על מה כל הסערה

* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”

שעת מנחה בשלהי יום הכיפורים. אחרי הקריאה בספר התורה קוראים כל הציבור את המפטיר בספר יונה. סיפורו של יונה הנביא. הקב”ה מתגלה אליו בנבואה ומורה לו ללכת ולהעביר מסר אלוקי לאנשים הרעים של העיר נינווה. יונה בורח מהשליחות שהוטלה עליו. הוא יורד אל נמל יפו ועולה על אוניה המפליגה תרשישה. בדרך מתחוללת סערה גדולה בים. אנשי הספינה מחפשים את הסיבה לזעף הנורא. יונה יורד אל ירכתי הספינה. “ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלוקיך“. אנשי הספינה מפילים גורל כדי לדעת בגלל מי הם בסכנה כה גדולה והגורל נופל על יונה. “ויאמרו אליו, מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, כי הים הולך וסער”. תשובת יונה, “שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם”.

לפעמים סערות החיים מתגברות כל כך שנדמה לו לאדם שהוא כמו יונה הנביא. הוא רק רוצה לברוח מכל הטלטלות ומעדיף פשוט לא להיות בעולם. הגמרא מספרת, “שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא”. אחרי הדיון הארוך הגיעו למסקנה, “נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש… וימשמש במעשיו”. כלומר, אם אתה כבר פה אז לפחות תבין מהי עבודתך ותעסוק בה.

הפרשה הקודמת פתחה בלשון, “כי תצא למלחמה על אויביך”. חכמים אמרו כי היציאה למלחמה מרמזת על יציאת הנשמה לעולם הזה. לעומת זאת, הפרשה הזאת פותחת במילים “והיה כי תבוא אל הארץ” המרמזות על ביאת הנשמה חזרה אל הארץ העליונה. בין לבין יש את מה שבני האדם קוראים חיים. בפרקי אבות כתוב, “על כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת“. כלומר, הבחירה לא בידיך. הבחירה שלך היא האם לעשות את שליחותך או לא. הבחירה שלך היא באיזה תודעה לחיות. יונה הנביא העדיף להיות מושלח לים מאשר לקום וללכת חזרה אל נינוה.

יש לכל אחד מאתנו שליחות לעשות בעולם הזה. החסידות מסבירה שאין שליחות גדולה ושליחות קטנה. כל אדם יש לו אמנם תפקיד ייחודי, אבל השליחות של כולנו היא להשפיע ולהיטיב. להשוות צורה עם הבורא הטוב והמיטיב. זה פרוש המילים, “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. זה לא תלוי בזמן או במקום מסוימים, זה גם לא תלוי בנסיבות אלו ואחרות, או בבני אדם כאלה ואחרים. זה תלוי אך ורק בתודעת השליחות שלי. עד כמה אני מבין שלא באתי לעולם הזה על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע ולהיטיב. אל מול תכלית זו אני מודד כל מחשבה, כל רגש וכל מעשה שאני עושה. זאת השליחות. אי אפשר לברוח ממנה כי הבריחה ממנה מעוררת סערה גדולה בים החיים שלנו.

במעמד המשפט של ראש השנה נפתחים בשמיים שלושה ספרים. צדיקים נחתמים בספרם של צדיקים לאלתר לחיים טובים. רשעים נחתמים בספרם של רשעים לאלתר למיתה. ואילו הבינוניים עומדים תלויים עד יום הכיפורים. זה כפשוטו. ואחד מגדולי החסידות מגלה לנו שבעצם אנחנו הם אלה שכותבים את עצמנו בספרים הללו. אנחנו אלה שמחליטים מהו הספר שלנו ואיזה סיפור יספרו החיים שלנו בשנה הבאה. האם נהיה כרשעים, “רשעים בחייהם נקראים מתים”, האם נמשיך להתנהג בצורה אגוצנטרית, אגואיסטית, של רצון לקבל לעצמנו, במחשבה ששליחות זה רק לאנשים מיוחדים. או שנפנים את עבודת השליחות הרוחנית של כל אחד מאתנו ונהיה כצדיקים המצדיקים את מעשיו של הבורא בכל רגע, על ידי זה שהם עוסקים בהשפעה. באופן שבו נכוון את הרצון שלנו בראש השנה כך ייקבע באיזה ספר ייכתב כל אחד מאתנו ובאיזה ספר נכתב כולנו יחד לחיים טובים ולשלום.

כתיבה וחתימה טובה.