מבט של פנימיות התורה על טבע התקופה והפוטנציאל הנפלא של ספירת העומר לזכות בלב חדש
תקופה בתנופה גדולה
האדם בא לעולם הזה כדי לתקן את נפשו. מעגל השנה הינו מרחב זמן בו ניתנים לאדם כלים והזדמנויות לעלות ולהתעלות בעבודת התיקון. כתוב בתורה, “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַהשם” (ויקרא כ”ג ט”ו). בפסוק זה התורה מכנה את חג הפסח בשם שבת ומציינת כי למחרת השבת מביאים את עומר התנופה ומתחילים ספירה של חמישים יום. העומר נקרא עומר התנופה ויש בכך רמז על מהות הימים האלה. מסופר על ר’ אהרון הגדול מקארלין שהיה ידוע כמקרב גדול של כל יהודי חזרה אל היהדות ואל שורשו הרוחני. פעם אחת פגש יהודי שהיה כל כך מנותק, כל כך שקוע בהבלי העולם הזה. הוא ראה ששום דיבורים לא יועילו ליהודי הזה. הוא פשוט תפס וטלטל אותו חזק בתנופה גדולה עד שאותו יהודי החל לזעוק ולבכות והתעורר לתשובה ותיקון גדול. כששאלו תלמידיו של ר’ אהרון על משמעות מעשיו השיב בפשטות שיש עיתים בהם צריך להניף את היהודי ולנתקו ממקומו כדי להביאו למקום טוב יותר. תקופה זאת מלאה בפוטנציאל עצום לצמיחה רוחנית והאדם המודע צריך להשתמש בתנופה של הזמן הזה כדי להתקרב אל תכליתו.
הארה מסתלקת ושבה
בכל שנה בליל ט”ו בניסן שב ומתגלה בעולם שלנו האור של יציאת מצרים. פרעה אותיות העפר ומצרים אותיות מיצרים, בנצחיות שניהם מייצגים את כוחות הטבע המטביעים את האדם בעולם הזה ומונעים ממנו את טעם החירות האמתית. האור הגדול של יציאת מצרים ששבר את כוחו של פרעה במצרים, מסוגל לשבור את פרעה הפנימי של כל אחד מאתנו ולהוציא אותנו מעבדות לחירות. אולם, כפי שכותב הבני יששכר, “שכל האורות נתהוו בלילה הראשונה (ליל פסח) בגבהי מרומים בדרך נס שלא על ידי מעשינו (וכן הוא בכל שנה), אך להיות הדבר שלא על ידי מעשינו, אין קיום להאורות והמוחין ההם”. מיד אחרי ליל הסדר האור הגדול מסתלק, “על כן צוונו השם ית’ מצות ספירת העומר לספור מחדש יום אחר יום ונכנסין המוחין לאט לאט על ידי מעשינו ולזה יש קיום כיוון שהוא על ידי מעשינו”. ספירת העומר מאפשרת לנו לקנות בעצמנו את המדרגה הגבוהה של פסח על כל מעלותיה ואורותיה, על דרך של יגעת ומצאת תאמין.
יציאת מצרים השלמה
יציאת מצרים מוזכרת חמישים פעמים בתורה, לרמז לנו שישנן חמישים בחינות, חמישים שלבים כדי להפוך עבד לבן חורין. מצות העומר אומרת “תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם” ואנחנו סופרים ארבעים ותשעה יום. היום החמישים הוא חג הפסח שלפני תחילת הספירה עצמה. הוא היום השורשי בו כאמור מופיע האור הגדול, מסתלק ומשאיר רשימו. רושם רוחני שמאפשר לכל אחד להתחיל את המסע שלו ממצרים. חכמים התייחסו אל כל ספירת העומר, מליל הסדר ועד חג מתן תורה, כאל יחידה אחת, שלעתיד לבא תתגלה כחג שלם, ולכן אדם שפספס יום אחד בספירה, שוב אינו מברך בשם ומלכות, אלא סופר בלא ברכה. כמו כן, המועד המדויק של חג השבועות אינו מוזכר בתורה משום שהוא קרוי על שם השבועות של הספירה שקדמו לו. החג גם נקרא עצרת, משום שלהבדיל מחג הסוכות שאחרי שבעת ימי החג אנו חוגגים את שמיני עצרת, בפסח אין לנו שמיני עצרת, ישר מתחילים לספור שבעה שבועות, עד שמגיעים לחג העצרת. החג שעוצר את מהלך בניית האורות שהתחיל בפסח. החג בו כל אחד מגיע סוף סוף אל התכלית של יציאת מצרים, מעמד החיבור העצום של הר סיני וקבלת התורה. וזה מה שכתוב כבר במעמד הסנה הבוער, “בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה” (שמות ג’ י”ב). התכלית של העבודה של פסח והיגיעה בספירת העומר, כל המהלך של הנפש היוצאת מעבדות לפרעה לעבדות לקב”ה, מסתיים בחג השבועות. בכל יום מספירת העומר אנחנו יוצאים עוד חלק של יציאת מצרים. בכל שנה ושנה, ממש כמו בפעם הראשונה שיצאו בני ישראל ממצרים והלכו במדבר ארבעים ותשעה יום עד שהגיעו להר סיני.
מסע מבהמה לאדם
כל אחד מאתנו בנוי משתי ישויות מנוגדות ומשלימות. מצד הגוף, הרצון לקבל, אדם הוא כבהמה. מצד הנשמה, הרצון להשפיע, אדם הוא ממש בחינת מלאך. דוד המלך כותב “אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ” (תהילים ל”ו ז’), הישועה השלמה היא הישועה של שניהם יחד, השימוש ברצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע. תמצית התנועה של ספירת העומר היא המעבר מבחינת בהמה לבחינת אדם. העומר בתחילת הספירה הובא משעורים שהם מאכל בהמה ואילו שתי הלחם שהקריבו בחג השבועות היו מחיטים, מאכל אדם. שתי הלחם נקרא מנחה חדשה, וכותב ה”נתיבות שלום”, “שעל ידי עבודת הספירה תתחדשו להיות כמציאות חדשה, ומרומז בר”ת של מנחה חדשה אותיות מח”. כל ההתחדשות מגיעה לאדם בכניסת מוחין חדשים, דעת חדשה. תפקיד האדם הוא להתעלות מעל הרצון לקבל לעצמו בלבד, שזוהי בחינת הבהמה שבו, טבעיות בריאתו. ממש כפי שאנחנו מבקשים בברכת העומר בכל ערב, “טהר אותנו מקליפותינו ומטומאותינו”, שנזכה בכל יום לצאת מעוד בחינה של טומאה, להשתחרר מעוד קליפה, עד שנגיע מוכנים אל התכלית של קבלת התורה. זאת אומרת, כל העבודה שלנו בימי הספירה היא בהכנת הכלי לקבלת ההארה החדשה בחג השבועות, למעמד מתן תורה שמתחדש עלינו בכל שנה.
עיקר התיקון
שבעת השבועות של הספירה עומדים כנגד שבע הספירות התחתונות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות – המוכרות גם כז’ המידות שבאדם. כל אחת מהספירות מתחלקת בעצמה לשבע, אלה הן פרטי המידות עצמן. סה”כ 49 מידות, ספירה פרטית ותיקון מידה מסוימת לכל אחד מימי הספירה. בספרו “תומר דבורה” מפרט הרב משה קורדיבירו את ההנהגה שינהג האדם על פי המידות האלוקיות הללו. המטרה כאמור היא לתקן את החלק הבהמי שלנו שיהיה משועבד לדרכי ההשפעה של האלוקות שבנו. עיקר תיקון המידות הוא בעבודת הלב, שיעקור האדם מליבו את הגאוה, הקנאה, הכעס, וכל שאר מידות מקולקלות המעכבות אותו מלהגיע למדרגת אדם טהור. כמו מבקש דוד המלך, “לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי” (תהילים נ”א י”ב). כדי שתתחדש בנו רוח נכונה ונזכה למוחין של התורה אנו חייבים להכין כלי ראוי. כמו שכותב הרב חיים ויטאל שטהרת המידות היא בחינת כסא ומרכבה לקבלת התורה.
לב חדש
בתקופה זאת שבין פסח לשבועות אנו נוהגים ללמוד את מסכת אבות, זהו בעצם המקום היחיד בגמרא בו מרוכזות כל העצות הטובות שנתנו לנו חז”ל לתיקון המידות. במסכת שואל רבן יוחנן בן זכאי את חמשת תלמידיו, “צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם”, ותלמידיו משיבים, “רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב”, ובתגובה משיב בן זכאי, “רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם” (אבות ב’ י”ב). הדרך הטובה שידבק בה האדם היא לב טוב, והיא כוללת את כל הדרכים הטובות. בתקופה זאת ניתן להפוך את לב העבד המשועבד לעצמו ללב חדש של בן חורין המוכן להשפיע לזולתו. לב טוב עולה בגימטרייה 49 כמניין ימי ספירת העומר. יתרה מזאת, ספירת העומר מתחלקת לשתי תקופות, 32 יום עד ל”ג בעומר, כמניין לב, ומל”ג בעומר עד שבועות 17 יום, כמניין טוב. בעניין ל”ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, כותב ה”בני יששכר”, “ביום זה התחלת התגלות הטוב של התורה שנגנז בה, האור כי טוב, הוא האור שהאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו… הנה רבי שמעון בן יוחאי קראוהו בוצינא קדישא, כי על ידו נתגלו באתגליא סודות התורה, הוא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה”. ידוע מבעל הסולם שלימוד הקבלה יש בו סגולה גדולה לזכך את החומר של האדם עד כי יתגלה בקרבו הלב הטוב. הרי לפנינו שבתקופת ימי העומר הכין הבורא עבורנו גם את העבודה הקשה וגם את התרופה שיכולה לתת תנופה וכח לתיקון השלם.
מוקדש לרפואת אודליה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז”ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז”ל ת’נ’צ’ב’ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.