אחרי מאה שנה של מאבקים, דיונים ומהפכות, נראה כאילו החברה הדמוקרטית הגיעה למצב יחסית טוב בשוויון בין נשים לגברים. יש כמובן שיאמרו אחרת. ופשוט שישנם עוד פערים ועוד מה לשפר ולתקן. אבל במבט היסטורי כולל החברה הגלובלית בהחלט עשתה צעד גדול קדימה. יחד עם זאת, בצעד הגדול הזה טמונות גם הרבה סכנות של טשטוש גבולות ובלבול של מושגים שורשיים. זה  ברור שכולם “נבראו בצלם” ולכל אחד מגיע יחס של כבוד אנושי שלם. אולם עדיין, גברים ונשים, כל צד הוא יחיד ומיוחד.

בסיפור הפרשה בני ישראל חונים למרגלות הר סיני. הם מוכנים לקבל את התורה. הקב”ה אומר למשה, “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל”. רש”י מסביר את הדברים. “לבית יעקב” אלו הנשים. להן תאמר בלשון רכה. “ותגיד לבני ישראל” אלו הגברים. להם תאמר את כל העונשים והדקדוקים, “דברים קשים כגידים”. לפי רש”י בורא עולם מורה למשה להפלות בדיבורו בין הנשים והגברים. אמירה רכה לנשים ודיבור קשה לגברים.

חכמת הקבלה מלמדת כי נשמת אדם הראשון אשר כללה את כל נשמות בני האדם נבראה למעשה כזכר ונקבה דבוקים זה בזה. אחרי כן, הייתה נסירה והם הופרדו. ואחרי חטא אדם הראשון אותה נשמה נחלקה להרבה נשמות. אולם כל נשמה כזאת גם היא בעצם נחלקת לשניים. כפי שמסביר ספר הזוהר, “כל נשמות העולם.. כולן הן אחד.. למעלה עוד לא ניכר בהן שהן זכר ונקבה. אלא כשיורדות לעולם כל הנשמות בבחינות זכר ונקבה. וכל נשמה היא זכר ונקבה מחוברים כאחד… כיוון שיורדים לעולם, נפרדות זה מזה הזכר מהנקבה. זה פונה לעברו וזה פונה לעברו”. חצי נשמה מתלבשת בגוף של איש וחצי נשמה בגוף של אישה. אם זוכים ומתקשרים יחד בברית נישואין אז זוכים להיות שוב אחד.

דברים עמוקים אלו מגלים כי בשורש הרוחני של הדברים הזכר והנקבה הם אחד. אולם בכניסת הנשמה לעולם הזה יש לכל אחד אפיון ייחודי. המרדף אחר השוויון לא מחייב שההבדלים הרוחניים והטבעיים בין המינים ימחקו. יש שמש ויש לבנה. לכל אחד תפקיד וייעוד מסוים. מעולם לא נשמע קול בשמיים שמכריז על חילופי תפקידים ביניהם. חוקי הטבע נחקקו בבריאה כדי להראות לנו את רצונו של הבורא בפועל. איש הוא איש ואישה היא אישה. משה הוא משה ומרים היא מרים. כדאי שלא נתבלבל ונטשטש את הייחודיות של כל פרט ופרט. הלב הוא לב והוא בטח אינו מעוניין להיות כבד. כל איבר מחויב להיות מי שהוא ולעשות את תפקידו באופן הטוב ביותר. זו כלל לא שאלה של מי יותר טוב.

לכן גם כשמשתדלים לנהוג בשוויון עדיין צריך רגישות מרובה מי הוא/היא העומד/ת מולנו. תובנה זאת מלמד הבורא למשה רבנו רגע לפני מעמד מתן תורה. הבדלה אלוקית בדיבור אל הנשים ובדיבור אל הגברים. ומיד לאחר מכן, שומעים כלל ישראל, “כאיש אחד בלב אחד”, את התנאים הרוחניים לקבלת התורה. וכאן מתגלה תובנה נוספת. נקודת השוויון בין כולם. ההנחיה האלוקית היא, “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. כולכם גוי קדוש וכולכם כוהנים.

בעל הסולם מסביר את משמעות הדברים. כמו שלכוהנים אין נחלה ורכוש מפני שהם משמשים בקודש ומשפיעים אור לכלל ישראל, כך כלל ישראל ינהג, ורק ישפיע טוב זה לזה, ייטיב זה עם זה. בין איש בין אישה יקבלו את כל צרכם מהחברה ואת כל השאר ישפיעו הלאה. וזה מה שאמרו חכמים שבטרם ניתנה לנו התורה נשאל כל אחד ואחד מישראל האם הוא מקבל על עצמו לקיים את המצווה הכוללת של “ואהבת לרעך כמוך” כציווי אלוקי. חשוב להבין שכל שאר המצוות רק מחנכות אותנו כדי שנזכה להגיע לצורה זו של השפעה ונתינה לזולת. התורה נותנת לנו את נקודת השוויון החברתי הכולל. תהיה מי שאתה או מי שאת ומהמקום הזה תיתן כל מה שבאפשרותך לתת.

בקבלה מהחברה אנחנו שונים. כל אחד ואחת מקבל כדי צרכו. בנתינה מתבטא השוויון הרצוי בין כל בני האדם. כולנו נדרשים לתת. אולם המציאות בהווה המוכר היא שאנחנו קמים כל בוקר והמחשבות של רובנו הן מחשבות של אגו וסיפוק עצמי. המציאות של הגאולה היא שנקום בבוקר ונחשוב כולנו מחשבות משפיעות של רצון לעשות עוד טוב בעולם הזה, רצון להיטיב עם הזולת. זאת תהיה נקודת השוויון האמיתי.

אהבתם? שתפו

מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום
מוקדש לרפואת משה בן עליזה, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת אורי אלכסנדר בן גבריאל ז”ל ת.נ.צ.ב.ה

השאירו תגובה

אודות הכותב

הרב דוד אגמון

מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.