עבודת פנימיות הנפש עלולה ליצור עבורנו מלכודת אגו חדשה. מרוב התבוננות בפנימיות של עצמנו אנחנו עלולים לשכוח לראות את הזולת. בפרשות אלו עם ישראל מקימים משכן במדבר. כפי שציווה השם, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. המפרשים אומרים, “בתוכם”, בתוך כל אחד ואחד מהם. כל אדם אמור לבנות את עצמו כמשכן לאור הבורא. אולם הנקודה כאן היא לא להתבלבל. לא לשכוח שאני לא המשכן היחידי על פני כדור הארץ. חשוב לזכור שגם הזולת הוא משכן לאור הבורא וככה אני אמור להתייחס אליו. והאמת היא שאם העבודה הפנימית מדויקת אז זה יתבטא גם ביחס שלי אל הזולת. הרב אשלג מלמד שכל מדרגת ההתפתחות הרוחנית של האדם נמדדת ביכולת שלו להרגיש את הזולת.
הפרשה הנוכחית פותחת במילים, “ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד”. ‘תצווה’ מלשון ‘מצוה’. ‘מצוה’ מלשון ‘צוותא’, כלומר ‘חיבור’. מעשה המצווה מחבר את האדם אל בוראו ואמור גם לחבר אותו אל זולתו.
המצווה המדוברת כאן היא הבאת “שמן זית זך כתית למאור”. שמן להאיר את מנורת הזהב במשכן. המילה ‘כתית’ מתארת את תהליך כתישת הזיתים במכתשת. המטרה היא להוציא מהם את הטיפה הראשונה המובחרת. שאר תהליך הטחינה נעשה בריחיים. אצל הנביא ישעיהו מופיעה המילה כיתות בהקשר שונה לגמרי. “וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”. הנביא מדבר כמובן על הזמן של לעתיד לבא, על ימות המשיח. כשכלל לא נזדקק עוד לכלי מלחמה.
כביכול אין קשר בין שתי הכתישות. זו מדברת על יצירת שמן למאור וזו על כיתות החרבות לכלי עבודה. אולם כשמביטים במבט פנימי יותר מתגלה הקשר. לא סתם אמרו חכמים שעם ישראל משול לזית. כמו שהזית עובר כתישה כדי להאיר כך אנחנו צריכים לעבור כתישה כדי להאיר באור הנשמה. החומר של האגו שלנו, הרצון לקבל לעצמו, הוא זה שמפריד אותנו מהזולת וגורם לכל הצרות האישיות והחברתיות. החומר הזה חייב לעבור כתישה, או בדרך תורה או בדרך ייסורים. כלומר, או בעבודה תודעתית יזומה או דרך ניסיונות החיים. מטרת הכתישה והזיכוך של החומר שלנו היא לאפשר לנשמה שבקרבנו להאיר את האור שלה בעולם. זהו החלק המהותי של העבודה הרוחנית. אבל זה לא הכל.
הגמרא במסכת שבת אומרת על הדלקת נר חנוכה, “מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה”. איש הישראלי אינו מאיר רק לעצמו. הוא נועד להשפיע טוב ולהאיר את הזולת. אם ראית חבר מדוכדך, דע לך שיש לך משימה. תשתדל “להדליק” אותו עד שיאיר מעצמו, עד שיהיה “עולה” מאליו. תכלית העבודה היא לא להיתקע בתוך האגו המאיר שלי. העבודה היא לעשות חיבור בינינו.
הבנה עמוקה זאת היא המסוגלת להביא את העולם למצב של “כיתות חרבות”, החרבות הפנימיות והחיצוניות, והפיכתן לכלי עבודה אל עבודת הקודש של “ואהבת לרעך כמוך”. עלינו לשנות את אותיות ח.ר.ב לאותיות ח.ב.ר. ורק אז יתקיים בנו סיום הפסוק מהנבואה, “לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”. ה”אז” הזה יכול להיות עכשיו. זה תלוי בכל אחד מאתנו.
גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
עוזרים בהפצת חכמת הקבלה >>
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת הרב מרדכי בן שרה מאשה, אסף בן אביטל פסיה, עזריאל יצחק בן לאה, איתן בן נעמי, משה בן עליזה, אביגיל טליה בת גלית, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.