פרשת ‘תזריע מצורע’ לפי הקבלה והחסידות לחיזוק חיי האמונה
שורש לכל הנגעים
התורה מקדישה שתי פרשות שלמות לנגע הצרעת. מזמן ראיית סימני הנגעים, אבחונם והטיפול בהם, ועד למהלך טהרת המצורע והבאת קורבנו. אפשר לומר שכיוון שכך נוהגת התורה ניתן לראות בצרעת כאם כל הנגעים ולכן חשובה ההתבוננות בשורשיה וסיבותיה על מנת להבין את שורשם של מרבית הנגעים והייסורים שבאים על האדם בעולם הזה. אמנם נגע הצרעת עצמו הוא משהו שכמעט ועבר מעולמנו, אבל התורה היא נצחית ולכן הביטויים הרוחניים של נגע זה עדיין עומדים שרירים וקיימים עד שנבין את תכליתם ונתקן את מה שבאו לומר לנו לתקן.
מבט חיצוני מבט פנימי
פרשת מצורע פותחת, “אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת, וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים”. כבר בראשית הדברים מתגלה עניין מהותי בכל הנוגע לחולי הצרעת. הדור שקיבל את התורה היה במדרגת ניסים גלויים, מדרגה רוחנית בה תוצאות החטא היו מתגלות מיד בנגעים. לא כתוב כאן שאותו נגוע הובא בפני רופא, אלא היו מביאים אותו לטיפול בפני אהרון הכהן או בפני אחד מבניו, הסמכויות הרוחניות של עם ישראל. הרפואה המתבקשת היתה רפואה רוחנית. במידה ונמצא שאכן מדובר בנגע הצרעת, “וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים”. מטרת ההסגר שיתבודד ויפשפש במעשיו לחזור בתשובה על אותם הדברים שהביאו את הנגע.
בדורנו זה, קשה להבין שישנו קשר ישיר בין נגעים וייסורים גשמיים לבין שורשיהם הרוחניים. התפיסה החיצונית של האדם לעולם מפנה אותו למצוא אשמים מחוצה לו – וירוסים, חיידקים, מזג האויר, לחץ, דאגות הפרנסה וכו’. על זה אומר הרב אליהו דסלר, “הרואה במבט הטבעי, תולה את התפשטות המחלה בהתפשטות החידקים, אולם מצד מבט הרוחני התפשטות המחלה מורה שטומאת החטא מתרבה בו, כי החטא הוא הסבה לנגעים ולכל המחלות, והתופעה הטבעית היא תוצאה מזה” (מכתב מאליהו ג’ קע”ג). האדם הרוחני חייב לאמץ מבט פנימי ולחפש את השורש האמיתי להופעת הצרות בחייו, להבחין כיצד במעשיו הוא עצמו גרם לקלקול. יותר מכך, אמונה בהשגחה הטובה של הבורא מלמדת אותנו שדוקא הנגע הוא ההטבה שנותן בורא עולם לאדם, כמו תמרור מכוון, שידע שמשהו דורש תיקון. ממש כפי שנורת האזהרה נדלקת ברכב להורות על קלקול מסוים, כך הנגעים והייסורים הינם קריאות התעוררות מהבורא הטוב והמיטיב.
רפואה בדרך רוחנית
בשלב הראשון לאחר שהכהן מכריז על המצורע כטמא, כתוב, “וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ”. התורה שכל כך חסה על כבוד הבריות ושומרת מכל משמר על כבוד האדם, “כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (בראשית ט’ ו’), מצוה כאן לנהוג במצורע בדרך ביזיון. אם נתבונן בצרעת כחולי טבעי הרי הסגר והזנחה אלו בדיוק התנאים הכי גרועים לרפואה. מבחינת הגוף הרי העיפוש והזיהום יגרמו להתפשטות הנגע, ומבחינת הנפש שכה זקוקה לעידוד ושמחה כדי להחלים, הרי ההסגר הוא גזר דין ידוע מראש. על זה כותב אור החיים הקדוש, “לזה נתחכם אל עליון וציוה שיסגר המצורע – בדד ישב, ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא – דברים שהם כפי הטבע נגדיים לרפואת סיבת הנגע, ואדרבא יולידו הנגע מחדש. וכאשר יראה האדם שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים, אע”פ כן על ידי שהרהר בתשובה והתוודה חטאתו… נטהר… הרי לנו להבין שכוונת התורה להמחיש למצורע שהנגע בא לו בעוונו ולא במקרה”. רפואת התורה הפוכה לשכל הטבעי ובכך התורה באה ללמדנו שעור רוחני חשוב. ספר החינוך כותב על מצוה זאת, “משרשי המצוה, לקבע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב “כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה” (איוב ל”ד כ”א)“ (מצוה קס”ט). לכן אם ח”ו באו על האדם צרות שכאלה, יעצור ויתבונן פנימה, להכיר בקשר בין סיבה ומסובב, בין חטא לנגע, בין חולי לשורשו. זהו היסוד של רפואה רוחנית.
סיבת התפתחות הצרעת
התורה מספרת על שלושה מיני צרעת. צרעת בגוף האדם, “אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת”, צרעת הבגדים, “וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת, בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים, אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר, אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר”, וצרעת הבתים, “כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה, וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם”. מקור ושורש שלושתן בפיו של האדם. כפי שאומרת הגמרא, “אמר ריש לקיש, מאי דכתיב ‘זאת תהיה תורת המצורע’? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע” (ערכין ט”ו), ובמקום אחר בגמרא כתוב על המצורע, “היה בא אצל כהן ואמר לו בני צא ופשפש בעצמך וחזור בך שאין הנגעים באין אלא על לשון הרע ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח” (נגעים ו’). בצרעת הבתים התורה מצוה את בעל הבית שיבוא ויאמר לכהן, “כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת”. רבי חיים ויטאל מסביר למה נאמר ‘כנגע’ ולא ‘נגע’ כפשוטו, “כי האיש הרואה צרעת בביתו ידע שאין זה הנגע עצמו, אלא רק ‘כנגע’, כי הנגע עצמו הרי הוא עצם ‘חטא הלשון’ הנורא, אשר נחקק בעמקי נשמתו, והיא נשחתת על ידי הדיבורים, וכלומר שבפגם הדיבור נעשה ‘נגע’ בפנימיות נפשו” (עץ הדעת טוב).
הרמב”ם מסכם ופוסק דברים חמורים אלו, “אמרו חכמים, על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא – עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע – כאילו כפר בעיקר, שנאמר “אשר אמרו, ללשוננו נגביר שפתינו איתנו, מי אדון, לנו (תהילים י”ב ה’),ועוד אמרו חכמים, שלושה לשון הרע הורגת – האומרו, והמקבלו, וזה שאומרין עליו; והמקבלו, יותר מן האומרו” (הלכות דעות ד’). הנגע שעומד מאחרי הנגע זה השימוש הקלוקל בכלי החזק ביותר שקיבל האדם – הפה.
בעיה של הדור
לשון הרע מוחזקת כעבירה כה חמורה שאפילו “אבק” של זה נחשב כחטא שכולם נופלים בו, “אמר רב יהודה אמר רב, רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא(עולה) דעתך? אלא, אבק לשון הרע” (בבא בתרא קס”א). הבעיה היא שאנחנו דור שמדבר המון. כולנו חשופים לשטף של אינפורמציה מילולית, שומעים ומדברים, קולטים ופולטים. אדם חושב, נו אז רק אמרתי משהו קטן, לא ממש דיברתי. באה התורה ואומרת, “צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא”, ומפרש רבי יהונתן אביישיץ, “בלשון הכתוב ‘צרעת ממארת היא’ שצרעת באה על האמירה” (תפארת יהונתן). אפילו אמירה קטנה מזיקה.
בהיותנו דור מאוד תקשורתי ניצבות בפנינו שתי סכנות לבריאות הרוחנית והגשמית שלנו. האחת, שבגלל שטף הדיבור אנו נופלים במרוצת הלשון ורובנו אפילו לא מקשיבים למה שיוצא מפינו. השניה, כהות החושים. אדם שחשוף לכל כך הרבה דיבורים מתכהה הרגישות ויכולת השיפוט שלו לגבי הדיבורים שמותר או אסור לדבר ולשמוע. לכן כל אחד שחס על נפשו, גופו וממונו מחויב בשמירה גדולה בפרט בדור שלנו, ועל זה נאמר בפרקי אבות, “כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה” (אבות א’ י”ז).
החומרה הגדולה
בכמה מקומות התורה מזהירה מדיבור רע, כפי שמציינת הגמרא, “אזהרה ללשון הרע מנין (דברים כ”ג) ‘ונשמרת מכל דבר רע’. אמר רבי, לא תני ר’ ישמעאל, ‘לא תלך רכיל בעמך’ זו רכילת לשון הרע, תני ר’ נחמיה, שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה” (פאה א’). אבל החומרה האמיתית מתגלה בפסוק, “אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר” (דברים כ”ז כ”ד), שמכנה התורה את מי שמדבר על אדם אחר בסתר בכינוי אָרוּר. כדי להבין את משמעות חומרה זאת ואת עומק העניין, חייבים להיכנס מעט אל פנימיות התורה.
פרשות אלו באות בעיצומה של ספירת העומר, תקופה של תיקון המידות בנפש האדם. כשמדובר בחכמת הקבלה על המידות הכוונה היא כמובן לשבע הספירות התחתונות שבעשר הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. שש הספירות שמעל המלכות נחשבות גם לספירה אחת – תפארת. חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד מייצגות כוחות שונים וספירת היסוד נחשבת לכולל של כולן. לכן עיקר תיקון המידות של האדם נשען על תיקון ספירת היסוד, או בשמו הנודע ‘תיקון הברית’ – שמירה על כללי הצניעות והקדושה של האדם. חז”ל לימדו שיש שתי בריתות ‘ברית המעור’ שבספירת היסוד ו’ברית הלשון’שבפה. שתיהן קשורות יחד בקשר אחד. אם האדם שומר פיו ולשונו, יעזרו לו משמיים לשמור גם את ‘ברית המעור’, שכאמור עליה נשען כל הבניין הרוחני שלו. אם האדם שומר על קדושת פיו יסתייע בידו לשמור גם את ‘קדושת הברית’.
פתיחת האורות
כל העבודה של האדם בעולם הזה היא לתקן כלים בהם יוכל לשכון השפע, התענוג, האור שמתפשט אליו מהבורא. פלא הוא שהשם ‘צרעת’ מתורגם לארמית במילה ‘סגירו’, המלמדת אותנו עוד עניין בטבעו הרוחני של הנגע. הצרעת שבחילוף אותיות מגלה את השורש ‘עצר’ המרמז על עצירת האורות, היא ‘סגירו’ בארמית, שסוגרת את כניסת האורות. חכמת הקבלה מלמדת איך מתקבל אור בצורה נכונה. האור נמשך אל מקום הרצון, אולם הוא נתקל במסך. בעבודה מתוקנת המסך מחזיר את האור לאחוריו ואור חוזר זה מלביש את השפע. התוצאה היא כניסה נכונה של אותם האורות שהולבשו פנימה אל מקום הרצון. המסך הזה נקרא מסך של הפה ואלה דברים עמוקים שכמובן צריך ללמוד באופן מסודר. לענייננו, כאשר מתקבל אור ללא מסך וללא דחיה, הדבר גורם לשחיקת הרצון ושבירת הכלים. כשאדם חוטא הוא בעצם מקבל אורות שאינם שייכים אליו ולכן מופיעה הצרעת, סוגרת את הצינורות ועוצרת את השפע. מכאן מבינים כמה חשובה העבודה של שמירת ברית הלשון אשר בפה, וזה שכתוב, “תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה” (איוב כ”ו ז’). כל חיינו תלויים בבלימת פינו, שימוש נכון ובריא של הפה. המון אנשים מחפשים סגולות שונות להצלחה וקבלת שפע. אמר החפץ חיים, “מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בעולם הבא), אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב (בעולם הזה), נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וסגולה זו היא טובה מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה” (חובת השמירה פ”ו).
התחזקות באמונה
טבע האדם קשה וצריך התגברות אדירה כדי באמת לשמור על הפה נקי וטהור – לא לרכל, לא להכפיש, לא להלבין פנים, לא לדבר בגסות כלל. כל אלו דורשים התגברות על האגו שלנו שחושב שהוא תמיד חייב להוסיף עוד מילה. ה”פלא יועץ” כותב, “והנה יצר לב האדם רע וחושק להיות יחיד בדורו בחכמה ומעשים בעשר וכבוד, ומתוך כך מצטער כשיש אחר כמוהו או גדול וטוב ממנו, ומקנא לו ומבקש רעתו ומספר בגנותו” (ערך קנאה), ועליו אומרת הגמרא, “אמר ר’ יוחנן משום ר’ יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר” (ערכין ט”ו). דהיינו, עשה לו אלהים אחרים וכפר במציאותו של בורא עולם. למעשה מה שמביא אדם לדבר לשון הרע זה חסרון באמונה. כמו שאומר הרב אלימלך בידרמן, “כי אין איש מדבר סרה ברעהו רק מחמת שנדמה לו שהלה הזיקו או הפסידו, הכשילו או ביזהו, או ש’הצלחת’ רעהו באה על חשבונו וכיו”ב רבות. ואילו ידע שאין ביד בריה להזיקו ולהפסידו, כי אין גורלו נתון אלא בידי הקב”ה, לא היה מדבר עליו, ולא היה מחשב כל היום והלילה – ‘מה עשה לי פלוני ומה דיבר עלי אלמוני’ וכיו”ב” (באר הפרשה). בבואנו לעמול בשמירת הלשון עלינו להתחזק מאוד במה שאמרו חכמים, “אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי’ כמלא נימא (כעובי שערה)” (יומא ל”ח).
בטהרת המצורע כתוב, “וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ”, והבן איש חי מוצא כאן רמז נפלא לעניין האמונה. כמסתכלים בשיער האדם נראה כאילו כל השערות שוכבות זו על זו ואחת תופסת מקומה של חברתה. המציאות המופלאה היא שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד. כל שערה יונקת מהנקב המיוחד לה. אומר הבן איש חי, “ילמד המצורע לקח שלכל חד וחד יש שורש יניקה בנפרד הן לפרנסתו והן לשאר הצטרכויותיו”, ובכך שיגלח המצורע את כל שערותיו, יכיר במציאות זאת וידע מעתה לבלום את פיו שלא לדבר על הזולת כלל.
השגחה פרטית
הבורא משגיח על כל אחד ואחד, זן ומפרנס לכל. לכן אל תיפול רוחו של אדם אל מול נגעיו, אלא יתחזק באמונה ויראה את יד הבורא המושטת אליו לחלץ אותו מדרכו הרעה. יידע כי בתוך הכפפה המכאיבה מונחת יד ההשגחה הטובה להושיע את האדם מצרתו. משל לאותה משפחה שישבה בביתה כשלפתע נכנס אל הסלון לא פחות ולא יותר – מלך החיות. מובן שכל בני המשפחה נבהלו ומיהרו לחפש מכסה ומחבוא מפני האריה. אולם להפתעתם נדהמו לראות את הקטן שבאחים נשאר מיושב על כסאו, ועוד יותר השתוממו כשלא זז בעוד האריה מרחרח סביבו ואף נוגע בו. עד ש”האריה” הוריד את תחפושתו והתגלה אבי המשפחה. כששאלו בני המשפחה את האח הקטן איך לא נבהל, ענה להם בפשטות – אנו גרים בקומה שלישית והדלת נעולה, רק מי שבידו המפתח יכול להיכנס, והרי ברור שזה אבא. מאחורי כל חיה רעה, מאחורי כל צרה ונגע מסתתר האוהב שלנו שרוצה להחזיר אותנו אל הדרך הטובה.
מוקדש לרפואת רועי בן נילי, יוסף חיים בן דינה, סמדר בת חיה ג’וסיאן, צילה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת לאה בת חיים ז”ל, עפרה בת עמנואל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.