התרגלנו לכפתורים. אם חם מדי אז מיד לוחצים על כפתור. אם קר מדי גם. הרעב מדגדג בבטן. אולי סתם חשק למשהו. כמה כפתורים יסדרו את העניין במהירות. התרגלנו לקבל פתרונות אינסטנט לשרשרת הצרכים הבלתי נגמרים שלנו. הטכנולוגיה הפכה אותנו לחברה חסרת סבלנות. המילה ‘סבלנות’ בנויה מהמילה ‘סבל’. נכון שהאדם מטבעו לא אוהב סבל וייסורים. אבל החברה ה”סופר-מכופתרת” הפכה אותנו לכאלה שלא מסוגלים לשאת את הסבל כמעט בכלל. שכחנו מה זאת סבלנות. פשוט לא מסוגלים להתאזר בסבלנות.
למעשה זהו תיקון ארוך שאולי עכשיו מגיע לשיא תיקונו. בפרשה הזאת יש שבר גדול. חטא העגל. עם ישראל שמעו את עשרת הדיברות ועכשיו משה נמצא על ההר להביא את לוחות הברית. כבר עברו ארבעים יום וארבעים לילה. “וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו, קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו“. חכמים אמרו שהמילה ‘בשש’ היא בעצם שתי מילים, ‘בא-שש’. היו צריכים להמתין למשה בסבלנות עוד שש שעות. אז היה נמנע כל עניין העגל. היו צריכים עוד קצת סבלנות. לסבול עוד מעט את חוסר הידיעה בדבר גורלו של משה רבנו.
אבל השורש של זה הוא עוד יותר קדום. אדם וחוה היו בגן עדן. “ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא יתבששו“. אחד העניינים בחטא עץ הדעת היה שאדם וחוה התייחדו לפני הזמן. חכמים אמרו שהיו צריכים להמתין סך הכל שש שעות עד לכניסת שבת. וברמז, המילה ‘יתבששו’ היא בסיכול אותיות ‘ויש שבת’. אם היו מתייחדים בשבת אז הבריאה כולה הייתה מגיעה לתיקונה. גם להם הייתה חסרה מידת הסבלנות.
למעשה המדרש אומר “שלשה הם שלא המתינו בשלוותן שש שעות”. ומפרש, “לא החזיקו מעמד במעמדם הנעלה שבו היו, ונפלו לאחר זמן קצר“. כלומר חוסר הסבלנות עלול לגרום לנו לאבד את המדרגה הטובה בה אנו אוחזים.
גם בהלכה מוצאים את אותו עניין של שש שעות. אלה שעות ההפרדה בין אכילת בשר לאכילת מוצרי חלב. שש שעות של סבלנות. כאשר בפנימיות העניין נסתרת השמירה על איזון הנפש. בשר מייצג את ‘קו שמאל’ ספירת הגבורה. חלב מייצג את ‘קו ימין’ ספירת החסד. יש דרך מאוזנת לחבר בין הצדדים. כמו בחשמל. אם נחבר בצורה לא נכונה את הפלוס והמינוס ניצור קצר. חוסר סבלנות יוצר קצרים במציאות שלנו. יש דרך לחבר את כוחות הנפש. יש דרך להשיג חיבור של כל דבר. בזמנו ובעתו.
חיי האמונה הינם מסע של היכרות עם בורא עולם. “וידעת היום והשבות אל לבבך”. עלינו להכיר ולדעת שרק הוא מנהל פה את העניינים. יש כוח אחד משגיח על כל הפרטים של חיינו. הוא גם קובע את הזמנים והתזמונים של כל עניין ועניין. עיקר הסבלנות היא סבלנות לדרכי ההשגחה. אם לא קיבלתי משהו זה משום שאולי הוא לא שלי בכלל. אם לא קרה עדיין מה שציפיתי לו ודאי שעוד לא הגיע הזמן. אם רק היה לנו איזה כפתור שיפעיל אצלנו את מידת הסבלנות.
אז אולי בפעם הבא שיעלה לנו איזה חשק פנימי, איזה “בא לי”, או בפעם הבאה שנרצה לומר את המילה הנוספת… אולי בפעם הבאה שנאבד את הסבלנות … פשוט נמתין… ואולי שש דקות יספיקו… נרסן את הדחף הרגעי. נסבול מעט על מנת לגלות מציאות חדשה בחיינו. מציאות יותר שקולה ומאוזנת. כנראה שהכפתורים לא ייעלמו מחיינו. אבל אולי יש סיכוי שנזכה לשובה של הסבלנות.
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת משה בן עליזה, ים בת לי, רויטל בת חביבה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.