המשמעות הפנימית של יום שכולו פוטנציאל לישועות גדולות עבור כל אחד ואחד
מקור המצוה
י”ד באייר, פסח שני, “זה יום של הזדמנות. יום של חיבור. אם אדם רואה את עצמו נעול באיזה עניין, שיידע שביום הזה יש מפתח לפתוח. זה יום של תקוה” (הרב שיינברגר שליט”א). בכל שנה, שלושים יום אחרי חג הפסח, מגיע המועד החשוב והמיוחד הזה, פסח שני. בזמן בית המקדש במועד זה ניתנה הזדמנות לכל מי שלא התאפשר לו להקריב את קורבן הפסח בעתו, להשלים את המצוה הגדולה. התורה מספרת לנו על אותם אנשים שהיו טמאים בעת הקרבת קורבן הפסח במדבר, “וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא… וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן השם בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה השם לָכֶם” (במדבר ט’). אנשים אלה נענו תשובה גדולה, למעשה בזכותם נוספה מצוה בתורה, מצות קורבן פסח שני. משה מקבל את הציווי, “אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַהשם… בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ… לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ” (שם).
רושם של אור
מאחורי כל חג ומועד שנתנה התורה או שקבעו חז”ל עומד שורש של תיקון רוחני גבוה. תורת הקבלה מחברת אותנו אל הטעם הפנימי שבקיום המצוות, ומגלה לנו כי בחג הפסח מתגלה אור עצום בעולם שלנו. מתוך חמישה אורות הנשמה – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה – מתגלה האור הרביעי בעוצמתו, אור החיה. זה האור שהתיר את המוסרות של אבותינו והוציא אותנו מעבדות לחירות. במאמר ‘פסח שני’ מכנה הזוהר הקדוש את האור הזה, מוחין דג”ר (ג’ ספירות ראשונות), עטרות המלכות. ואומר הזוהר, “כיון שכנסת ישראל, שהיא המלכות, מתעטרת בעטרות שלה, דהיינו במוחין דג”ר, בחדשניסן, אינה מסירה הכתרים והעטרות ממנה, כל שלשים יום. וכל אלו שלשים יום מיום שיצאו ישראל מפסח, יושבת המטרוניתא בעטרותיה, וכל צבאיה בשמחה. ומי שרוצה לראות המטרוניתא יכול לראות” (זוהר בהעלותך, מאמר פסח שני, אות ע”ז). הרושם של אותה הארה גדולה נשאר בעולם שלנו שלושים יום אחרי בואו, עד י”ד בחודש אייר.
פתח אחרון
בפסח שני יוצא כרוז בשמיים ובארץ ומכריז, “כל מי שלא יכול לראות המטרוניתא יבא ויראה מטרם שננעלו השערים. מתי מכריז הכרוז, הוא בי”ד לחדש השני. כי משם עד שבעה ימים השערים פתוחים. מכאן ולהלאה סוגרים השערים. וע”ז מביאים פסח שני” (זוהר, בהעלותך, מאמר פסח שני, אות ע”ג). בסיום יום הכיפורים אנו מתפללים את תפילת נעילה ואומרים, “פתח לנו שער בעת נעילת שער”. על פי דברי הזוהר מובן שביום י”ד יש נעילת שער של האורות של פסח ואז הקב”ה פותח שער בעת נעילת שער. על זה אומר האדמו”ר מסלונים, “הקב”ה פותח שער מיוחד בעת נעילת שער עבור אלו שלא יכלו להקריב הפסח עד כה. כי רצונו לבל ידח ממנו נידח… וזה השבוע של ספירת ההוד” (נתיבות שלום). מחסד שבהוד – הילולת רבי מאיר בעל הנס, דרך הוד שבהוד – הילולת רבי שמעון בר יוחאי, ועד מלכות שבהוד המסיימת ונועלת את השער האחרון.
הכח בידיים שלנו
הדברים שייכים למציאות שלנו ממש. בתורה כתוב, “אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם”, ובספר תורה מעל המילה ‘רְחֹקָה’ יש נקודה. אומר הרב שיינברגר שליט”א: “יש נקודה מעל המילה ‘רְחֹקָה’, וזה מראה לנו שאין אנו יודעים מה זה רחוק ומה זה קרוב. יש כאלה שהכי רחוקים ויכול להיות שהם הכי קרובים, ולהפך” (שיחה). משמע, הכל תלוי ברצון. טמאי המדבר שהחמיצו את מועד קורבן פסח, עמדו ותבעו את זכותם וקיבלו מענה הולם. נכתב עבורם מועד נוסף. נפתח עבורם שער מיוחד. “וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח” (שמואל ב’, י”ד).
זעקת הלב
טמאי המדבר סרבו לקבל את המציאות שהם לא יזכו להקריב את קורבן הפסח, שלא יהיה להם חלק בעם ישראל. כמו שנאמר עליהם, “וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא”, לזכות באור הגדול של פסח. ‘בַּיּוֹם הַהוּא’, ביום של לעתיד לבא, שנאמר, “בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה השם אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה י”ד, ט’). החידושי הרי”ם מכוון אותנו אל השאלה ששאלו, “למה נִגָּרַע?”, ומדייק אותנו אל סגולת היום עבורנו, וכך הוא אומר, “…לא שאלו ‘למה נגרע’, אלא הם זעקו מנהמת ליבם, למה נגרע… למה נגרע… ידענו גם ידענו כי טמאים אנחנו, אבל רוצים אנו להיות בכלל המקריבים את קורבן השם, ואכן השתוקקות זו הביאה ש’תורה חדשה מאתי תצא’, וזהו הלימוד מ’פסח שני’ לכל בר ישראל באיזה מצב ומקום שהוא נמצא – אם יזעק אל השם בחוזקה ‘למה נגרע’, אף כי שקוע הנני בהבלי עולם, אבל ‘רצוננו לראות את מלכנו’, יפתח לו הבורא חלוני רקיע, ויזכה להיכנס להיכלו כולו אומר קדוש” (בית ישראל, אמור, תשכ”ט).
* יש הנוהגים לאכול מצות בלילה של פסח שני ולהרבות בתפילות ובקשות.
מוקדש לרפואת אודליה חיה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה, עליזה בת נעימה, אשר בן שרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.