מאמר על העבדות השקרית ועל הדרך אל ההר, הדרך אל העבדות האמיתית, הדרך אל החירות
הכנה תמציתית
חג השבועות נחשב ליום הכי גבוה בשנה. היום בו אפשר להגיע ל’דרגת היחידה’, המדרגה הגבוהה ביותר של חלקי הנשמה – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. בעלות השחר, בחלק הכתר של תפילת המוסף קורה חיבור נשמתי גדול של כל עם ישראל עם הקב”ה. חיבור נצחי שקיים תמיד ומתחדש כל שנה ביום הזה. זה הרגע של נתינת התורה. רגע שחוזר על עצמו בכל שנה ושנה, מפני שאין העדר ברוחני, גילוי שקרה פעם אחת עומד וקיים תמיד, מוכן לכל מי שיכין את הכלי המתאים לקבלת אותו האור. כיון שברוחניות זמן נתינה וזמן קבלה אינם שווים כמו בגשמיות, עלינו להתבונן בחג מתן תורה כהזדמנות נוספת לקבלת התורה. התורה כבר ניתנה, האור תמיד קיים ואינסופי, מה שנחוץ זה הכלי המתאים ורצון לקבל את השפע, להתחבר לאור של התורה. כדי שזה יקרה עלינו להבין נקודה חשובה מאוד שאותה באנו לברר כאן, כהכנה תמציתית לחג השבועות.
עבדות מוחלטת
עוד בטרם יצאנו ממצרים, כבר במעמד הסנה נאמר למשה רבנו: “בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה” (שמות ג’ י”ב). התכלית הידועה מראש של יציאת מצרים היתה לעבוד את האלקים על הר סיני. במעמד הנשגב של מתן תורה שמעו כל העם מפי הגבורה את הדיבר הראשון: “אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים” (שמות כ’ ב’). בשיחת הכנה למתן תורה אומר הרב שיינברגר שליט”א: “בית עבדים בא להזכיר לעם ישראל שני דברים: ראשית, שעכשיו אנו עבדי השם וכבר לא עבדי פרעה, והעבודה היא לבורא עולם, ולו יתברך בלבד. ושנית, בא להזכיר לנו את מאתים ועשר השנים של עבדות מצרים, בהם למד עם ישראל מהי בחינת העבדות המוחלטת. שכן מצרים היתה מקור העבדות, ושם לא היתה לעם ישראל שום עצמאות, אלא שהיו במהותם עבדים, הן במחשבה, הן בדיבור, והן במעשה. ולאחר שלמדו כיצד להיות עבדים בצורה המוחלטת ביותר, הם יכולים עכשיו להיות עבדי השם, כי כך באמת צריך לעבוד את השם”. כיון שאנו יודעים שהקב”ה רוצה להיטיב לנבראיו, ושלא בדומה למלך בשר ודם המחפש עריצות ושררה, כל תנועתו היא להשפיע ולהיטיב, אזי בודאי מסתתרת כאן כוונה שאנו מחויבים להתעמק בה ולגלותה. מדוע הקב”ה צריך אותנו כעבדים?
עבד של מי?
מטבע העולם הוא שכל חיינו הם מסכת של השתעבדויות, חלקן נחוצות והכרחיות וחלקן קשות ומסוכנות. מזמן הינקות האדם משועבד אל הוריו ואל סביבתו. האדם הוא יצור חברתי ומחויב לבא במערכות יחסים של מקח וממכר עם סביבתו לצורך רווחתו והתפתחותו. הוא מקבל מהסביבה חיבה ואהבה, מזון, תעסוקה, חינוך והשכלה, ערכים, תוכן, וכו’ – כל ימי חייו. אם לא ישים האדם לב ויתבונן היטב על הקשרים שלו עם עולמו, הוא עלול למצוא את עצמו משועבד לדברים רבים עד אינספור – משועבד למי שנותן לו מזון ופרנסה, משועבד למי שנותן לו כבוד והערכה, משועבד לכל דבר שהתרגל לקבלו או לכל אדם שמילא את חסרונו. למעשה כותב בעל הסולם: “יש סה”כ ב’ שעבודים בעולם, או שעבוד אל הבורא או שעבוד לבריותיו. ואחת מהם הוא מוכרח, כי אפילו מלך ונשיא עובד הבריות בהכרח. ואין אמנם טעם בן חורין גמור, אלא המשעובד להבורא לבדו ולא לשום בריה בעולם” (פרי חכם אגרות, ס”ה).
חירות אמיתית
בהר סיני בורא עולם לא נתן לנו דת במובן הפשטני שלה. הוא נתן לנו מפתח לחירות אמיתית, איך לחיות בעולם הזה מבלי להיות שקועים בטבע שלו. כמו שכתוב על לוחות הברית,“וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת” (שמות ל”ב ט”ז), ואמרו חז”ל “אל תקרא חרות אלא חירות” (שמו”ר מ”א). כותב בעל הסולם:“מטרת הדת עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה” (מהות הדת ומטרתה), ודאי שהבורא אינו זקוק לעבדותנו ולעבודתנו, הרי כתוב: “אֲנִי הוי’ה לֹא שָׁנִיתִי” (מלאכי ג’ ו’), באור הבורא לעולם אין שינוי, כי אם נאמר שיש בו שינוי אנו מעידים שיש בו חסרון כלשהו וזה דבר שלא יעלה על הדעת. אם כך, עבדות הבורא היא מתנה שניתנה לנו מהשמיים כדי שנוכל להשלים את עבודתנו בעולם הזה ולהגיע אל התכלית של הדבקות בו יתברך.
הסרת המחיצות
כשאנו ניצבים מספר ימים לפני חג השבועות, לפני ההזדמנות הגדולה להשיג חירות ממלאך המוות, חירות מהיצר הרע, מהרצון לקבל לעצמנו, האגואיזם שמכרסם בכל פינה טובה בנו ומחוצה לנו, אנו מחויבים להתבונן בנושא העבדות. בערב פסח יצאנו לחירות, אבל כדברי האריז”ל, האור הגדול הזה הסתלק, ומיד למחרת התחלנו את ההליכה אל ההר. התחלנו לספור את הימים שבין העבדות לפרעה לעבדות השם – ספירת העומר. בימים אלו אנו מכינים את הכלי לקבלת התורה. בהדרגה אנו מפסיקים להיות עבדים של עבדים, ומכינים את עצמנו להיות עבדים של השם. כמו שכתוב בפרשת בהר: “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (ויקרא כ”ה נ”ה). בימי הכנה אלו אנו צריכים להתבונן במצרים שלנו, בשעבוד שלנו, צריכים לעורר את הכמיהה אל האדון האחד והיחיד. כדי לצאת לחירות צריך להשיל מעלינו את העבדויות לבשר ודם, את העבדויות לחומר ולרצונות הנמוכים שלנו, ולקבל עלינו עול מלכות שמים. רגע לפני מתן תורה כדאי שנבקש את יראת השם ואת אהבת השם כדי שנזכה להסיר את כל המחיצות ולהידבק בו. נזכה להיות בני חורין. כפי שכתבנו לעיל: “ואין אמנם טעם בן חורין גמור, אלא המשעובד להבורא לבדו ולא לשום בריה בעולם” (בעל הסולם, פרי חכם אגרות, ס”ה).
בברכת חג שמח, שנזכה ביחד לקבל את התורה ולהאיר את העולם כולו באורה
מוקדש לרפואת אודליה חיה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז”ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז”ל ת’נ’צ’ב’ה
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.