פרשת ‘במדבר’ לפי הקבלה והחסידות לחיזוק חיי האמונה
סדר רוחני סדר גשמי
הפרשה פותחת את “חומש הפקודים” במפקד הגדול של בני ישראל במדבר סיני. הפרשה מתארת כיצד היו מסודרים בני ישראל, “אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם” סביב המשכן. “כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ”, גם התנועה וגם החניה היתה על פי אותו סדר מופתי בו נערכה כלל האומה הישראלית על כל פרטיה. חכמת הקבלה מלמדת כלל רוחני חשוב שנקרא, “חוק השתוות הצורה”. כדי להבין את הסדר המופתי של בני ישראל במדבר חשוב להתבונן בכלל זה. בעל הסולם כותב, “בגשמיים התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל, אלא השוואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות, ושינוי הצורה בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד” (מאמר לסיום הזוהר). כמו שנלמד בהמשך, דור המדבר זכו להיות בדבקות גדולה עם הקב”ה. זאת אומרת, זכו להשוואת הצורה.
המדרש מספר, “כשנתן הקב”ה את התורה, פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים, כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי” (רש”י, דברים ד’ ל”ה), גם ראו צבאות של מלאכים עם דגלים בסדר קבוע סביב כסא הכבוד, כ”ב אלפים מלאכים, כמניין שבט לוי, ועוד י”ב מלאכים גדולים, שלושה לכל צד, ערוכים דגלים, דגלים. “כיון שראו אותן ישראל, שהם עשוים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים” (במדבר רבה). בני ישראל נתאוו לדגלים, נתאוו לקיים כאן בארץ את אותו סדר אלוקי שחזו בשמיים. השתוקקותם להשוות את צורת האומה כולה לצורת צבא השמיים נענתה. הקב”ה ציווה את משה לתת להם את סדר הדגלים. שנאמר, “וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה“ (שיה”ש ב’ ד’). מתוך השוואת צורה זו לסדר האלוקי כאן בארץ וזכו לדבקות וגילוי שכינה על כל אותו הדור. עיקר דאגתו של האדם הרוחני היא עבודת השוואת הצורה בין השורשים הרוחניים לענפיהם המתגלים בעולם. כאשר יושוו התופעות הגשמיות עם החוקים הרוחניים המנהלים אותן, יתגלה הסדר האלוקי בחיינו.
ניצבים לפני העצרת
אנו עומדים בזמן מיוחד לפני חג מתן תורה, ואמרו חכמים, “לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת” (טור אורח-חיים סימן תכ”ח). ממש כפי שקוראים את פרשת ‘ניצבים’ לפני ראש השנה, “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי השם אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ” (דברים כ”ט). מסדר התייצבות לקראת יום הדין הגדול, וכאן יש מפקד בני ישראל וסידורם לקראת מעמד מתן תורה. בשני המקרים הפרשות נקראות לאחר פרשות הקללות שקדמו להן, בסוד “תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה”. הברכה האמיתית מתגלה בתמונת הסדר מופתי של עם ישראל בשיא תפארתו. רבי צדוק הכהן מלובלין אומר, “שלאחר התוכחה והייסורין נתבררו כל פרטי נפשות ישראל איך שיהיו מחוטב עציך וגו’ שכולם יש להם שורש בקדושה” (פרי צדיק), וצריך לקרוא את דבריו שוב ושוב כדי להפנים את עומק העניין. כי לאחר שנוריד את כל המיותר והמקולל תתגלה המציאות האמתית שלכל אחד מישראל יש שורש בקדושה. אפילו לרחוקים ביותר, כמו “חֹטֵב עֵצֶיךָ ושֹׁאֵב מֵימֶיךָ”, יש חלק במבנה הקדוש של כלל האומה.
דור המדבר ודור אחרון
ממרחק הזמן והדורות קשה לתפוס מי היו אבות אבותינו. מי היו אותו דור שיצא ממצרים וזכה לגילויים כה מופלאים במדבר סיני, שכתוב, “כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב”ה בהר סיני, זכו להיות כמלאכי השרת, לא ראו טומאה בימיהם, ולא משל בהם כל מיני כינים, ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה, אשריהם בעולם הזה ואשריהם לעולם הבא” (פרקי דרבי אליעזר מ”א). למעשה המציאות שלהם זה ממש עולם נפרד מעולמנו כאן ועכשיו. בעל הסולם מסביר את מציאות העולמות הנפרדים זה מזה במהותם, “שתי משמעויות יש בשם עולם: א) שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שווה, וכל מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם. ב) שכל באי אותו העולם ה”נעלם”, לא יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר” (מאמר לסיום הזוהר). כמו ההפרדה בין עולם לעולם, כך ההפרדה בין דור לדור. עולה שכמעט אין לנו אפשרות לתפוס ולהבין את דור המדבר ומציאותו כלל. ממש כפי שנפשו של ילד שגדל ב”דור הכפתורים”, כשכל תפיסת עולמו היא שהעניינים כולם פועלים בלחיצת כפתור, בהדלקת מתג, בפקודה מידית. אותה נפש תתקשה להבין מהו תהליך טבעי של פעולה ממושכת. והיה אם תבוא לכאן נפש מדור אחר, סביר להניח שתעמוד בפליאה על חוסר הסבלנות של הדור הזה אל מול תהליכי החיים. דור המדבר חיו מציאות ניסית גלויה ולכן כל כך קשה לנו, הדור שחי במציאות של הסתר, לתפוס את הלך רוחם וכל הקורות אותם.
עצה אחת עומדת לעזרנו בעניין זה והיא לימוד הפנימיות. רק בלימוד פנימיות התורה, פנימיות החיים, ניתן להתחבר ללימוד הנצחי שחי וקיים בסיפורי דור המדבר. בעל הסולם כותב, “חכמת הקבלה כל עיקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהו השמימי עד ביאתו לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום שסוף מעשה במחשבה תחילה, ומחשבתו ית’ פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה בא”ס ב”ה (פירוש: במחשבת הבורא להיטיב לנבראיו) עם כל השלימות עד לעולם הזה. ולפיכך קל מאד למצוא בה (בחכמת הקבלה) את כל התיקונים העתידים לבא, מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו, ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא” (מאמר “בנין החברה העתידית”). לכן על מנת להתחבר לסדר האלוקי שהיה מנת חלקם של דור המדבר ובזה להיטיב את חיינו, נותן בעל הסולם את העצה הזאת, “פיתחו הספרים הללו ותמצאו כל הסדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום בצרכים דעניני העוה”ז, שאפשר ללמוד את ההסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את ההסטוריה הבאה” (שם). מה שמשתנה בעולמנו זאת החיצוניות בלבד, כשנשכיל ללמוד ולהתחבר לפנימיות הדברים, אזי עבר, הווה ועתיד ישמשו אותנו יחד כדי להביא את עולמנו לגמר תיקונו השלם.
מפקד כל בני ישראל
כאמור, תחילת הפרשה במפקד בני ישראל, מניינם וסידורם כאומה, “וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם”. התורה עוסקת בעם ישראל ככלל עד שלעיתים עלול להראות כי היחיד נאבד בתוך הכלל ואין לו שום משמעות. ההפך הגמור הוא. רש”י כותב על המפקד שבפרשה זו, “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם”. ממש כאדם המחבב חפצים מסוימים ומונה אותם בכל שעה ושעה לראות אם לא חסרו. אומר ה’חידושי הרי”ם’, “תכלית המנין והספירה היה להראות לכל אחד ואחד שהוא ‘דבר שבמנין’ שאינו בטל אפילו באלף, ולכל אחד חשיבות בפני עצמו אצל הקב”ה” (ספר הזכות). “בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת”, נמנו כל אחד בשמו להראות שכל אחד בן אהוב לפני המקום. באומה המסודרת על פי חוקים אלוקיים, היחיד לא רק שאינו הולך לאיבוד אלא הוא מרכיב חיוני בכלל.
פרט וכלל כלל ופרט
התורה מלמדת אותנו אחדות ולא אחידות. חיבור כלל הפרטים הייחודיים למכלול שלם. כאשר השלם לא יכול להיות באמת שלם בלי סך כל חלקיו. רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שמפקד בני ישראל בא ללמד “שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה, אות או חלק מאות, אשר בחוסר אותו האות או חלק ממנו הספר תורה פסול. וזה היה עניין “חיילין דאורייתא” (צבא התורה) אשר פקד משה לידע בכל שבט, איך כל נפש ונפש מיוחד בקדושתו ובתורתו” (פרי צדיק), והוא ממשיך ומפרט, “ואחר כך נכתב המספר ביחד כי בצירוף כל השבטים היה בהם קדושה וסוד אחר הידוע למשה ולאהרן. ואחר כך בפרשת הדגלים כשנמנו עם הנשיאים אז נשנה מניין כל שבט ושבט אצל הנשיא שלו. היינו שהיה בכוחו לברר כל אחד משבטו איך שהוא קשור לכלל… ואז גם נשנה כלל המספר בכל דגל שיש לו סוד ומכוון אחר במספר נפשות מחנה הדגל. ואחר כך נשנה המספר בכלל כל ישראל… שבזה יש מכוון מיוחד ממה שנמנו קודם בלא הזכרת הנשיאים כמו שאמרנו, וזה שורש כל הפרשה“ (שם). הלימוד הוא שהצבעוניות והרב-גוניות הם חלק חשוב כאשר הפרטים מתאגדים כולם לאגודה אחת. כל אחד תורם מייחודיותו לכלל ואז נוצרת תמונה שלמה באמת. לימוד זה חשוב כל כך לדור שלנו. לא היה דור כזה בו עם ישראל היה כל כך רב גווני – בני כל העדות, בעלי מנהגים שונים, אלה משמאל, אלה מימין, אלה בעלי תורה ומצוות ואלה בעלי מעשי טובים – כל פרט ופרט בעם ישראל כיום הוא חלק חיוני לשלמות העם. עלינו להתחזק באמונה שבעל כל הפרטים הניח את האומה כך כדי שנעסוק בעבודה הכי חשובה שיש, מלאכת החיבור מתוך כבוד הדדי ואהבת ישראל.
כמו כוכבים בשמים
הייחודיות והחשיבות של כל אחד מישראל מתחזקת בכך שנמשלו לכוכבי השמים. כמו שנאמר לאברהם אבינו, “וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם” (בראשית כ”ב י”ז). כשאדם נושא עיניו אל שמי הלילה ורואה את צבא הכוכבים הוא עלול לחשוב שאין להם אומדן ושאולי הם פשוט אוסף אקראי ואינסופי של גרמי שמיים. אולם דוד המלך מגלה לנו שהבורא, “מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים. לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא” (תהילים קמ”ז ד’). לא רק שיש מניין ספור של הכוכבים אלא לכל אחד מהם יש שם משלו. על זה כותב המלבי”ם, “כל אחד יש לו שם המורה על כוחו העצמי – זה להשפיע חיים וזה עושר וזה חורבן ואבדון וכדומה, וא”כ הם קצובים בין בכמות מספרם בין באיכות פעולתם”. כמו הכוכבים כך בני ישראל. לכל יחיד ויחיד מהם יש שליחות ועניין מיוחד, שרק הוא יכול לפעול ולעשות ויחד הם צבא השמיים כאן בארץ. כמו שבורא עולם נותן שם לכל כוכב ומונה אותם, כך מונה בשמות את בני ישראל להראות כמה חביבים עליו. החידושי הרי”ם מוסיף עוד רמז למה נמשלו בני ישראל לכוכבים, “ומה עניין זה לזה. אלא, כי כמו הכוכבים הללו, כשמביטים בהם מרחוק, רואים שרבים הם עד אין מספר. אך מכל מקום אם יתקרב אליהם יראה שכל כוכב וכוכב הרי הוא עולם מלא וגדול. כך כל יהודי ויהודי, אף שהוא חלק מהכלל, מכל מקום הרי הוא עצמו עולם מלא ומיוחד בשליחותו”. כמו שנאמר קודם על החיבור בין עולמות והחיבור בין הדורות, כך כאשר נעסוק בפנימיות התורה נוכל לחבר גם בין כל הנפשות ונראה איך כל אחד מאתנו כוכב מיוחד ממש.
האושר האישי שלך
כדי שיווצר החיבור בינינו עלינו להפסיק עם החשבונות הקטנים. כפי ששלמה המלך אומר, “רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים” (קהלת ז’ כ”ט). כל אחד מאתנו מלא חשבונות – אם רק הייתי… חכם כמו פלוני, עשיר כאלמוני, מוכשר כמו… כריזמטי כמו… אם רק הייתי נולד במקום פלוני, גר במקום פלוני… בן להורים כאלה וכאלה… אז ודאי הייתי עושה כך וכך, אז הייתי משיג כך וכך… בלימוד, בפרנסה, באהבה… ועוד ועוד חשבונות מבית היוצר של היצר הרע המנסה למעט ולהסתיר את הייחודיות שלנו. הקב”ה העמיד אותך תחת דגל מסוים, עם צבע מסוים, עם סמל מסוים, משום שרק כך תוכל להגיע למלא את ייעודך ותכליתך בעולם. אם הבורא היה מעוניין לברוא אותך כמישהו אחר, ודאי היה עושה זאת. כמאמר הבעל שם טוב, “היום בו נולדת הוא היום בו הקב”ה החליט שהעולם לא יכול להסתדר בלעדיך”, והרי הקב”ה אומר לכל אחד מאתנו, “בְּנִי אַתָּה. אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” (תהילים ב’ ז’). האושר האישי שלך תלוי במידת האמונה הזאת. בידיעה שבשמיים רוצים ואוהבים אותך בדיוק כפי שאתה.
ממילא כאשר נזכה לאמונה וידיעה אלו, אזי תכחד הקנאה מן הארץ וייעלמו כל החשבונות הקטנוניים שיוצרים כל הרבה מחלוקות ושנאה בין בני אדם. כאמור, במעמד הר סיני נתאוו בני ישראל לדגלים. הם ראו שאין בשמיים קנאה בין מלאכים. אין מלאך אחד מתקנא ברעהו. אלא כל אחד מהם עומד במקומו ואינו אפילו מנסה להיכנס במקום חברו. אין לאחד מהם תאוה או רצון או קנאה להיות במדרגה אחרת ממה שהוא. כולם נותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. לכן, כשאדם ישלים עם מי שהוא ויזכה להצדיק את הבורא על שברא אותו בדיוק כך, יוכל גם למצוא את מקום שיבוצו ותכליתו במבנה האומה כולה.
הזדמנות חוזרת
בכל שנה ושנה יש לנו הזדמנות לנסוע בזמן ולחזור אל מעמד הר סיני, לשוב אל זמן מתן תורה המתגלה שוב בחג השבועות. זהו מעמד עצום והזדמנות גדולה לקבל את התורה מחדש ממש. חכמים אמרו שקדושת היום דורשת הכנה גדולה. למעשה אין חג שאנו מתכוננים אליו פרק זמן כה ארוך כמו שאנו עושים אל החג הזה. שבעה שבועות, שבע שבתות תמימות אנו סופרים מפסח לעצרת. רבי ברוך ממז’יבוז’ אומר שהחג הזה גבוה אפילו מראש השנה. משום שבראש השנה נידונים על הגשמיות של השנה ובשבועות זהו הוא יום הדין הרוחני, שבו קובעים את הרוחניות של האדם לכל השנה. זה שנאמר במשנה, “בעצרת על פירות האילן” (ראש השנה א’), האילן הוא “אילנא רברבא”, עץ החיים, הקב”ה, והפירות הן נשמות ישראל עצמן. ה”תולדות יעקב יוסף” מתאר את מעמד הדין של ראש השנה בו נפתחים שלושה ספרים בשמיים וכל אחד נידון האם להיכתב בספר צדיקים גמורים, רשעים גמורים או בינוניים, ואומר, “הכוונה שפותחים את הספרים לפני כל יהודי ואומרים לו שבידו הברירה להחליט איפה לכתוב את עצמו”. כלל זה שייך גם בשבועות. אחרי שאדם הבין שהוא יחיד ומיוחד בעיני בורא עולם, עכשיו הוא צריך חשבון נפש גדול, איפה הוא רוצה לאחוז ברוחניות בשנה הקרובה, באיזה ספר הוא רוצה להיכתב, ועם החלטה זו להגיע למעמד מתן תורה.
התחדשות
בפשט, השם ‘שבועות’ בא על שום שבעת השבועות שסופרים מפסח עד עצרת. ברמז, “אור החיים הקדוש” מפרש ששבועות זה מלשון שבועה, שביום טוב הזה יש ב’ שבועות. המעמד הגדול כולו הוא בחינת שבועת אמונים הדדית – ישראל נשבעים לקב”ה לשמור את התורה שלו והקב”ה נשבע לישראל שלא ימירם באומה אחרת. במשל אחר, חג השבועות הוא מעמד של חתונה ממש. בתפילת מוסף נכנסים תחת החופה יחד הקב”ה והשכינה יחד עם נשמות ישראל. זהו עיצומו של יום. לכן אומר ה”קדושת לוי”, “אפילו אם יכין עצמו כל השנה לא סגי (מספיק)“, ועונה, “אכן תשובתו, במה שמתחדש ומקבל אלהבא” (פרשת יתרו). כביכול, אין לאדם אפשרות להכין את עצמו למעמד כה גבוה ולכן עצת ה”קדושת לוי”, “וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה” (ויקרא כ”ג ט”ז), יקבל על עצמו מעתה ולהבא. יקריב מנחת התחדשות. “תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי” (תהילים ק”ג ה’). כמו נשר שכאשר מזדקן משיר את נוצותיו הישנות ומתחדש בנוצות חדשות, “על דרך זו צריך איש יהודי להסיר מעצמו בזה החג הקדוש את כל עברו הישן ולהתחדש כבריה חדשה” (נתיבות שלום).
מוקדש לרפואת רועי בן נילי, יוסף חיים בן דינה, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, צילה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת מיקי יצחק מנחם בן גדעון ונעמי ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.