פרשת ‘וישלח’ לפי הקבלה והחסידות לחיזוק חיי האמונה
יעקב לבדו
במהלכו של לילה גורלי מתחולל מאבק אימתני בין יעקב אבינו לדמות עטופה במסתורין. קרב שהתורה מספרת עליו בקצרה, “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר”. יעקב אבינו טרוד בהכנות לקראת המפגש הקרוב עם עשו אחיו המאיים להורגו. הוא מעביר את נשותיו ואחד עשר בניו במעבר יַבֹּק במטרה להצילם מיד עשו. אולם הוא עצמו חוזר לצד שני של הנחל לאסוף פכים קטנים ששכח (רש”י). באמצע הלילה, “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ”. יעקב נותר לבד. נשיו ובניו אינם עמו. כל רכושו וצאנו הרחק ממנו. יעקב מוצא את עצמו בקרב פנים אל פנים עם מלאך. זהו מאבק גשמי ויותר מזה זהו מאבק רוחני. המאבק הזה מרעיש עולמות והשניים מעלים אבק שמגיע עד כסא הכבוד (חולין צ”א). בסופו של הלילה יעקב מכריע את המלאך והמלאך מברך אותו. בכדי להבין למה היה צריך יעקב להביא את עצמו לידי סכנה ולהישאר לבדו באישון לילה ומה באמת קרה שם, צריך להתבונן בפנימיות המאבק ולראות איך דוקא מתוך ה“וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ” זכה יעקב אבינו למדרגות גבוהות של אמונה והצליח להשאיר עבורנו דרכי חיזוק אל מול כל המאבקים והנסיבות של חיינו בדור הזה.
שלם באמונתו
בהמשך הפרשה התורה מספרת לנו על בואו של יעקב אל העיר שכם, “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן”. רש”י מביא את דברי הגמרא על יעקב, “שלם בגופו שנתרפא מצליעתו, שלם בממונו שלא חסר כלום מכל אותו דורון שהביא לעשו, שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן” (שבת לג). עוד לפני צאתו לחוץ לארץ יעקב במדרגת “אִישׁ תָּם“. עשרים שנה בחרן רק חיזקו אותו בתמימותו. אין לו קושיות וספיקות באמונה. הוא שלם ומקבל בשלמות כל מה שהקב”ה עושה עמו, גם כשהדברים קשים להכלה. למרות זאת לפני המפגש עם עשו יעקב נושא תפילה, “הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב”. המפרשים אומרים שיעקב אינו חושש לעצמו, יעקב חושש שאם יכה עשו את המחנה “אֵם עַל-בָּנִים” עשויים הבנים לאבד בכך את אמונתם. יעקב דואג לבניו, דואג גם לדורות האחרונים שיתמודדו עם מאורעות קשים שיעוררו בהם סתירות ותמיהות על ההשגחה ויפגמו במידת התמימות של אמונת זרע יעקב. לכן הוא מסכן את עצמו ונשאר לבדו עם המלאך כמו שנבין בהמשך.
מצב האמונה בדור שלנו
פעמים רבות בחיים אנחנו מתקשים להבין את דרכי ההשגחה עמנו. הגמרא מספרת שמשה רבנו ביקש מהקב”ה שיגלה לו את דרכי ההשגחה, “הודיעני נא את דרכיך (שמות ל”ג). אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?” (ברכות ז’). לפי מסקנת הגמרא תשובת הקב”ה היתה, “צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור” (שם). במשך כל הדורות התמודדו חכמים עם שאלות אלו והנה הדור שלנו אשר מתמודד עם מציאות לא פשוטה ומלאת בלבולים זקוק אולי יותר מתמיד לכח שיעזור לו להתמודד עם הסתירות בהשגחה.
ה”חפץ חיים” הסביר שההנהגה בסוף הימים תהא שונה מכל הדורות, לפי שאז יהיה חשבון נוקב בצירוף ובירור חד עם כל נשמה ונשמה להיפרע ממנה מיד על כל מה שעבר עליה, לנסותה ולהכינה לקראת הגאולה, ומכיון שתהא זו הנהגה על חשבון תיקון הנשמות מכל הדורות שעברו, תהא אי הבנה מוחלטת בהנהגת ה’ בזה. הוא המשיל זאת לבעל חנות שבזמן סגירתו את חנותו מאסף את כל חשבונות הקפותיו מלקוחותיו, אחר שלא יהיה אפשרות ושהות אחר כך לחסל עמם את חשבונם. הכח היחיד שיכול להחזיק אותנו שפויים אל מול כל המתרחש בתוכנו וסביבנו הוא הכח של האמונה. אל מול “אי ההבנה המוחלטת בהנהגת השם” חייבים להתחזק באמונה תמימה בבורא הטוב והמיטיב שחושב מחשבות כיצד להיטיב עמנו באחריתנו.
אלא הבעיה שלנו רק גדלה כשקוראים את דבריו של רבי נחמן על הרוח שתנשב בעולם בדור שלנו, “וְאָמַר: שֶׁהוֹלֵךְ אֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל עַל הָעוֹלָם… אַשְׁרֵי מִי שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה בְּאֵלּוּ הָעִתִּים. וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל מַה שֶּׁהוּא מְסַפֵּר זאת שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת בָּעוֹלָם וְשֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר זאת אַף עַל פִּי כֵן מִתְגַּבֶּרֶת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַבִּלְבּוּלִים… שֶׁזֶּה יִהְיֶה הַנִּסָּיוֹן קדֶם בִּיאַת מָשִׁיחַ שֶׁיִּתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים בֶּאֱמוּנָה וּמִי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמד בַּנִּסָּיוֹן וְיִשָּׁאֵר קַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ אַשְׁרֵי לוֹ… וּבֶאֱמֶת אַף עַל פִּי כֵן אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוּ זאת מִקּדֶם אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל… שֶׁיְּחַזְּקוּ עַצְמָן בֶּאֱמוּנָתָן וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לָהֶם מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בְּדַעְתָּן” (שיחות הר”ן ל”ה). מלחמות גדולות בדעת, מלחמות פנימיות להחזיק ולהתחזק באמונה נוכח כל מה שיעבור על כל אחד ואחד.
מבחן האמונה
ישנם רבים בדור שלנו השואפים לרכוש ידע רוחני. אולם מהדברים הנ”ל ניתן להבין שהדבר שאנו זקוקים לו יותר מכל זה חיזוק באמונה. כשאדם עובר ניסיון בחיים, בין שזה ניסיון קטן יומיומי ובין שזה ניסיון גדול, מסלקים ממנו את המוחין שלו, את הדעת, את כל הידע הרוחני שרכש, מה שנשאר לו בכדי להתמודד זו מדרגת האמונה המפעמת בקרבו. הרב אשלג מסביר בדרך משל מהי אמונה שלמה בבורא עולם, “בדומה לאדם, שמאמין לחבירו ומלוה לו כסף, אפשר שיאמין לו על לירה אחת, ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר שיאמין לו עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר שיאמין לו אפילו להלוות לו את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה” (הקדמה לתע”ס אותי י”ד). להאמין אמונה שלמה בבורא עולם זה לדעת שאני יכול להאמין לו “על כל רכושי” בלי שום צל של פחד, “בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ ,וּבְכָל מְאדֶךָ” (דברים ו’ ה’), להאמין שכל המקרים, המאורעות, האנשים שמופיעים בחיי, באים כולם מאותו מקור, מהכח האחד שמנהל פה את העניינים לטובתי המוחלטת. זה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו במאבק האדיר שהוא מנהל נגד המלאך, שרו של עשו.
התקדשות ומאבק פנימי
יעקב אבינו לא נותר סתם לבד בלילה ההוא. הוא עובר את מעבר יַבֹּק והזוהר הקדוש מלמד אותנו שיַבֹּק זה ראשי תיבות יחוד, ברכה, קדושה. בלילה שלפני הפגישה הרת הגורל עם עשו, יעקב מתקדש קדושה עילאה ומתכונן למה שעתיד לעבור עליו. גדולי החסידות לימדו שכל דמות שמופיעה בסיפורי התורה מייצגת גם כח פנימי בנפש שלנו. חז”ל אמרו שהמלאך שאתו נלחם יעקב היה הס”מ בעצמו, היצר הרע, התמצית של כוחות הסטרא אחרא, כוחות הפירוד שבעולמנו. הצד האחר הוא זה שעומד אל מול אחדותו של הקב”ה, הוא מתבטא בקול הפנימי שבנו שאומר לנו שיש כוחות עצמאיים בעולם מלבד הקב”ה, שהאדם הזה שפגע בי, האדם הזה שנתן לי משהו, האויבים והאוהבים הם כולם כוחות נפרדים שאני נאלץ להתמודד איתם בעולם הזה. זה כח השקר של העולם הזה שמטשטש את מציאות האחד.
ה”נתיבות שלום” אומר שבזכות שלמות האמונה של יעקב לא היה יכול המלאך לפגוע בו, ולכן “ביקש להטיל בו לפחות אבק. כמו שמצאנו בחז”ל לשון אבק ריבית, אבק שביעית, אבק לשון הרע, שאינם איסורים ממש אלא אבק איסור”. בעל הטורים אומר שהמילה ‘ויאבק’ בגימטרייה כסא הכבוד וה”כלי יקר” מוסיף שרצה המלאך לסמא את עיני שכלו של יעקב כאבק זה העולה ומסמא עיני האדם. ממשיך ה”נתיבות שלום”, “שכסא הכבוד מרמז על עניין אמונה, ובקש להטיל אבק באמונתו, לזעזע יסוד הבהירות שלו באמונה”, להכניס בו פחד מעשו כאילו עשו פועל עצמאית בלי רשותו של הקב”ה. ממש כמו שהוא מנסה להכניס בנו דמיונות שיש איזשהו כח פועל מלבד הקב”ה. לכן, מסיים ה”נתיבות שלום”, המאבק נמשך “עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר”, “כי ע”י עלות השחר הכיר באמת כי יש לעולם בורא ומנהיג, כיוון שזריחת השמש מעידה על אמונה, שמראה לעין כל שיש בורא כל עולמים, “שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה” (נ”ש וישלח).
נצחון התודעה
בזכות המאבק הזה יעקב משיג תודעה חזקה יותר. הוא עושה את זה בשבילו, בשביל בניו שעמו, ובשביל כל זרעו שיבוא אחריו עד הדור האחרון. ה”דגל מחנה אפרים” אומר, “בלילה הזה יעקב אבינו נמצא לבד פיזית ולבד רוחנית, בפנימיותו בדרגה גבוהה מאוד. הוא מגיע לתודעה של ‘כל העולם לא נברא אלא בשבילי’ (דגל מחנה אפרים, בלק). הגמרא אומרת, “כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלם” (סנהדרין ד, ה). אדם הראשון נברא יחיד כדי שכל אחד יאמר בשבילי נבראה כל המציאות. החידוש הגדול של ה”דגל מחנה אפרים” הוא שיחידות זו שהגיע אליה יעקב, אינה מותירה את האדם במסגרת עצמו, כבול בעצמיותו המעגלית, בתוך האגו. אלא להפך, תודעה זו מציבה את האדם אל מול אלוקיו ואל מול אחדותו השלמה של הקב”ה, בבחינת ‘מה אני אחד, אף הוא אחד’. זוהי חוויה של הכרה תודעתית באחדות הבורא.
המדרש מחבר את ה’לבד’ של יעקב עם ה’לבד’ של הקב”ה, “…מה הקב”ה כתוב בו ‘ונשגב ה’ לבדו’, אף יעקב ‘ויותר יעקב לבדו'” (בראשית רבה ע”ז). ה”מצודת דוד” מפרש את הפסוק מנבואת ישעיהו, “וְנִשְׂגַּב השם לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא” (ישעיהו ב’ י”ז), שביום ההוא “יודע לכל שהכח הוא להשם לבדו”. בגמר התיקון כולם ידעו שאין עוד כח שפועל בבריאה מלבדו, ש’אין עוד מלבדו’. הנבואה מדברת על זמן הגאולה, על סילוקם של כל האלילים, על סיומו של השלטון האנושי והביטחון בו, ובסוף כל אלו על הופעת מלכות השם. הורגלנו כל כך להישען על כל מיני משענות קנה רצוץ, על בני אדם בשר ודם, מנהלי בנקים, סוכני ביטוח, מעצבי דעת קהל ואנשי אופנה, על רוחות הרשת החברתית ועוד ועוד… עד כי שכחנו את האמונה הפשוטה שיש כאן מנהיג אחד לבירה וכל הנ”ל הינם אך ורק שליחים שלו. כתוב בזוהר הקדוש, “אשרי חלקם של ישראל, שהקב”ה רצה בהם מכל העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, כי בכולם כתוב, הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, היינו בשעה שעתיד הקב”ה לבער אותם מן העולם, וישאר הוא בלבדו. כמו שאתה אומר, ונשגב השם לבדו ביום ההוא” (זוהר וישלח רמ”ט). הזוהר מפרש שלהאמין בשליטה של משהו או מישהו מלבדו זה הבל ותעתועים.
יעקב אבינו בוחר להישאר לבדו בלילה המיוחד שקודם את הפגישה עם עשו, להתבודד ולהתבונן בפנימיותו, האם אמונתו שלמה. המאבק האמתי הוא נגד שרו של עשו השוכן בקרבו, שר הריבוי, הדמיון והתעתוע. במאבק פנימי גדול יעקב מנער את האבק מעל מדפי האמונה שלו ובכך מכניע את המלאך. הפגישה עם עשו הגשמי הופכת להיות תוצאה של בירור פנימי זה. במצב התודעה של “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ” מתגלה המציאות האמתית של “וְנִשְׂגַּב השם לְבַדּוֹ”. כשמצליחים לעבור את מחסום הפחד מה’לבד’, כשמקלפים את כל ההשפעות החיצוניות וחודרים פנימה מאחורי כל העניינים המנהלים את חיינו, מוצאים את הקב”ה נשגב לבדו.
המתנה הפנימית
בסיום המאבק הלילי אנו זוכים לחיזוק האמונה הגדול מכולם. המלאך אומר ליעקב, “שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר”, ויעקב עונה, “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי”. אז מגלה לו המלאך, “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל”. הגמרא שופכת אור על הדו-שיח, “ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו” (חולין צ”א). נראה כי בסיומו של אותו מאבק אימתני נוכח שרו של עשו במעלתו של יעקב, שהרי דמותו של יעקב חקוקה במרכבה העליונה תחת כסא הכבוד. לכן רק אז מגיע זמנו של המלאך הזה לומר שירה בפעם הראשונה, שירת הלל על מעלת ישראל. במעמד הזה יוצא יעקב מהטבע המולד שלו ועולה למדרגת ישראל. בפנימיות כל אחד מאתנו קיימת אותה נקודת ישראל המאירה, הנקודה שמעל הטבע שנולדנו אתו, וגם אם עוד לא הגענו למדרגת ה’לבד’ שלנו, גם אם טרם הגענו למעלת האמונה השלמה, הנקודה הזאת מאירה בנו ודי בהכרה בה כדי למלא אותנו בשמחה וכח להתמודד עם כל מה שעובר עלינו לטובה.
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו שובם בשלום
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
מוקדש לרפואת יצחק צחי בן ג’מילה, רועי בן נילי, פנחס בן מרים רבקה, ים בת לי, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.