ועוף.

הגמרא מביאה את הסיבה לכך. “אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? … שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו, יתוש קדמך במעשה בראשית”. האדם הוא נזר הבריאה. הכול נברא בשבילו ולמען תיקונו. אולם כתריס בפני הפורענות הוא נברא אחרון, שאם יתמלא בגאווה יוכלו לומר לו, “יתוש קדמך במעשה בראשית”, אפילו היתוש יותר חשוב ממך. המדרש אומר, “אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, אך אם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך”. המילה ‘זכה’ באה מלשון ‘הזדככות’. אם זיכך את מידותיו וזיכך את הרצון לקבל לעצמו, אז “זכה”, אז הוא באמת נזר הבריאה. אבל אם לא ‘זכה’, התגשם ונהיה גס רוח, אז הוא נחשב לאחרון שבאחרונים.

האדם מורכב מנשמה וגוף. מצד הנשמה האלוקית הוא עומד מעל כל הברואים. אפילו גבוה מהמלאכים. אך מצד גופו החומרי, הריהו נחות אפילו מיתוש. כל בעלי החיים ממלאים את תפקידם ופועלים כפי שהבורא בראם, ואילו האדם הוא היצור היחיד שיכול להמרות את פי הבורא ולבחור ברע. מבחינה זו הוא גרוע אפילו מיתוש. התנהגותו של האדם קובעת את מהותו. ואולי זה גם הרמז במילים, “אישה כי תזריע וילדה זכר”. בלשון הקבלה המילה ‘זכר’ מרמזת על בחינת משפיע. האדם נולד לעולם הזה על מנת להיות משפיע ומועיל לזולתו. הוא בא לכאן כדי לרתום את גופו הבהמי לעבודת הנשמה, לעמול בהיפוך הרצון לקבל לעצמו שיהיה על מנת להשפיע. כך יכול האדם לזכות למדרגת האדם השלם. ואולי בכך תוכרע גם סוף סוף סוגיית מקור מוצאו של האדם. כי רק אדם שלם יכול באמת להעיד אל שורשו השלם בכליל השלמות.