פרשת ‘וארא’ לפי הקבלה והחסידות לחיזוק חיי האמונה
האמונה שורש כל העבודה
חבקוק הנביא העמיד את כל העבודה הרוחנית על העיקר היחיד, “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (חבקוק ב’ ד’). כמו שכתוב בגמרא, “דרש רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה… בא דוד והעמידן על אחת עשרה… בא ישעיהו והעמידן על שש… בא מיכה והעמידן על שלש… ישעיהו והעמידן על שתים… בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: ‘וצדיק באמונתו יחיה'” (מסכת מכות ג’). אמנם בדור שלנו רבו הבלבולים עד כי אפילו פסוק זה נפל ברשת הטשטוש ורבים נוהגים לומר, ‘אדם באמונתו יחיה’. אמירה קלוקלת זו מסרסת את הכוונה המקורית של הפסוק ובעצם באה רק לתרץ מעשי בני אדם שסוברים שלכל אחד מותר לעשות מה שהוא רוצה, עם מי שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה, לפי תפיסתו ודרכו. בעוד שכוונת הנביא חבקוק היתה לומר שהאמונה היא הציר עליו סובב הכל ושהאמונה של הצדיק היא זאת שמחייה אותו. האמונה היא כל כך בסיסית בחייו של היהודי שהיא מחייה אותו ממש כמו אויר לנשימה.
גאולה בזכות האמונה
כשבא משה רבנו לגאול את עם ישראל ממצרים היו בני ישראל משועבדים בגופם ובנפשם. חלקם הגדול נולד וגדל אל תוך מציאות של עבדות בלי להכיר שום מציאות אחרת. מבוקר עד ערב היו עובדים עבודת פרך. עבד אין לו מציאות אחרת מלבד עבדותו. אין לו רצון משלו ובודאי שאינו עוסק בעניינים רוחניים. כמו שנאמר על דור מצרים, “וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה” (יחזקאל ט”ז ז’), ורש”י מפרש, “היו ערומים מבלי זכות ומעשים טובים”. לכן בעת הגאולה מיד ניתנו להם מצוות שיתעסקו בהם, מצות הפסח ומצות המילה. כמו שאומר רבי מתיא בן חרש, “ואראך והנה עתך עת דודים, הגיע שבועתו שנשבע הקב”ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו… נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות… שיתעסקו בם כדי שיגאלו” (מכילתא דרבי ישמעאל ‘בא’). בכל זאת היתה נקודה זכה אחת שעמדה להם כדי להתחיל את מהלך הגאולה. כאשר משה חוזר ממדיין למצרים הוא אוסף את העם וזקניו ומספר להם שהקב”ה נגלה אליו ושהגיע זמן גאולתם. מיד כתוב, “וַיַּאֲמֵן, הָעָם”. העם האמין לבשורת הגאולה. זה שכתוב, “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה” (הושע ב’ כ”ב), וחז”ל פרשו פסוק זה, “וכן אתה מוצא, שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמנה, שנאמר, ויאמן העם” (ילק”ש, הושע), והוסיפו, “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות האמונה עתידין להיגאל”. כשחז”ל אמרו ב‘זְכוּת’ הם התכוונו לכך מלשון ‘זַכּוּת‘. דהיינו, הנקודה הזכה שעוד נותרה בבני ישראל ירושה מהאבות, הנקודה הפנימית של האמונה התמימה בבורא עולם. גם בדורנו מה שבסופו של דבר יעמוד לנו כזכות זאת האמונה השורשית שקיימת בכולנו, האמונה שהנחילו לנו האבות ועברה בכל הדורות כמו ניצוץ שלא כבה אל מול כל הניסיונות שהיו מנת חלקנו. בזכות האמונה יכול כל אדם בכל עת לצאת מכל צרה, לצאת מגלות לגאולה.
עסק האמונה
נקודת האמונה דורשת תשומת לב וטיפוח כדי שתצמח ותיתן לנו חִיוּת. משל לאדם שמחמם את ביתו עם תנור עצים. ברור שכאשר הוא מניח גזע עץ באש הוא מוכרח לטפל בו כל הזמן כדי שהאש תבער כהלכה. ממש כך גם האמונה. ידוע שכאשר אדם נפטר מהעולם נשמתו עולה לשמיים ושם הוא נידון בבית דין של מעלה. השאלה הראשונה ששואלים אותו היא, “האם נשאת ונתת באמונה?” (שבת ל”א). כפשוטו, האם בעת שעסקת בפרנסתך שמרת על כל המצוות וההלכות של התורה?! האם נמנעת מגזל?! האם נמנעת מלקחת ריבית?! האם פעלת ביושר?! ועוד רבים החוקים והכללים על פיהם אדם צריך להתנהג בעת עסקיו בעולם הזה. זה כפשוטו. אבל יש גם את פנימיות העניין. אומר הס”ק מלכוביץ’, “תחילת דינו של אדם שואלין אותו נשאת ונתת באמונה, היינו האם עסקת באמונה להגדיל ולחזק את בהירות האמונה כדרך שאדם נושא ונותן בעסקיו, המשקיע ראשו ורובו איך להגדיל ולהרחיב אותם, על זה האופן צריך לישא וליתן באמונה” (נתיבות שלום). כמו שאומר הרמח”ל, “והנני רואה צורך לאדם, שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה, שלא יהיה משקלו עראי אלא בקביעות גדול, כי רוב התולדה הוא” (מסילת ישרים ג’). אמנם הרמח”ל מדבר על כל דרכיו של האדם, אבל מכאן ניתן להבין עד כמה חשובה עבודת טיפוח האמונה.
אמונה מתוך הסיפור
עיקר חיזוק האמונה מצוי בסיפור יציאת מצרים ובהתבוננות העמוקה בכל הניסים הגדולים שעשה לנו הקב”ה. חכמים אמרו ששורש מצות האמונה נמצא בדיבר הראשון בעשרת הדיברות, “אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים” (שמות כ’ ב’), ושאלו, למה לא נאמר ‘אנכי השם אלקיך אשר בראתי את השמים והארץ’? הרי גדולה בריאת שמים וארץ יש מאין יותר מיציאת מצרים. העניין הוא שסיפור יציאת מצרים זה שורש האמונה שלנו ולכן הדיבר הראשון מציין את ההוצאה ממצרים, כי מי שאינו מאמין ב’אשר הוצאתיך מארץ מצרים’ אף ב’אנכי השם אלקיך’ אינו מאמין. בשביל זה אנחנו מצווים להרבות בסיפור יציאת מצרים, “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה השם לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם” (שמות י”ג ח’). בכל שנה ושנה אנו קוראים את ההגדה, ו“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” (פסחים י’). סיפור הוא מלשון ספיר, אבן מאירה. משום שבתוך הסיפור מסתתר ומאיר אור האמונה. כדי שאור זה יאיר לא מספיק אמירה בפה. צריך להמחיש את הסיפור ממש. כמו שמסופר על “החפץ חיים” שפעם אחת בליל שבת קודש ‘וארא’ לפנות בוקר ישב וחזר הסדרה של ‘שניים מקרא ואחד תרגום’. לפתע שמע המשמש שלו שהוא שוחק שחוק גדול בקול ממש וזועק ‘צפרדע, צפרדע!’. אחר המעשה הסביר “החפץ חיים” כי בהגיעו לפסוק ‘ותעל הצפרדע’ נזכר בפירושו של רש”י, ‘צפרדע אחת היתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים’, לא יכול לעצור את הצחוק הגדול בתארו לנפשו את הנחילים הניתזים לכל עבר”. אנו צריכים לעורר את הלב שיבין את הניסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים שעל ידם התבררה השגחתו התמידית של בורא עולם, על ידי החוויה נבוא לאמונה תמימה בהשגחה העליונה שהוא ‘עשה ועושה לכל המעשים’ בכל פרט ופרט מכלל מערכות הטבע.
כל העולם צריך לדעת
רצון הבורא הוא להיטיב לנבראיו ותכלית בריאת כל העולמות היא שיכירו הנבראים את מידת טובו על ידי שילמדו כיצד לקבל את הטבתו. בלשון האריז”ל, “להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו” (תע”ס א’ א’). מידת טובו מתגלה לנבראים בפעולותיו, שמותיו וכינויו. הנבואה על אחרית הימים אומרת, “וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת השם, כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם” (ירמיהו ל”א ל”ג). תכלית הבריאה היא שכל העולם יידע את השם. לכן מכות מצרים פועלות על שני הצדדים, על בני ישראל ועל פרעה ועמו, למען ידעו כולם. לפני כל סדרה של שלוש מכות פרעה מקבל התראה ממשה רבנו בה נאמר לו שתכלית המכות היא ידיעת השם. לפני הסדרה הראשונה, “לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּהשם אֱלֹקֵינוּ”, לפני הסדרה השניה, “לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי השם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ”, ולפני הסדרה השלישית, “לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַהשם הָאָרֶץ”. אבל כאמור לא רק פרעה צריך לדעת אלא גם בני ישראל ולכן נאמר להם על תכלית המכות, “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי השם”.
שלמות ראש וגוף
אחרי שהבנו את החשיבות של מכות מצרים בקיום תכלית הבריאה שידעו כולם את השם, ניתן עכשיו להבין את החשיבות שלהן עבור כל אדם יחיד. הקב”ה מכה את מצרים עשר מכות כנגד עשר ספירות. בפרשה זו מופיעות שבע המכות הראשונות שהן כנגד ז’ ספירות תחתונות הנקראות בלשון חכמת הקבלה ‘גוף’. בפרשה הבאה מופיעות שלוש המכות האחרונות שהן כנגד ג’ ספירות עליונות הנקראות ‘ראש’. בעבודה הרוחנית ידיעת השם מתחילה בראש, אולם זה לא מספיק. “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי השם הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד“ (דברים ד’ ל”ט). צריכה להיות השבה אל הלב, הורדת הידיעה אל אברי הגוף. לכן, כפי שנאמר, גם מצרים וגם בני ישראל צריכים לדעת את השם. ישראל זה אותיות לי ראש, כנגד הראש. מצרים ואומות העולם זה כנגד הגוף. צריכים שכל קומת האדם וכמו כן, כל האנושות כולה, ידעו את השם. כמו שאנו אומרים במזמור ‘עלינו לשבח’ בו אנו חותמים כל תפילה, “יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל“.
מכות זה טוב
עכשיו ניתן להבין שלמכות בחיינו יש תפקיד חשוב ביותר. בעל הסולם מספר מעשה על “יהודי נאמן בית אצל אדון אחד, שהיה האדון אוהבו כנפשו, וקרה פעם שהאדון נסע לדרכו, והניח עסקיו ביד ממלא מקומו, והאיש הזה היה שונא ישראל. מה עשה, נטל ליהודי והלקה אותו חמש מכות, בפרהסיא לעיני כולם, כדי להשפילו היטב. וכאשר חזר האדון, הלך אליו היהודי, וסיפר לו כל שקרה לו. ויחר אפו מאד, ויקרא לממלא המקום, ויצוהו לתת ליהודי תיכף על יד, אלף אדומים בעד כל מכה שהלקהו. נטלם היהודי ושב לביתו, מצאה אותו אשתו בוכה. אמרה לו בחרדה רבה, מה קרה לך עם האדון. סיפר לה. אמרה לו, אם כן למה אתה בוכה. אמר לה, אני בוכה משום שלא הלקה לי אלא חמש מכות, והלואי היה נותן לי לכל הפחות עשר מכות, כי עתה היו לי עשרת אלפים אדומים” (הקדמה לתע”ס). הסיפור אמנם מדבר במושגים של שכר כספי עבור המכות, אבל אם נהרהר בדבר, מי הוא המכה אותנו ומה תכלית המכות, נגלה שהשכר שאנו מקבלים עבור המכות הוא אינסופי. התבוננות במילה ‘מכות’ מעלה שיש בתוכה אותיות כ”ו, גימטרייה של השם המפורש, ומבחוץ יש את אותיות המילה ‘מת’. דהיינו, המכות באות לעורר את המתים, את אלה שלא רואים יותר איך בכל דבר ודבר, בכל מכה ומכה, מסתתר שם הוי’ה, הטוב והמיטיב. המכות בחיינו באות לחדש בנו את כח האמונה השלמה.
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום
מוקדש לרפואת משה בן עליזה, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.