על מה כל הסערה

* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”

שעת מנחה בשלהי יום הכיפורים. אחרי הקריאה בספר התורה אומרים כל הציבור יחד את ההפטרה מספר יונה. זהו סיפורו של יונה הנביא. הקב”ה מתגלה אליו בנבואה ומורה לו ללכת ולהעביר מסר אלוקי לאנשים הרשעים של העיר נינווה. יונה בורח מהשליחות שהוטלה עליו. הוא יורד אל נמל יפו ועולה על אוניה המפליגה תרשישה. בדרך מתחוללת סערה גדולה בים. כל אנשי הספינה מחפשים את הסיבה לזעף הנורא. בעוד יונה עצמו יורד אל ירכתי הספינה. “ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלוקיך“. בינתיים אנשי הספינה מפילים גורל כדי לדעת בגלל מי הם בסכנה כה גדולה והגורל נופל על יונה. “ויאמרו אליו, מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, כי הים הולך וסער”. תשובת יונה, “שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם”.

לפעמים סערות החיים מתגברות כל כך שנדמה לו לאדם שהוא כמו יונה הנביא. הוא רק רוצה לברוח מכל הטלטלות ומעדיף פשוט לא להיות בעולם. הגמרא מספרת, “שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא”. אחרי הדיון הארוך הגיעו למסקנה, “נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש… וימשמש במעשיו”. כלומר, הם אמרו, היה עדיף לא לבוא לעולם אבל אם אתה כבר פה אז לפחות תבין מהי עבודתך ותעסוק בה.

הפרשה הקודמת פתחה בלשון, “כי תצא למלחמה על אויביך”. חכמים אמרו כי היציאה למלחמה מרמזת על יציאת הנשמה לעולם הזה. לעומת זאת, הפרשה הזאת פותחת במילים, “והיה כי תבוא אל הארץ”, המרמזות על ביאת הנשמה חזרה אל הארץ העליונה. בין יציאה להגעה יש את מה שבני האדם קוראים “החיים”. בפרקי אבות כתוב, “על כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת“. כלומר, הבחירה לא בידיך. הבחירה שלך היא האם לעשות את שליחותך או לא. הבחירה שלך היא באיזו תודעה לחיות. יונה הנביא בחר להיות מושלח למצולות ים ורק לא לצאת אל השליחות בנינוה.

יש לכל אחד מאתנו שליחות לעשות בעולם הזה. החסידות מסבירה שאין שליחות גדולה ושליחות קטנה. אמנם לכל אדם יש תפקיד ייחודי, אבל השליחות המשותפת של כולנו היא לעשות טוב, להשפיע ולהיטיב, להשוות צורה עם הבורא הטוב והמיטיב. זה פרוש המילים, “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. זה לא תלוי בזמן או במקום מסוימים, זה גם לא תלוי בנסיבות אלו ואחרות, או בהנהגה כזאת או אחרת. זה תלוי אך ורק בתודעת השליחות שלי. עד כמה אני מבין שלא באתי לעולם הזה על מנת לקבל לעצמי אלא על מנת להשפיע לזולת. ואל מול תכלית זו אני מודד כל מחשבה, כל דיבור, כל רגש וכל מעשה שאני עושה. זאת השליחות. אי אפשר לברוח ממנה. הבריחה ממנה מעוררת סערה גדולה בים החיים שלנו.

במעמד המשפט של ראש השנה נפתחים בשמיים שלושה ספרים. צדיקים נחתמים בספרם של צדיקים לאלתר לחיים טובים. רשעים נחתמים בספרם של רשעים לאלתר למיתה. ואילו הבינוניים עומדים תלויים עד יום הכיפורים. זה כפשוטו. ואחד מגדולי החסידות מגלה לנו שכביכול אנחנו הם אלה שכותבים וחותמים את עצמנו באחד מהספרים הללו. אנחנו אלה שמחליטים מהו הספר שלנו ואיזה סיפור יספרו החיים שלנו בשנה הבאה. האם נהיה כרשעים, “רשעים בחייהם נקראים מתים”, האם נמשיך להתנהג בצורה אגוצנטרית, גאוותנית, אגואיסטית של רצון לקבל לעצמנו, במחשבה ששליחות זה רק לאנשים מיוחדים. או שנפנים את עבודת השליחות הרוחנית של כל אחד מאתנו ונהיה כצדיקים המצדיקים את מעשיו של הבורא בכל רגע, על ידי זה שהם עוסקים בהשפעה. באופן שבו נכוון את הרצון שלנו בראש השנה כך ייקבע באיזה ספר ייכתב כל אחד מאתנו ובאיזה ספר נכתב כולנו יחד לחיים טובים ולשלום.

כתיבה וחתימה טובה.

גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
עוזרים בהפצת חכמת הקבלה >>