* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”
כל מה שאדם רואה מחוצה לו זהו שיקוף שלו עצמו. אם אדם רואה איזה חיסרון כלשהו אצל הזולת זה רק כי מראים לו את החיסרון שבו. אין טעם לנקות את הלכלוך מהפרצוף הנשקף במראה. יותר כדאי לשטוף את הפנים עצמם. העבודה הרוחנית היא תמיד קודם כל פנימית.
בין שאר המצוות שבפרשה כתובה גם מצוות השבת אבדה. “לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך“. זו לא הפעם הראשונה שהמצווה הזאת כתובה. גם בפרשת משפטים כתוב, “כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו”. במבט קל רואים שההבדל העיקרי בין שני האזכורים הוא שהראשונה מדברת בלשון “נידח” והשנייה בלשון “תועה”.
נשאלת השאלה למי בדור הזה יש עדיין שור, שה או חמור?! כמובן שהתורה מדברת על כל סוג של אבדה. ועוד מעבר לזה. בפנימיות מדובר גם על אבדה רוחנית. למשל אדם יכול לאבד את שמחת החיים שלו או לאבד את דרכו הטובה ברוחניות. התורה מדברת על שתי רמות שונות של אובדן. יש “תועה בדרך” ויש “נידח”. הראשון מדבר על אבדה שאפשר למצוא בקלות ואילו השני מדבר על אבדה שקשה למצוא.
לפעמים בתוך קצב המציאות נראה שאנחנו דור כל כך אבוד. אבודים בחומר בלי דעת. אבודים בלי נשמה. ואולי זה רק נראה ככה. מה שבטוח שזה חלק מהתוכנית האלוקית הגדולה. ודאי שהבורא טוב ומיטיב ומוביל אותנו בדרכים הפתלתלות אל כל הטוב שהכין לנו. מה שחשוב זה להבין מה החלק של כל אחד מאתנו במערכה הגדולה. חודש התשובה בעיצומו ואנחנו צריכים לצאת מהחשיבה העצמית ולחשוב על הכלל, על מה שאבד לכולנו. אנחנו כולנו חלקים מנשמה אחת. יש באפשרותנו לעזור בתיקון הכללי.
אמנם חשוב לעשות מעשי חסד והטבה עם הזולת בעולם החיצוני. אבל עיקר התיקון הוא בתודעה הפנימית שלנו. התפקיד של כל אחד מאתנו הוא להשיב את האבדות של הכלל, לראות ולסייע לכל נשמה שהלכה לאיבוד ונחשבת ל“תועה בדרך”. אפילו לנשמות שהגיעו למצב ריחוק שנקרא “נידח”. חשוב לקרב את כולן. השרשרת חזקה כחוליה החלשה שלה.
העבודה החשובה היא לזכור לא לשפוט בצורה חיצונית. כי אם אני רואה אדם אחר “תועה בדרך” זה סימן שגם בי יש חלק ש“תועה בדרך”. אם אני רואה נשמה “נידחת מן הקדושה” זה סימן שבי עצמי יש משהו “נידח”. הבעל שם טוב קורה לזה “שמץ מינהו”, מעט מאותו הדבר. הפניית הזרקור פנימה היא זאת שמסוגלת לתקן את החלק שלי בעניין. התשובה שלי משפיעה על הזולת. או לפחות יכולה לעזור לו בצורה הרבה יותר שורשית וטובה. כשאני מתנקה בפנימיות אז המציאות החיצונית מתנקה גם כן. על ידי שאני רואה את החיסרון שלו כחיסרון שלי ואני דן את שנינו לכף זכות אז זה באמת מעלה את שנינו לכף זכות וזה נקרא להשיב את האבדה.
העולם כולו מחכה ליום שיימצאו ויושבו כל האבדות. אז יתקיימו דברי הנביא ישעיהו, “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו להשם בהר הקודש בירושלים“. ובינתיים אנחנו רק צריכים לראות את הדברים בעין טובה.
מוקדש לרפואת רועי בן נילי, פנחס בן מרים רבקה, ים בת לי, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, קרן נעמי בת עפרה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, ליאת דבורה בת אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.