מאמר העוסק בתיקון שכל הדורות מחכים לו, היפוך הרצון ומציאת לב חדש בקרבנו. מבוסס על שעור של אסף משה בילר
לב הרצון
תורת הקבלה מלמדת כי הלב הוא מושב הרצון של האדם. כל העבודה שלנו סובבת על שינוי הלב – תיקון הרצון. הקב”ה ברא את העולם כדי ליהנות לנבראיו. מטרת הבריאה היא לתת תענוג לנבראים. לכן ברא אותנו מהחומר של רצון לקבל, כדי שנוכל להכיל את כל השפע שהכין עבורנו. מידת ההשתוקקות שלנו למילוי היא זאת שנותנת לנו טעם ותענוג בקבלה. אם ניתן לאדם מאכל מסוים, אזי ככל שהרעב שלו, הרצון שלו לדבר, גדול יותר, כך מידת התענוג שלו תגדל. ההשתוקקות של הרצון לקבל זה הכלי הרוחני לקבל את השפע האלוקי שנמצא באותו מאכל. אם אין רצון והשתוקקות, אין כלי. רצון הוא למעשה חיסרון. אדם רעב יש לו חיסרון למזון. אדם בודד יש לו חיסרון לאהבה. חיסרון הוא פתח. נפתח מקום בנפש שיכול להכיל ורוצה להכיל משהו מבחוץ. לדוגמא, אדם קם בבוקר ומתעורר בו רצון לרכוש רכב חדש. הרצון נקרא מלכות כי הוא מולך על ההתנהלות שלנו עד לקבלת השפע. האדם ממלא אחרי מצות הרצון שלו. הוא עובר תהליך של בירור על מחיר, מצב חשבון הבנק שלו וכו’, עד שבסוף הרכב חונה בחניה שלו – הכלי מתמלא באור. זה נכון ש”יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק”, יותר ממה שהאדם יכול לרצות, הבורא רוצה להשפיע. אך העגל חייב לרצות לינוק כדי שיהיה ניתן בכלל להשפיע לו. אי אפשר לתת למישהו משהו בלי שירצה. יש כלל, “אין כפיה ברוחניות”. למעשה, כל הבריאה היא שילוב של אורות וכלים. רצונות של בני האדם ושפע האור אינסוף של הבורא, וכאמור, הלב שלנו הוא מושב הרצון וצריך ללמוד איך לתקן אותו שיהיה כלי נכון לקבלת השפע.
מהו הלב
הלב הפיזי הוא מרכז הגוף שנותן חיות לכל שאר האברים. הלב הרוחני הוא המרכז של כל המידות. לכן חשוב להבין את הלב, ובכדי להבין את השורש של משהו כדאי ללכת אל המקום שבו הוא מופיע בכתובים בפעם הראשונה. המקום הראשון שמופיעה המילה ‘לב’ בתורה זה בסיפור המבול, נאמר: “יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” (בראשית ח’, כ”א). הרבה תרעומות נשמעו בדור הזה על הגדרת יצר לב האדם כרע מיסודו, עד שבא הרב אשלג וסידר את הדברים. הרב אשלג מגדיר ר”ע כראשי תיבות – רצון עצמי, רצון לקבל לעצמו. הרצון הראשוני שהאדם נולד איתו זה לקבל לעצמו, דהיינו – אגואיסט. התינוק רוצה חום, אהבה… וכו’. הוא לא ממש חושב על הזולת. הקבלה מלמדת שהאדם נולד כך כדי שיגדל ויתקן את המצב הרוחני הזה, והתיקון נקרא תיקון הלב. הפיכת הלב ממקור הרע, רצון עצמי אגואיסטי, למקור הטוב שזה לב משפיע שמקיים, “ואהבת לרעך כמוך”.
אור וכלי
הרב אשלג מסביר שבשביל חיבור נכון בין האור והכלי צריך התבוננות בטבע שלהם. האור הוא מהבורא, כולו נתינה, אין לו קבלה כלל, טוב ומיטיב. מולו ניצב האדם שהוא רצון שכולו קבלה לעצמו, זה הכלי. יש בניהם שינוי צורה, זה לא מתחבר, מנוגד. ברוחני, שינוי הצורה יוצר פרוד. כשמנסים לחבר בצורה הזאת, האור אינו יכול לשכון בכלי. אדם מושך אור והשפע נמשך לתוך הכלי שלו, אך מכיוון שרצה רק לעצמו, האור הנכנס מרגיש לא שייך ומסתלק. הרצון שוב נשאר ריק. על זה נאמר, “אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד” (זהר, תצוה). אדם שרוצה ליצור חיבור אמיתי עם האור, צריך שגם טבע הכלי יהיה נתינה, שיהיה שיווי צורה. איך יעשה זאת? ישנה את הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת לתת, רצון לקבל על מנת להשפיע. בכל דבר ודבר, לפי הכוונה של האדם במעשה יקבע אם יהיה חיבור או הסתלקות. אני אוכל על מנת לענג את עצמי בלבד או שאני אוכל על מנת שיהיה לי כוח לעבוד, לעזור בבית, לטפל בילדים וכו’. אם זאת אכילה על מנת להשפיע התחושה לאחר האכילה תהיה שונה לגמרי מאשר אם להפך הדבר. “רחמנא ליבא בעיי” – הרחמן מבקש את הלב, לא רק את המעשים אלא גם את הפנימיות של המעשים, הרצון שלנו, הלב שלנו. המעשה יכול להיות אותו מעשה, אבל הכוונה מבדילה. הקב”ה בוחן לבבות. מבחוץ אדם יכול להראות כנותן, אך בפנים זה הכל קבלה לעצמו, ואת זה יכול לראות רק האחד שבוחן לבבות.
הפיכת הרצון לצינור
הטבע מגלה לנו מה התיקון הרוחני של הרצון. אם נשים כוס מלאה במים ולא ניגע בה, המים יתעפשו. לעומת זאת אם נזרים מים בצינור, כל עוד יוזרמו מים לצינור, המים יישארו טריים. זה השורש של התיקון הרוחני של כל מעשה, הפיכת הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת לתת, להשפיע. בכלי מוגבל תתקבל מידה מוגבלת של שפע. אבל כשרצון הופך לצנור, שזה אותן האותיות, כך כתוב בתיקוני הזוהר, אזי יכול להתקבל שפע אינסוף. צינור אין לו שום דבר משל עצמו, רק מעביר ותמיד מלא, מתחדש כל הזמן. לאמץ הבנה זאת ללב ולהתבונן כך בכל צעד בחיים. בכל דבר לשאול איך אני יכול לתת? איך אני יכול לקדש את הרצון שלי שיהיה כלי שבעזרתו ניתן להשפיע, לתת.
תהליך ארוך
תיקון הלב זוהי עבודה של הרבה יגיעה והיא לא נעשית בבת אחת. ממש כמו הסיפור על המלך שבא אל בנו ונתן לו סלע ענק. אמר המלך, בני, אני רוצה לתת לך את כל מה שיש לי. התנאי הוא שתצליח להעלות את הסלע הזה לקומה הרביעית בארמון ובכך תזכה לקבל את הירושה. הנסיך בכה, וחשב, איך אוכל? מתוך מצוקתו הגדולה הופיע מלאך, ואמר לו: “קח אזמל תפרק חתיכה ותעלה אותה למעלה, ואחר כך עוד חתיכה ועוד חתיכה… עד שכל הסלע יעלה למעלה”. זה סוד תיקון הלב, חלק אחר חלק, מידה אחר מידה, עד שנגיע לשלמות הרצון. אמנם, יחד עם זאת, יכול אדם גם לקנות את עולמו בשעה אחת.
מסופר על אלעזר בן דרודיה שהיה לו רצון לקבל לעצמו גדול מאד, איש שפל, בעל תאווה חזקה לנשים. יום אחד שמע שיש אישה בקצה העולם, עבור עשרה זהובים תיתן לו משהו מיוחד במינו. החליט שחייב להשיג אותה. כשהגיע אליה שוחחו קצת וסיפר לה כל מה שעבר כדי להגיע אליה. האישה התבוננה וראתה את תאוותו הגדולה ואמרה לו, כנראה שלך באמת אין תיקון, אתה אבוד… באותו רגע הזדעזע אלעזר בן דרודיה למשמע דבריה. הוא יצא החוצה וצעק לשמים לרחמים ואלו ענו, מה לנו לבקש עליך רחמים, וכנ”ל האדמה וההרים, השמש והירח… כולם דחו אותו. אחרי שראה שאין מי שיעזור לו, התיישב והניח את ראשו בין ברכיו ופרץ בבכי גדול. באותו רגע הבין בליבו את מקומו ואת הטעות שלו, התחרט ועשה תשובה. מעוצמת התשובה פרחה נשמתו. אז יצאה בת קול ואמרה, רבי אלעזר בן דרודיה מזומן לחיי העולם הבא. רבי יהודה הנשיא שחזה בכל זה בכה ואמר, יש אדם הקונה עולמו בשעה אחת. כולנו חייבים ביגיעה גדולה עד הרגע בו נישא חן בעיני שמיים ויעלו אותנו אל המדרגה הבאה, אל רצון חדש ומתוקן. זה יכול לקחת חיים שלמים וזה יכול לקרות ברגע אחד. הכל תלוי ברצון הלב.
התיקון יבוא דרך ענווה
היגיעה העיקרית היא השבה אל הלב. אדם מקבל הבנה מתוך הרצאה, ספר, חבר, ומבין שהוא צריך לא להיות כעסן, גאוותן, לא להיות אגואיסט, הוא מבין שזה נכון, אך עכשיו הוא צריך להוריד את זה אל הלב. “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ” (דברים ד’, ל”ט). זאת לא פעולה פשוטה. אנחנו רואים איך ברב המקרים אולי השכל הבין, אבל בפנים יש עדיין רצון ישן בסיסי אגואיסטי שלא עובר כל כך מהר. העניין הוא שיהודי באמת צריך לפעול בדרך של מל”ך, שזה ראשי תיבות – מח, לב, כבד. בתחילה המח קולט את הלימוד של הדרכים המתוקנות, אחרי כן ישנו המהלך הלא פשוט של השבה אל הלב, ולאחר מכן, יפעל הגוף בהתאם. אבל למעשה, מעבר ליגיעה, הרצון שלנו הוא מהקב”ה. לכן רק הוא יכול לתקן אותו. אדם, ע”י מעשיו צריך למצוא חן במרומים, כדי שיגידו, מגיע לו, הוא התייגע, משנים לו את הלב. נוצרה מציאות רוחנית שמוכנה ללידת הדבר הבא. כיוון ששורש כל הקלקול הינה הגאוה, דהיינו הרצון לקבל לעצמו, כדי לתקן, האדם צריך להגיע לענווה. שמעו את הבעל שם טוב אומר רגע לפני פטירתו, “אח, עולם עולם, איך דילגתי מעלייך” ומיד ביקש מבורא עולם שיציל אותו מרגל גאווה, “אַל-תְּבוֹאֵנִי, רֶגֶל גַּאֲוָה” (תהילים ל”, י”ב). בכל רגע, אפילו ברגע האחרון, יש לאדם חשש שאולי ייפול בחטא הגאווה. גם אם אדם הצליח בעבודה הרוחנית, הוא יכול ברגע ליפול למקום שבו יחשוב שהוא זה שעשה את זה, ואז כל העבודה נופלת אל הגאווה. לכן חייבים תמיד לשאוף לענווה ולהבין שבעצם הקב”ה הוא זה שעושה הכל והוא גם זה שייתקן את לב האבן שלנו. כשנגיע לנקודה הזאת אז גם יתאפשר התיקון של לב האבן.
מקור המושג לב האבן
הלב שלנו נקרא לב האבן. בכדי להבין מהו לב האבן עלינו להתבונן בכתוב בפרשת וישלח “וְאֵלֶּה, הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מָלְכוּ, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם–לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (בראשית ל”ו, ל”א), שם מסופר על שמונה מלכים שמלכו ומתו בארץ אדום, למרות שבמלך האחרון לא מצוינת מיתה במפורש. תורת הקבלה מגלה שסוד הכתוב הוא שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, שכל מלך אמר, ‘אני אמלוך’, זאת אומרת שהתגלה הרצון לקבל לעצמו בלבד, וזה נקרא אורות גדולים בכלים קטנים. זה גרם לשבירת הכלים הרוחניים שהיו בעולם הנקודים. הזוהר הקדוש (פרשת וישב) מסביר ששמונת המלכים אלה הספירות דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כיוון שכל ספירה מורכבת מד’ הבחינות הידועות של הרצון לקבל, יוצא שסך הכל היו ל”ב (32) חלקים, ומכיוון שבכל עולם יש גם עשר ספירות, יוצא שנשברו סה”כ ש”ך (320) חלקים. אלה הם ש”ך ניצוצים שנפלו לקליפות בשבירת המלכים, והדבר דורש עיון מעמיק. אומר שם פרוש הסולם, “ורק רפ”ח (288) ניצוצים מהם ניתנו לבירור ולתיקון במשך 6000 שנה, שהם רק ט”ר (ט’ ראשונות) שבעשר ספירות דנקודים, שתשע פעמים ל”ב הם רפ”ח. אבל ל”ב ניצוצים שבמלכות שלהם, לא ניתנו לבירור, ואסור לנגוע בהם, ונשארו מוטלים בקליפות, במשך 6000 שנה שהעולם קיים עד לגמר התיקון” (זוהר הסולם, פרשת וישב). מובן מכך, שבעבודת בני האדם ניתן לברר רק תשע לבבות (רפ”ח ניצוצים) ואילו הלב העשירי, לב האבן, יתוקן רק בגמר התיקון, שזה המלכות, דהיינו הרצון לקבל הגדול.
הרמז שבאבן
בדרך רמז, האבן טומנת בתוכה הרבה משמעויות: מצד אחד, אטימות, הסתרה, חסימה, עצירה של שפע, מצד שני, יש גם את אבן השתייה שהיא קודש הקודשים, המקור והתשתית של העולם. אבן זה גם צירוף אב ובן, שזה סוד הריבוי והצמיחה, סמל להמשכיות, שפע רוחני וגשמי. בתפילה אנחנו שרים, “וטהר ליבנו לעבדך באמת…” אדם יעשה את כל ההשתדלות לטהר את ליבו ואז הקב”ה יטהר את ליבו באמת. המילה ‘אמת’, מעבר לפשט היא מעידה על המציאות של כל הכלים הרוחניים. האותיות הן הכלים. במילה אמת יש כלים, מ – א’ עד – ת’ ובאמצע – מ’ = אמת, זה דבר שלם, כולל את הכל. הכלים זה הרצונות, ‘לעבדך באמת’ זאת אומרת בכל הכלים, שכל הרצונות יהיו בשבילך. בקריאת שמע אנחנו אומרים “וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… עַל-לְבָבֶךָ” (דברים, ו’, ו’), למה על ולא בתוך?! יש פירוש, תשים הכל על הלב וכשהאבן תוסר מהלב הכל ייכנס פנימה. כשיוסר לב האבן העבודה תהיה שלמה. ברמז נוסף, אם נקח את אותיות המילה אמת ונחזיר כל אחת מהן אותו אחת אחורה, נקבל במקום האות א’ את האות האחרונה – ת’, במקום האות ב’ נקבל את האות א’, ובמקום האות נ’ נקבל את האות מ’. יוצא שמתחת ה’אבן’ מתגלה ‘אמת’. מתחת ההסתרה ואטימות הלב נמצאת האמת של שלימות התיקון. יש לנו הבטחה לתיקון הלב בנבואת אחרית הימים של הנביא יחזקאל: “וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם: מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר” (יחזקאל ל”ו, כ”ד).
שעורים נוספים שתאהבו
אודות הכותב
הרב דוד אגמון
מקים, מייסד, מנהל בפועל ומורה במודעות, בשליחותו של כ' הרב מרדכי שיינברגר שליט"א. מעביר שעורי פנימיות עם הוראת דרך והכוונה בנושאים שונים כגון: פרשת השבוע, מסילת ישרים וכתבי בעל הסולם. כותב מאמרים בנושאים שונים כגון: מהות חודשי השנה, חינוך ילדים, חגים ומועדים, תפקיד וייעוד אישי, פרשת השבוע ועוד.
דוד אגמון, מדריך זוגות לפני ואחרי הנישואין, מלווה ומדריך תלמידים באופן אישי ופרטני, מייעץ ומסייע בכל הנדרש, במאור פנים ובלב פתוח.
השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.