תשעה באב - די לבכות, עת להתאחד

לאורך כל ההיסטוריה ידענו בתקופה זו רק חורבן, הרס ואסונות גשמיים ורוחניים כאחד. מה יש בו ביום הזה שמשאיר אותנו כל כך חשופים?

השורש הרוחני וההיסטורי

חורבן בתי המקדש לא היה השואה הראשונה של העם היהודי בתשעה באב. השורש הרוחני הפנימי לתשעה באב הוא אירוע קדום יותר שהתרחש ביום הזה – “חטא המרגלים”. בתשעה באב שבו המרגלים שנשלחו לתור את ארץ ישראל ובפיהם דברי ייאוש, כפירה והוצאת דיבה על ארץ ישראל. התוצאה היתה: “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא” (במדבר י”ד, א’). כותבת הגמרא: “אמר רבה, אמר רבי יוחנן, אותו היום ערב תשעה באב היה. אמר הקב”ה, הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות” (סוטה ל”ה).

ארץ אוכלת יושביה?

מה בדיוק קרה שם? עם שלם ציפה לתוצאות השליחות, למוצא פיהם של המרגלים שזה עתה שבו מהארץ הקדושה. הארץ שהובטחה להם מאת בורא עולם. ומה הם שומעים? מסר מצמרר: “ארץ אוכלת יושביה!”. המרגלים ציירו תמונה של ארץ מקוללת ומסוכנת אשר בה חיים אויבים ענקים אשר אין סיכוי להצליח במלחמה איתם. העם שמע והאמין. ובכל הלילה ההוא עלה כל בכי גדול של כל העדה.

הסיפורים בתורה הם נצחיים ותמיד באים ללמד אותנו על מצבנו כיום, כיחידים וכחברה. גם בימים אלה, פעמים אנו שומעים את המונח “ארץ אוכלת יושביה” בקונוטציה שלילית לגבי ארץ ישראל. כל המרגלים, חוץ משניים, טעו בקריאת והבנת המציאות. הם נאחזו ברובד החיצוני של הארץ ולא הצליחו לראות את פנימיותה. הפירוש האמיתי, הרוחני והפנימי של המונח “ארץ אוכלת יושביה” נשאר צפון, והפירוש החיצוני עשה כותרות.

עיכול רוחני

אם כך, מהו טבעה האמיתי של הארץ? חכמי ישראל גילו לנו דבר מה על “טבע האכילה”. המזון תמיד נהפך לניזון. ישנן ארבע דרגות רוחניות בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. המציאות היא שכאשר החי אוכל מהצומח, כגון עשבים, נהפכים העשבים עצמם לחי, וכן כשהמדבר אוכל מהחי, נהפך החי למדבר. יתרה מזאת, המזון שמועבר לאברים השונים, נהפך למהות האיבר שאליו הוא נכנס ממש! כגון שהחלק מהמזון הנכנס למח, נתהפך למח, והנכנס ללב, נתהפך ללב וכו’. (ליקוטי מוהר”ן, קכט).

בכל אכילה גשמית יש גם רובד של אכילה רוחנית והשאיפה היא שהמזון תמיד יעלה לדרגתו הרוחנית הגבוהה יותר של הניזון. כך גם לגבי ארץ ישראל כי היא “ארץ אוכלת יושביה”. כלומר, שהיושב בה נאכל אצלה, מתעלה ונהפך למהותה הקדושה, ועל כן נאמר – אפילו המתהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

בסימן עליה

על דרגתה ומעלתה הרוחנית הגבוהה של ארץ ישראל ניתן גם ללמוד על ידי התבוננות פשוטה בשימוש הכל כך נפוץ במונח “עולה לארץ” לגבי אדם הנכנס לארץ ישראל, או המונח “יורד מן הארץ” לגבי אדם היוצא מן הארץ. מדוע להשתמש במונחים של עליה ו-ירידה לגבי ארץ ישראל, בשעה שאין לכך כל תקדים לגבי מדינות וארצות אחרות? התשובה לכך ברורה. ארץ ישראל היא הגבוהה שבארצות. כמובן שאין הכוונה לגובה פיזי במספר מטרים מעל פני הים, שהרי ישנן מדינות בעולם הגבוהות ממנה מבחינה פיזית, אלא הכוונה גבוהה מבחינה רוחנית, זכה יותר.

על כן נאמר “ארץ אוכלת יושביה”, כלומר שלארץ ישראל ישנו הכח המיוחד הזה של “לאכול רוחנית” את היושב בה ולהעלותו לדרגות רוחניות גבוהות יותר.

הכנעה

מה המשמעות של כל זה עבורנו? ראשית, ראינו ששניים מתוך שנים עשר המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה הביעו עמדה אחרת לגבי הארץ. כלב בן יפונה בשמעו את דבריהם של יתר המרגלים, משתיק את העם ומגיב: “וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (במדבר יג’, ל’).

זאת אומרת שלמעשה הכל תלוי בדרך הפירוש וההסתכלות על המציאות, אם מבחינה חיצונית או פנימית. אדם האוכל בתאווה במהירות ושלא בדרך ארץ מרגיש לאחר מכן כבד ועייף ולעיתים אף תשמע אותו אומר, “אכלתי כמו בהמה, אני בקושי יכול לזוז”, והכל משום שהוא אכל אכילה לא רוחנית והוא מרגיש שהאכילה “הורידה” אותו.

בדומה למצב בו אכילה מקולקלת (בין אם עצם האכילה מקולקלת ובין אם המזון מקולקל) עלולה להביא להקאה של המזון מתוך הניזון, כך ארץ ישראל שאוכלת יושביה, עלולה להקיא מתוכה את היושב בה שאינו עושה את העבודה הרוחנית הנדרשת ממנו, ולמעשה מורידה אותו לדרגה רוחנית נמוכה יותר מחוץ לארץ. זה מה שקרה לפני אלפיים שנה לכל עם ישראל וזה מה שלעיתים קורה עם יחידים כיום.

אחד משמותיה המקראיים של ארץ ישראל מרמז לנו על העבודה הרוחנית הנדרשת על מנת לזכות להיות נאכלים על ידי הארץ בדרך של העליה הרוחנית המובטחת. התורה קוראת לארץ – ארץ כנען. כנען, אותיות “נכנע”. המסר ברור! במקום שכולנו נעמוד על שלנו בעקשנות טיפוסית, נדרוש שיקבלו את דעותינו, נתרגז אם חס ושלום קבלו דעתו של אחר, הגיע הזמן שנהיה קצת יותר כנועים האחד כלפי חברו, קצת יותר וותרנים, קצת יותר סלחנים…

להפסיק לבכות

אותה בכיית חינם שבכו בני ישראל במדבר הביאה לגזירה קשה מאוד. כל אותו הדור מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה, לא זכו להיכנס לארץ ישראל. כל העם נשאר במדבר עוד ארבעים שנים. אבל הגרוע מכל הוא “אפקט הפרפר” של מעשיהם של אבותינו. במעגל השנה היהודי, מועד תשעה באב הפך מאז ליום של חורבן והרס.

די! חייבים להפסיק להתבכיין!

חייבים לפתח ראיה רוחנית, להגיע לקיום רוחני יותר בארץ ישראל. כל עוד נמשיך לבכות על כל הקשיים, על החיצוניות שבמציאות, לא נצליח להיגאל! כדור השלג ימשיך להתגלגל.

מה שנחוץ לנו בדחיפות זו הודיה גדולה, הכרה של כל הטוב שבאמת יש לנו כאן. די בהתבוננות על הפלא ההיסטורי, רוחני, דמוגרפי שאין לו תקדים – אין עוד עם בעולם שזכה לחזור לאדמתו אחרי 2000 שנות גלות! אין עוד מדינה שהצליחה להתפתח בתאוצה שכזו בזמן כה קצר ! רק עובדות אלו מספיקות להוליד בנו גל שלם של הכרת הטוב.

גלות וגאולה

הגלות והגאולה הם עניינים רוחניים פנימיים השוכנים בתוך כל אחת ואחד מאיתנו. ההבדל ביניהם הוא בסך הכל אות אחת. הוסף למילה “גולה” את האות “א” וקבל “גאולה”. האות אלף מרמזת על אלופו של עולם, וכן על המילה “אור” (השפע) שאלופו של עולם משפיע לכל אחד ולעולם כולו.

בית ראשון נחרב בגלל שחטאו בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, בית שני נחרב משום שנאת חינם. בחורבן בית ראשון יצאנו לגלות שארכה 70 שנה, בעוד בחורבן הבית השני יצאנו לגלות הארוכה ביותר, זו שטרם נסתיימה ושאנחנו עדיין עמוק בתוכה.

צריך להמשיך ולחקור את שורש העניין. התורה מספרת שמרגע היציאה ממצרים ועד למעמד קבלת התורה בהר סיני עברו בני ישראל מספר מסעות. בתיאור המסעות משתמש המקרא במונחים “ויסעו ויחנו” (בלשון ברבים). אך בשעה שמגיע העם למרגלות הר סיני כותב המקרא “ויחן שם ישראל כנגד ההר” (ויחן – בלשון יחיד) (שמות י”ט ב’). רש”י מפרש: “כאיש אחד בלב אחד”. כלומר, הכלי לקבלת ההארה הרוחנית הגבוהה ביותר – התורה – היה אחדות העם ואהבת חינם (מאמר מתן תורה, בעל הסולם).

גם תיאור עם ישראל בבית המקדש מעיד על כך שהכלי השלם לקבלת האור הוא אהבת חינם. כתוב על התפילה בבית המקדש: “עומדים צפופים ומשתחווים רווחים” (אבות ה’, ד’). כאשר עם ישראל היו עומדים בבית המקדש היה צפוף, אך כשהיו משתחווים, פלא פלאים, לכל אחד ואחד היה די מקום, על אף שבאופן טבעי על מנת להשתחוות נדרש יותר מקום פיזי מלעמוד. ההכנעה שינתה את המציאות הגשמית של המקום!

שורש התיקון

חייבים סוף סוף לעצור ולהתבונן! התיקון הרוחני של תשעה באב הוא לבנות כלים נכונים לאור. הדרך לתיקון היא היציאה של כל אחד מאתנו ממצרים ועלייתו לארץ ישראל. שורש המילה מצרים הוא צר. צר היא מילה נרדפת לאויב. האויב הגדול ביותר שלנו הוא הצרות – צרות העין, צרות הראיה, צרות הדעת והתפיסה.

כתוב, שמי שמצטער בצער הציבור, יזכה לשמוח בשמחת הצבור. משום שבכך הוא מעורר רחמי שמיים ומביא אור ושמחה לעולם. כפי ששנאת חינם גרמה לחורבנו של בית המקדש, כך אהבת חינם תבנה את בית המקדש ותשעה באב ותקופת בין המיצרים יהפכו מתקופה של אבל למקור של שמחה גדולה .

נאמר, שדור שבו לא נבנה בית המקדש, כאילו נחרב בו בית המקדש. תורת הקבלה מלמדת אותנו שאם אנחנו עושים השתדלות מצדנו ובונים מציאות רוחנית שבה יש כלי לאור, האור מיד יתלבש בכלי. אין עיכוב על האור מצד הבורא, כגודל הכלי כך כמות האור שתיכנס בו. לכן, כשנראה לנו שיש מסביב אויבים שמתנכלים לנו ומאיימים להשמיד אותנו, אנו צריכים להבין שזה נובע מתוכנו, מחוסר השלמות של הכלי שלנו. ללא אחדות, אהבת חינם ובנית כלי רוחני שלם, האור ימשיך לשכון מחוצה לנו ובית המקדש ימשיך להיחרב בכל דור מחדש. הדבר תלוי רק בנו! כולנו יחד ככלי אחד גדול וכל אחד מאיתנו, ככלי קטן בתוך הכלי הכללי, יכולים להביא את השכינה לשכון שוב בתוכנו .

שנזכה לגאולה השלימה ברחמים בב”א