* משוכתב בקצרה מתוך הספר “קול הפנימיות”

העולם הגשמי הזה יכול להיות ממש מבלבל. וכן גם העולם הרוחני עלול לבלבל באותה מידה. לפעמים לא ברור מי קרוב ומי רחוק? מה ממית ומה מחיה? מה זה מוות ומה זה חיים? מה מותר ללמוד ומה אסור ללמוד? והדרך למציאת האמת עוברת במורדות ועליות, בשבילים פתלתולים של הסתרים וגילויים.

הפרשה חוזרת אל מעמד הר סיני. ולא רק בעשרת הדיברות הכתובות בה. אלא גם בהלך הרוח ומה שעבר על בני ישראל באותו מעמד אלוקי. “ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וההר בוער באש, ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. ותאמרו, הן הראנו השם אלקינו את כבודו ואת גודלו ואת קולו שמענו מתוך האש, היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי”. הם מעידים שראו מצב רוחני בו הבורא מדבר עם הנבראים והם עומדים חיים. אולם מיד לאחר מכן הם שואלים, “ועתה למה נמות? כי תאכלנו האש הגדלה הזאת, אם יוספים אנחנו לשמוע את קול השם אלקינו עוד ומתנו. כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו, ויחי?”, ובאותו רגע הם מבקשים ממשה, “קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר השם אלקינו ואתה תדבר אלינו את כל אשר ידבר השם אלקינו אליך ושמענו ועשינו”. ובפרשת ‘יתרו’ כתוב שאמרו, “דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות”. בהחלט לא ברור. אם הם עצמם העידו שיש מצב שנשארים חיים כשהבורא מדבר, למה הם מפחדים למות מזה? מה פשר הבלבול?

העניין הוא שבהר סיני היה גילוי שלם של המציאות האמיתית. הכרה באמת הצרופה בעולם הזה אינה דבר קל לבני האדם. בני ישראל לא עמדו במציאות הזאת, למרות שראו שאפילו מלאך המוות התבטל אל מול פני האמת, “בילע המוות לנצח”, הם הבינו להפך. פחדו למות. לא ראו שדווקא זהו החיבור אל החיים האמתיים, אל חי החיים. בהר סיני העם טעה וביקש מעט הרחקה מהאמת המוחלטת. ביקש ממשה להיות מתווך בינם לבין האלוקים.

ההרחקה שביקש העם גרמה להשלכות מרחיקות לכת הנוגעות אפילו בדור הזה. גם היום יש כאלה שמבקשים ריחוק מהאמת. עוסקים בתורה אבל מתרחקים מחכמת האמת. הם טוענים, “שהצדיקים יעסקו בחכמת הקבלה, מה לנו ללמוד סודות שכאלה”?! “לשמוע את קול השם אלקינו”. לא פשוט. “קול אלקים חיים”. אפשר להשתגע מזה! אדם יכול לאבד את עולמו ח”ו. אנחנו לא מבינים שחכמת האמת היא היא גילוי פנים של הטוב והמיטיב. הקב”ה נקרא חי החיים. ללמוד את חכמת הפנימיות זה להתחבר אל מקור החיים. להיות דבוקים בחי החיים.

אהבתם? שתפו

מוקדש לרפואת רועי בן נילי, פנחס בן מרים רבקה, ים בת לי, שושנה סוזן בת זוהרה דבורה, קרן נעמי בת עפרה, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, ליאת דבורה בת אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת לאה בת חיים ז”ל, עפרה בת עמנואל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.