
דבר ידוע שבתחילת גיל-הָעֶשְׂרֵה מתחיל מהלך לא פשוט של שינוי וצמיחה. בשפה המדוברת קוראים לזה גיל ההתבגרות. אצל חלק קטן מהמתבגרים זה עובר חלק. אצל הרוב זוהי רכבת הרים שלוקחת את המתבגר ומשפחתו למסע בלתי צפוי. חכמת הקבלה מלמדת אותנו על השורשים הרוחניים של התופעה המוכרת, על הדרך שעובר האדם מינקות לבגרות.
מיד בלידת האדם מצטרף אליו ה”חבר” הראשון שלו, הלא הוא היצר הרע. המילה ‘רע’ נלמדת כראשי תיבות ‘רצון עצמי’. כלומר, אגואיזם. זהו החומר ממנו אנחנו נוצרים, ה’רצון לקבל לעצמו’. תינוק לא חושב איך להשפיע ולתת לזולת. הוא יונק ושואב את כל חיותו הגשמית והמנטלית מסביבתו. כן, הוא מתוק, אבל זה לא בדיוק מתוך בחירה אלטרואיסטית. עד גיל שלוש עשרה, או אצל בנות עד גיל שתים עשרה, הילד מתפתח במסגרת היצר הרע, הרצון העצמי שלו. בדרך כלל הוא עסוק במה שהסביבה יכולה לתת לו, וזה טבעי. בחכמת הקבלה זה נקרא שלב התפתחות הכלי. בשנים אלה הנשמה שוכנת אצל האדם בבחינת נקודה בלב ולא יותר.
בגיל שלוש עשרה הילד נהיה בר-מצוה, או ליתר דיוק, “בר-חיבור”, מצוה מלשון ‘צוותא’. הוא מסוגל עכשיו להתחבר למקום גבוה יותר. הנקודה שבלב מתחילה לצמוח. הוא מקבל “חבר” חדש, יצר טוב – היכולת הרוחנית להיטיב עם הזולת. לכן, בעולם החסידי, מרגע שהילד נהיה בר-מצוה קוראים לו ‘בחור’. לא ‘נער’, שזה מלשון ‘התנערות’ וחשיבה אגואיסטית, אלא ‘בחור’, מלשון ‘בחירה’. בשלב זה יש לו בחירה בין אגואיזם לאלטרואיזם. הוא כבר מסוגל לבחור במעשים של השפעה והטבה לזולת.
אם במהלך ילדותו זכה וקיבל הכוונה והדרכה נכונים, אזי יהיה מסוגל לשמוע את הקול החדש שנולד בתוכו, ולפעול בהתאם. אבל אם להפך, אז אותו “חבר” ראשון ימהר להשתיק את ה”חבר” החדש. ובכל מקרה, בשלב זה היצר הרע יוצא למלחמה על השליטה בנפש המתבגר, ולתוצאה של מהלך פנימי זה, הדביקו את התואר “גיל ההתבגרות”. למעשה, גיל ההתבגרות תלוי בעיקר בסטטוס הרוחני של האדם ולאו דווקא בגילו הביולוגי.
הפרשה אומרת לנו, “כי תצא למלחמה על אויבך”, והיא מדברת בדיוק על כך – על יציאת הנשמה לעולם הזה והמלחמה האחת והיחידה שאנחנו אמורים להילחם באמת – ‘מלחמת היצר’. התכלית בשבילה באנו לעולם היא לפתח את הרצון לקבל עד לשלב בו נהפוך אותו להשפעה טהורה. המצוות הן הכלים שניתנו לנו לעבודה זו. הזוהר קורא להן ‘613 עצות לחיבור נכון עם הבורא’, חיבור של השוואת הצורה להשפעת טוב. לכן, אמרו חכמים שהכלל שכולל את כל המצוות הוא, “ואהבת לרעך כמוך”, להיטיב ולהשפיע, ממש כפי שהבורא מיטיב ומשפיע.
אבל, בשביל לעשות את העבודה כראוי, כדאי קודם כל להכיר בעובדה שהעולם הזה הוא שדה המערכה, וחשוב גם לדעת מיהו האויב, מהו אותו אגואיזם טבעי שממנו קורצנו. כדאי גם להתבונן ולזכור שהתורה אומרת לנו, “כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ”. כלומר, כל מה שעלינו לעשות זה רק להחליט לצאת למלחמה, להיות נחושים לנצח את הטבע האגואיסטי ולהפוך לאנשים טובים ומיטיבים. אם נעשה כך, הקב”ה כבר ייתן את אויבנו בידינו. ואז יתקיים בנו, “בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ”. אם נפנים בלבנו את הלימוד הזה, נזכה לבהירות רוחנית כזו שעשויה לא רק לסייע לנו בהתמודדות הנצחית עם גיל ההתבגרות של כולנו, אלא היא מסוגלת לשנות לחלוטין את כל נקודת המבט שלנו על עצמנו ועל מטרת חיינו.
גולשים, תלמידים, חברים, מנויים
עוזרים בהפצת חכמת הקבלה >>
מוקדש לשמירה והצלחה של כל החיילים שלנו ושובם בשלום הביתה
מוקדש לרפואת הרב מרדכי בן שרה מאשה, אסף בן אביטל פסיה, שמואל דב ישראל בן קרן נעמי, משה בן עליזה, דוד בן חנה, ים בת לי, תינה חיה בת רוזט, פרימט חסידה בת ליבו, קרן נעמי בת עפרה בתוך שאר חולי עמו ישראל

השאירו תגובה
עליך להיות מחובר על מנת להשאיר תגובה.