למעשה מציאות של נס היא רק שינוי במה שאנחנו מכירים כחוקי הטבע. אלא שבעצם כל הטבע הוא בחינת נס אחד גדול. פשוט הטבע הוא נס שהתרגלנו אליו והנס הוא טבע שעוד לא הכרנו. למעשה אותו כוח אחד פועל גם את הטבע וגם את המקרים שחורגים מהטבע. כל המציאות עומדת על הרצון האלוקי. הכל פועל על פי ההשגחה העליונה.
בדור שלנו אנחנו זוכים לראות משהו פלאי ביותר אודות דרכי ההשגחה. נס גדול קורה כאן. תופעה ייחודית שנותנת הצצה אל עוצמת ההשגחה הפרטית. כמעט בכל משפחה יש מישהו שמתעורר אל מציאות הבורא. מישהו או מישהי שמגדירים את עצמם כחוזרים בתשובה, כל אחד במקומו ובדרכו הייחודית. אנשים שמתעוררים בלי שום סיבה הנראית לעין. אנשים שנמצאים במקומות כה רחוקים שהסיכוי להתעורר בהם נראה ממש קלוש. יותר מזה, חכמים מלמדים אותנו כי ישנם מעשים שאוטמים את נשמת האדם בכל כך הרבה קליפות שלפי חוקי התורה הפשוטים אין מצב שתתרחש כזאת התעוררות. הפלא הגדול הוא שלמרות כל זאת, תופעת ההתעוררות רק הולכת וגדלה.
הפרשה מקטלגת את כל החיות, הבהמות, העופות והשרצים. מיון קבוצתי לפי סימנים שונים המופיעים עליהם. התורה מודיעה את הצו האלוקי האומר מי מהן כשרות ומי טמאות, את מי מותר לאכול ואת מי אסור. “להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל”. בפרשה כתוב על המאכלים האסורים, “וְנִטְמֵתֶם בם”. הגמרא מסבירה, “ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם, אלא ונטמטם”. ‘נטמטם’ מלשון ‘טמטום’. ‘טמטום’ מלשון ‘אטימות’. ‘ונאטמתם בם’.
מאכלים אסורים מטמטמים וסותמים את הלב ודרכי זרימת החיות, בגשמיות וברוחניות, בין אם האדם אכל אותם בשוגג או במזיד. בזוהר כתוב, “ובא וראה, כל מי שאוכל מאכלות האסורים, מתדבק בצד האחר, ומתעב נפשו וגופו, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק בא-ל העליון, ואינו בא מן הצד שלו, ואינו דבוק בו”. כלומר, מבחינה רוחנית, אותו אדם מתנתק מהדבקות בבורא עולם ונשאר דבוק בצד הטמא.
חכמים אמרו שמי שיש לו לב אטום אי אפשר לדבר איתו על ענייני אמונה כלל. הלב שלו מטומטם מהמזון שהוא אוכל. בדרך השכל אין סיכוי שאדם כזה יבוא בסוד האמונה ויתעורר למציאותו של בורא עולם. ובכל זאת, בדור שלנו רואים מקרים שסותרים את החוקיות הזאת. נראה שכאשר הרצון האלוקי הוא לעורר את האדם אז כל החוקים משתנים בהתאם. ואפילו מהמקומות האטומים והמנותקים ביותר ניתן לשוב ולהתחבר אל המציאות האלוקית.
בדרך משל כתוב בזוהר שהקב”ה הוא כמו ציפור קוקייה. הקוקייה מטילה את הביצים שלה בקינים של ציפורים אחרות. לאחר שהגוזלים גדלים קצת אז עוברת הקוקייה ושורקת להם. הגוזלים מזהים את השריקה ועפים אחרי האם. ככה הקב”ה הניח המון נשמות בכל מיני מקומות. המתעוררים הם אלה שהגיע זמנם ושמעו את השריקה. זהו עניין עמוק מעל הדעת, מעל הנסיבות והחוקים הקבועים. זהו פלא גדול של עוצמת ההשגחה האלוקית על הנשמות. נס ממש.
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת משה בן עליזה, ים בת לי, רויטל בת חביבה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.